פרשן כדורסל כפייתי, גם כשלא מדבר למיקרופון. נשיא של כבוד במועצת הגיפים העולמית העליונה. מלהג כרוני ומשתמש יתר על המידה במונחים שחוקים כמו "סנופי דיסקו", "יד אליהו הישן" ו"הליגה השנייה בטיבה בעולם". נשוי ללימור ואב ללולה היפה, בן המכביסט ודן המכונה מוּסִי. מאמין בכל לבו ששחקנים שטובים בכדורסל הם שחקנים יותר טובים מכאלו שאינם טובים בכדורסל. ולמרות מוגבלות ידועה בתחום המתמטיקה, סבור שזריקות לשלוש נקודות, כלומר טריצות, שוות יותר מזריקות לשתיים. כי שלוש זה יותר משתיים. מנסה להסתיר שבתוך תוכו הוא ממש, אבל ממש, אוהב ספורט.
20 יום נטולי טיסות הפכו את מכבי תל אביב לקבוצה מאורגנת, הגנתית ובעלת רעיונות טובים יותר. מה שהתחיל כקטסטרופה הפך להיות עונה רעה במידה, אבל כדי לחזור לשולי צמרת היורוליג יש כמה חורים שצריך לסגור. שי האוזמן מסכם ומזהה תהליך מעניין אצל טרביון וויליאמס
עם שרשרת מכות, עבירות ופרובוקציות, מכבי תל אביב יצרה סביבה שהכדורסל בה משני והצליחה להכות את מונאקו ולזכות בעוד ניצחון במשחק על כלום. שי האוזמן מנתח גם את הניצחון של הפועל תל אביב ומגלה כיצד ניתן בכל זאת לעבור מפלצת כמו ולנסיה
לא בושה להפסיד לגראן קנאריה, אבל כשכל שומר חוטף סל לפרצוף, נותר רק לתהות אם הטיקט ההגנתי שהפועל ירושלים מקדשת באמת מוצדק. ולמרות זאת, החשיבה המחודשת בבנייה נדרשת עם דגש על הצד שאליו נוהגים להתקיף. הטור של שי האוזמן
בהתחלה היו צקצוקים, אבל חסיאל ריברו הראה סופית שהוא אחלה גבוה ליורוליג, וכל זאת בזמן שקלארק מסייע לייצב את האין הגנה שהייתה ושאיוק מוציא לפועל. האוזמן מסכם ולא יכול להתעלם מהכביסה המלוכלכת שיצאה בתחילת השבוע
ים מדר שוב אימלל את תמיר בלאט וגרם לו לפקפק בעצמו, והפעם גם ניצח. תומר גינת הפסיק להתבטל בפני רומן סורקין. קבוצת הכוכבים תלויה לבסוף בשחקנים אחרים לגמרי. ובסוף, זה היה השפיץ של הקרש. האוזמן מסכם דרבי הפכפך וסוגר חלון
הופעות בכורה של שחקנים שהפכו לפלופ היו בשפע למכבי תל אביב, אבל יש סיבה עיקרית אחת להתלהב מקלארק: הוא שומר. שי האוזמן רואה איך מכבי תל אביב מתחילה לייצר גם הגנה, ותוהה האם קללת האקסים בקבוצותיהם הנוכחיות תחזיר לפחות אחד מהם למדים הצהובים
את הגביע בשנתיים האחרונות לקחה הפועל ירושלים דרך אגרסיביות ו"חניקות" בהגנה. אמש מכבי תל אביב פלשה לה לחצר, עשתה בה כבשלה, טיפלה בהארפר - והבריון האדום התקפל וברח. שי האוזמן מסכם, מנתח את השינוי בגישה של יוקובאיטיס וכבר מתחיל להתגעגע לפטריק בוורלי
מכבי תל אביב ניצחה, למרבה התימהון, דרך ההגנה (בערך). איטודיס הכניס את עצמו ללופ. המצ'אפ האמיתי של מדר לא היה בכלל עם בלאט. ואם שחקנים גדולים מנצחים משחקים, אז הג'וקרים משנים אותם. האוזמן משחק 1-3-5 ולא יכול לחכות לגמר
מכבי תל אביב עשתה, לכאורה, קולות של שיפור בבאסקוניה, אבל קיבלה החלטה להתכונן לדרבי ולהשתדל שלא להתבזות, ובמשימה הזאת היא עמדה. שי האוזמן על שני בעלי הבית שמשלימים זה את זה בהפועל תל אביב ועל היכולת של הפועל ירושלים להוציא ליריבות את החשק לחיות
גם אם היכולת הייתה חלשה, עד אמש האתוס של מכבי תל אביב היה רחוק שנות אור מזה של אלבה המגוחכת. כעת אי אפשר להתעלם: נקודת ההשקה מוחשית ומעליבה במיוחד. שי האוזמן מסכם מציע לשים לב לנסיקה השקטה של הפועל ירושלים ומתכונן לנקודת הרתיחה בעונה של הפועל תל אביב
לא מוטיבציה ולא נאומים - בכדורסל צריך לקלוע ולשמור, ואת זה מכבי תל אביב עשתה, סופסוף, נגד הכוכב האדום. הפועל תל אביב מתחילה להבין איך מתמודדים עם הלחץ ובהפועל ירושלים שחקן אחד מגלה עייפות מטרידה. שי האוזמן מסכם את השבוע של הישראליות באירופה
תוך שהיא נכנסת למועדון המפוקפק של קבוצות "היסטוריות" כמו לוגאנו, קרשיאקה, אוולינו, שולה, אלבה ועוד מגה-נמושות, מכבי תל אביב הפכה את העונה הזאת לעלובה בתולדותיה. שי האוזמן מסכם עוד הפסד ויודע מה איטודיס צריך לעשות בהפועל תל אביב - רק לא בטוח שהוא יכול
את התסריט של נמושה שנותנת קרב מול יריבה מפוהקת מכבי תל אביב מכירה מהצד השני, מימים אחרים וטובים יותר, כך שאין להתרשם מהכמעט-סנסציה נגד ריאל. ובכל זאת, למרות עוד משחק נטול הגנה, קטש הצליח לדחוק ולדחות את שאלת העתיד שלו במועדון. שי האוזמן מסכם
מכבי תל אביב נראית כמו קבוצה שבורה. המאמן איבד את היכולת להשפיע על השחקנים שלו, שלא טובים בכדורסל וגם יודעים את זה. וממחר, באותו היכל, תופיע הפועל תל אביב שהולכת על הכל, ועכשיו. על תארים, על היורוליג, על להיות מספר 1
עבור קטש ושחקניו, המספר המשמעותי הוא לא ה-23 הפרש שחטפו מפרטיזן, אלא ה-10.4, המועד שבו עונת היורוליג המסויטת שלהם תסתיים. בינתיים, הם מקדשים את האסתטיקה על חשבון הכדורסל ובעיקר זזים הצידה, תרתי משמע, כדי לתת ליריבות לחגוג. הטור של שי האוזמן
המפתחות נמסרו ליוקובאיטיס, הקבוצה ספגה רק 78 נקודות (מה?!) וטרביון וויליאמס הוא, בניגוד לגבריאל, אחד שלא צריך ללמד כדורסל. באיחור ניכר מכבי תל אביב נצצה, אבל עדיין לא הצליחה להשכיח את הצרות הישנות שלה בכלל ושל קטש בפרט. הטור של שי האוזמן
הנקמה הכי גדולה במחדליה הניהוליים של מכבי תל אביב היא עוד סיבוב שלם ומייסר ביורוליג, ואפילו קטש הבין אמש בבלגרד שצריך לשמור כוחות להפועל ירושלים. שי האוזמן חושב שגם עם הסגל הנחות הזה אפשר לעשות יותר, בעיקר כשמדובר ברומן סורקין
במצב רגיל, עודד קטש היה מפוטר היום. אבל מלחמה. ואין יד אליהו. ואין כסף. ויש מצעד דה ג'וליוסים. אז במקום לבוא ולהגיד את האמת לקהל, ראשי מכבי תל אביב בוחרים לשתוק ולהתחבא מאחורי שמלתו של המאמן
היא עשתה דברים יפים על המגרש, אבל כבר כשהובילה ב-15 הפרש היה ברור שגם את המשחק הזה תשמוט. למכבי תל אביב אין למי לתת את הכדור בדקות ההכרעה, והאלתורים שלה חושפים עובדה פשוטה: היא לא יכולה לעשות פעולות אמיתיות מול קבוצות אמיתיות. שי האוזמן מסכם
קטש מאפשר לשחקנים ליידות מתי שבא להם, בלאט הוא לא האיש המתאים בקלאץ' ולא סגל כזה יידע לחלץ את עצמו ממשבר מקצועי ומנטלי. מכבי תל אביב תצטרך להתרכז מעתה בליגה הישראלית, וזו מחשבה לא מעודדת מהרבה בחינות
טי.ג'יי שורטס הוא חייזר. והוא סוג של גאליס ופטרוביץ'. ומול היצירתיות, היעילות וההתנפלויות של חבריו האפרוריים למראה, מכבי תל אביב הפכה חיוורת ומנוטרלת. אה, ותשכחו מפלייאין. בואו נתחיל בלהיות תחרותיים, מחר נגד ברצלונה
הפועל ת"א הופכת לקבוצה ששנאה כל השנים, וזה לא בהכרח רע. מכבי ת"א מחבקת כל ניצחון, וזה לא בהכרח רע. אבל כמה באמת אפשר ללמוד מסימני השאלה וסימני הקריאה שעלו מול היריבות הגרמניות? על מבחן הגו-טו-גאי של מדר ויוקובאיטיס, וסל אחד של בן שרף שאומר הכל
עם ניצחונות מפתיעים והרבה כמעטים, מכבי תל אביב סיפקה עד לא מזמן איזושהי תקווה לעונה הזאת, ההפסד באיטליה כבר הציג תמונה רעה בואך מייאשת. ההגנה של יוקובאיטיס רעה אפילו בסטנדרט הקבוצתי הקיים ואיזה מסר קטש שלח דרך הספסול של לי? הטור של שי האוזמן
עושה רושם שמכבי תל אביב מפסידה פעם אחר פעם את אותו המשחק. עם אותו המאמן, אותו התמיר בלאט ואותו הסייבן לי. האוזמן מנתח עוד הפסד צמוד, תוהה מה באמת עושים כדי לפתור את הפרדוקס שנוצר, ולא שוכח את ינאי, איטודיס ודדאס. ואוברדוביץ'
דימיטריס איטודיס. בגלל הכדורסל, בגלל המעמד, בגלל הפאסון ובגלל הרעשים הסביבתיים שינטרל. וגם: הטובה הגדולה שסמית' הקטן עשה להפועל ירושלים, ומה הסיפור עם מריאל שאיוק? שי האוזמן מקליד/ה... בין הפושים והכותרות
כמה דברים חסרו למכבי ת"א בבולוניה. מהלך אחד איכותי, בלאט אחד שינצל את הרגליים של ז'יז'יץ'. מישהו, להבדיל מסייבן לי, שכן מכיר את השמות של השחקנים. האוזמן מנתח את ההפסד החמישי ביורוליג, תוהה מה יהיה עם הדקות של הורד ורנדולף ומקווה שאולי טראמפ יהיה זה שיושיע
לא ברור מה היה צפוי פחות, הניצחון העצום או הדרך שבה הושג. כנראה שהדבר האחרון שעודד קטש דמיין הוא ששחקן כמו וויל "רק אל תמסרו לי בטעות" ריימן ישהה 25 דקות על הפרקט מול ריאל, ועדיין הוציא מהפך אדיר. וזה אפילו לא ההישג הכי גדול של מכבי ת"א בסופ"ש הזה
מכבי תל אביב משחקת כרגע נגד המציאות וכנגד כל הסיכויים, ואמש זה כמעט עבד לה. סיפור המשחק שלה מגלם גם את הסיפור של ליוואי רנדולף - נחמד, יוזם, מייצר אמפתיה אבל לא מספיק כדי לנצח. האוזמן מסכם ומצביע על המהלך של שאראס שהשאיר את פנר בחיים
הסגל הדל של מכבי ת"א ניסה, רצה ונלחם, אבל לא באמת היה קרוב לז'לגיריס. האוזמן מנסה לנתח ענייני כדורסל בכלל ואת היציבות ההגנתית הבעייתית בפרט, אבל מתקשה להתייחס ברצינות להרכבים ולסיטואציה המקצועית - וזה עוד לפני הלו"ז המאיים שבפתח
גם בדקות שמכבי תל אביב טיפסה בטור הנקודות, משחק ההתקפה שלה לא באמת עבד. הפעם מצא עצמו עודד קטש בצד המגיב, כי ממול חיכה המאסטר שיזם, הגה, פיצח וגם נתן מחמאה גדולה בסרבית לתמיר בלאט. רק שמחמאות לא מביאות ניצחון
