הקבוצה שנמאס לה מעצמה: הטור של שי האוזמן

האמת היא שהיו גם לא מעט רגעים מצחיקים אתמול (חמישי), במהלך המגה טרחה של מכבי תל אביב בבלגרד. הנה אורי, שהוא גם אח על אמת וגם צהוב על מלא, שולח הודעה קולית לאחר עוד סל קל של מילאנו ומסביר שאף אחד מאיתנו לא מבין את הגאונות ההגנתית האמיתית של עודד קטש, שמשחק עם הראש של היריבה בכך שהוא מאפשר לה דרך פנויה אל הטבעת בכל פוזשן. זה הרי לא קל, כל הקל הזה.

והנה חבר אומר שזה דווקא היה ערב מוצלח עבור מכבי, כי גם אלבה ברלין הפסידה ופער שני המשחקים ממנה נותר בעינו. והיה את זה שהסביר שמה שהצהובים חייבים לעשות בהתקפה הוא לתת את הכדור לליוואי רנדולף כדי שזה ילך אחד על אחד, בכוח, אל מול ההגנה האזורית של מילאנו. ויש מצב שהוא התכוון לזה ברצינות.

בשוך התבוסה המשפילה, הבעיה הכי גדולה של אלופת ישראל היא שאין שום דבר שהיא יכולה או מסוגלת לעשות כדי לשנות את המצב. כלום. כל מועדון תחרותי, להבדיל משתי אלו שסוגרות את טבלת הליגה השנייה בטיבה בעולם, היה מגיב. למשל, שולח מישהו הביתה. רק שאין את מי. המאמן? נראה שאין לכך מוטיבציה או כסף. המנהל המקצועי? אין כזה. המנכ"ל? וואלק, דווקא הגיע לא מזמן ולא נראה לי שהוא אחראי למשחק ההגנה. ואם לא לזרוק מישהו הביתה, יכול להיות שהיה אשכרה מחתים מישהו שאשכרה יכול לחזק את הקבוצה האשכרה מזעזעת הזאת.

זה היה שבוע רע מאוד עבור קואוץ' קטש, כולל הריאיון המביך שבו טען לפתע שאין מקום לחיזוק הקבוצה. מאחר שהטקסט שהשמיע נשמע הזוי ולא סביר בעליל, החלו אנשים מסביב לספק פשט ודרש לרוב. היו שהסבירו שזאת דרכו של קטש למתוח ביקורת על שחקני החיזוק הבינוניים שהציעה לו שדרת הניהול שמעליו. היו אחרים שפסקו בידענות שזאת דרכו של המאמן המיוסר לתמרץ ולדרבן את שחקניו המתוסכלים.

לי, באופן אישי, אין שמץ של מושג מה הוביל את קטש לפלוט את שפלט. אם זאת דרכו להטיח אשמה בבוסים הצהובים, אז ספק אם גישת ההפוך על הפוך פינת פאסיב-אגרסיב מזיזה למישהו. אגב, מה מנע ממנו, אם כבר שחקנים בינוניים, לחסום את ההחתמה של דייויד דה ג'וליוס? ואם המילים יועדו לאוזני שחקניו, אז - ובכן - זה לא עבד. ואני אסביר למה: 1. הם לא טובים בכדורסל. 2. הם יודעים את זה. 3. נמאס להם.

בעולם סביר, מאמני כדורסל הולכים הביתה כשנראה שהמצב נטול תקווה. היורוליג, מטבע הדברים, תמה מזמן. העניין הוא שגם הקבוצה הזאת נראית כרגע כמי שתמה בעצמה. כל עוד מפסידים קטן או רק על הגנה, אפשר להצביע בכוח על נקודות חיוביות. כשקבוצה נראית כפי שנראתה אמש, זהו סימן מובהק לכך שלא משנה מה נאמר לה על ידי המאמן - המסר לא נקלט והמסר לא משנה. שהמאמן איבד, ולו כרגע, את היכולת שלו להשפיע על הסגל שלו. כשזה קורה, אתם יודעים מה קורה. ואל דאגה, כי לא יקרה.

בעוד נציגתנו המשוריינת ממשיכה לבזות עצמה מדי משחק, אי אפשר שלא להתפעל מהמחויבות של כמה משחקניה לדברים שבאמת מעניינים אותם. למשל, למסירות מתוחכמות. הנה מגיע לו שחקן חדש בשם טרביון וויליאמס, שכל מסירה שלו זורקת אותי לימים היפים של ההארלם גלובטרוטרס, כלומר לקבוצה שעסוקה רק בדאחקה ובשאיפה לייצר איזה מהלך של וואו. איזו מסירה של וואו. הנה, כזאת. כמו של תמיר בלאט. כמו של רוקאס יוקובאיטיס. כמו של וויליאמס.

מצד שני, בתסריט הקבוע של הגלובטרוטרס הייתה יריבה בשם הג'נרלס, שתפקידה היה להתייצב בזמן ולהפסיד בלי להפריע. על כן, ולו לשם ההגינות, צריך לומר שעל אף הניסיונות להתחכם ולהיות מגניבה, מכבי תל אביב היא לא הגלובטרוטרס. מכבי תל אביב היא הוושינגטון ג'נרלס.

בינתיים, בקצה השני של העיר - שמארחת מעתה באותו הקצה והאולם - יש קבוצת כדורסל שממש רוצה. ואת המשפט הזה ראוי לחלק לשני חלקים. הפועל תל אביב, להבדיל ממכבי תל אביב ולהבדיל מהפועל ירושלים, ממש רוצה את זה. היא רוצה הכל. היא רוצה הכל עכשיו. היא רוצה תארים, היא רוצה יורוליג, היא רוצה להיות נאמבר וואן. וכן, ההתנהלות של עופר ינאי מרגישה מדי פעם כמו קרקס נודד שעובר מעיר לעיר ואוסף שערוריות לרוב. אבל הוא רוצה. הוא בוער מתשוקה. הוא לא רואה ממטר, להבדיל משתי הקבוצות שמתחרות בו.

הפועל ירושלים, עם הכסף התיאורטי של מתן אדלסון, החליטה לוותר על חלון ההעברות של היורוקאפ ולמנוע מעצמה הזדמנות אמיתית להתחרות שם עד הסוף. אנשיה הרהוטים, ייאמר לזכותם, יודעים לעטוף את המחדל הניהולי הזה בהמון מילים שנשמעות יפה, אלא שגם הם יודעים שאלו רק מילים יפות - שאין מאחוריהן דבר וחצי דבר.

ובעוד מכבי תל אביב נכשלת בכל ניסיון להחתים כאן מישהו שיכול לעזור, עופר ינאי הנחית במדינת ישראל, במהלך מלחמה, את ג'ונתן מוטלי. ולא רק שהנחית כאן את הגבוה הכי טוב בליגה וביורוקאפ, אלא שהוא עשה את זה פעמיים. פעמיים! זאת, כשבמקביל הוא מצליח להשאיר אצלו, ולו נכון לעכשיו, גם את ברונו קאבוקלו, הגבוה השני הכי טוב בליגה וביורוקאפ.

ובעוד מכבי תל אביב (והפועל ירושלים) הודפות את האפשרות להחתים את הרכז הראשון של נבחרת ישראל כי הוא יקר/לא מתאים/ בחר את התירוץ המתאים, ינאי הלך שוב אול-אין וסגר עם ים מדר, טיפוס שהוא גיים צ'יינג'ר ושחקן שהוא גיים צ'יינג'ר.

עכשיו לחלק הראשון של המשפט. כשכתבתי קרקס נודד, התכוונתי בעיקר לבלאגנים שמחוץ לפרקט, אבל גם החבורה המוכשרת שעליו סיפקה כדורסל קרקסי למדי. ואז הגיע דימיטריס איטודיס. זה לקח כמה משחקים, אבל נכון לחודש ינואר יש כאן קבוצה. נכון לחודש ינואר, נראה שמה שצריך לסדר, סודר. לא בדברים גדולים, אלא דווקא בקטנים. לסלק הפרעות מקצועיות טקטיות. לדייק את משחק ההתקפה וההגנה. להשתמש ברוטציות שמעצימות את התחרות ולא מרפות ידיים, ולהיעזר בתחרות הזאת כדי לגרום לחמשת השחקנים שמשחקים, בכל רגע נתון, לעשות את זה כשהם באטרף.

כל הטוב הזה קרה כשפטריק בוורלי פצוע. ועכשיו הוא לא. הדרך הכי טוב להתמודד עם בעיות משמעותיות, לעיתים קרובות, היא פשוט להימנע מהתמודדות. ועכשיו אין ברירה. בוורלי כאן והוא רוצה את התפקיד שהובטח לו. הוא רוצה ומצפה להיות הבוס. והבוס הוא זה שמקבל את ההחלטות על הפרקט (וגם מחוצה לו). והבוס מצפה להיות מרכז העניינים. כל זה, למיטב הבנתי, הובטח לו.

שלב ב' במלאכת האימון של איטודיס בהפועל תל אביב נוגע לאופן שבו יצליח לשלב את האיש הכי דומיננטי שלו. אם יחליט לשלב. השאלה היחידה שחשובה כאן היא אם בוורלי מסוגל לסייע מקצועית לקבוצה הזאת. אם הוא מסוגל לתרום לה ולעשות את ההבדל בין קבוצה כדורסל מאיימת לכזאת שגם מקיימת. באופן אישי, ההרגשה שלי היא שכן. הדרך, עם זאת, עשויה או עלולה להיות לא נעימה וכרוכה בירידה לצורך אותה עלייה מיוחלת.

בעת שירבוט הטקסט הזה, אין לי מושג אם בברלי נרשם למשחק ההיסטורי שיתקיים במוצ"ש. בין אם כן ובין אם לא, מרגיש לי שכולנו נהיה חכמים מעט יותר, בכל הנוגע לפט בוו האדום, בסיומו.

• 1. הלו, היסטוריה. לא חייבים להיות אוהדים של הפועל, הפועל או מכבי כדי להפנים את הסיפור הגדול מאחורי המשחק הגדול ביד אליהו הישן. לא היה כדבר הזה. מעולם, אבל מעולם, לא היה ההיכל הצהוב מלא כולו באדום. ואפילו לא איזשהו אדום אקראי שרלוונטי למשחק אחד, אלא כחוליה בתוך שרשרת ההשתלטות שעליה שוקד הבוס האדום.
• 2. למקרה ששכחנו. החגיגה כאן היא של האדומים מתל אביב, ללא ספק. העניין הוא שיש כאן קבוצה יריבה. שהיא גם מאומנת, גם קשוחה, גם לא נשברת וגם אוחזת בשורותיה בגארד הכי טוב שיש לרמה הזאת להציע. ואולי גם באוחז תעודת הזהות הכחולה הכי טוב שיש לרמה הזאת להציע. הדגלים האדומים יונפו אל על, המבטים של הקבוצה המארחת יופנו כל הזמן אל עבר היציעים של הקהל שלהם מחשש שמשהו יקרה, ותוך כדי זה יש גם הפועל ירושלים.
• 3. כיף. הקיצר, איזה כיף צפוי להיות במוצ"ש הקרוב. החדשות הכי טובות שהכדורסל הישראלי יכול היה לייצר לעצמו בעת הזאת. והלוואי שנצליח לדבר, במהלכו ובסיומו, רק או בעיקר על כדורסל.

שבת שלום. שיהיה לנו טוב.