סיפרו לעצמם שיפור: מכבי ת"א כאילו נתנה קרב. הראש היה במקום אחר

מכבי תל אביב יוצאת מהשבוע הספרדי הכפול והמבאס שלה עם בשורה אחת בת שלוש מילים - אנחנו נשארים בארץ. יענו, מעכשיו ועד ל-27.2 ולמשחק הבא מול פנרבחצ'ה, היא רק רוצה להישאר בישראל. בלי טרמינל, בלי דיוטי פרי ובלי ביקורת דרכונים. בלי משחקי כאילו בית בבלגרד, בלי משחקי חוץ על אמת. בלי צ'ארטרים, בלי קונקשנים, בלי באסקים שמשחקים אותה לאומנים ומזדהים עם מיעוטים אבל בפועל הם לא יותר מנבלות אנטישמיות.

הפעם, אין ספק שתכנית המשחק של קטש עבדה. לאחר השבתתו של יוקובאיטיס, מכבי שילבה 10 שחקני רוטציה ששיחקו בין 14 לבין 24 דקות, עם עוד 8 של וויל.פאקינג.ריימן (שללא ספק ביקר אצל קוסמטיקאית לאחרונה). ונכון, מוזר לראות את מכבי תל אביב זורקת משחק יורוליג לטובת משחק בארץ הקודש, אבל זוהי ללא ספק ההחלטה הנכונה. היורוליג הסתיים עבור הצהובים מזמן. המשחק האמיתי והיחידי שחשוב עבורה כעת הוא הדרבי בשני. לקראתו היא צריכה להתכונן, פיזית ומקצועית. ובואו, זה לא שאם הייתה משחקת עם סגל מלא התוצאה הייתה שונה, כן?

מכבי תל אביב לא באמת הגיעה למשחק צמוד מול בסקוניה. הוא היה צפוי וחד צדדי כמעט לאורך כל אורכו, כאשר רק הירדמות של הקבוצה המקומית והבינונית אפשרה לאורחת לעשות קולות של כאילו ואולי בכך לספר לעצמה שיש מגמה של שיפור. כי אין. כי זה לא באמת משנה. מול הקהל העוין בויטוריה מכבי תל אביב לא לקחה שום דבר קשה ושיחקה לפרקים בדופק אפס. ודופק אפס לא יהיה במשחק חצי גמר גביע המדינה ביום שני.

העניין הוא, בהמשך לחסרון הצפוי של הורד, שלמרות שחקנים איכותיים כמו סורקין, ריברו ובלאט שיכולים לעשות הבדל מול האדומים האלו והאלו בגביע, הרי שיש למכבי תל אביב בדיוק שני שחקנים שיכולים לקחת את הכדור ולעשות נקודות לעצמם. ושניהם לא היו רלוונטיים אתמול. יוקובאיטיס, כי הוא - כאמור - הושבת. רנדולף, כי גם הוא הושבת. או ששבת. או שגם וגם וגם. המספרים של ליווי רנדולף במשחק ההפסד מול בסקוניה סבירים לגמרי. 13 + 5 ב-22 דקות זה אחלה לגמרי. העניין הוא שהוא לא היה שם כשהיה צריך את המהלך הגדול. המהלך של האחד על אחד. או שהוא כן היה, אבל לא ביקש או דרש את הכדור. או שהוא כן היה וכן ביקש את הכדור אבל הקבוצה הלכה לדברים אחרים. אני לא יודע מהי הסיבה, אבל אני כן יודע שזה לא טוב מבחינת הצהובים.

מי שאמור למצוא עצמו מתלבש בדרבי, בהנחה וככל שהורד ישאר בחוץ, הוא טרביון וויליאמס. והוא בהחלט שחקן שיכול לעשות דברים. כלומר, מצד אחד מדובר בגבוה המוסר המרשים ביותר שידע המועדון הזה מזה עשורים. לא אמרתי היעיל ביותר, לא אמרתי הטוב ביותר, אבל כן המרשים או הספקטקולרי ביותר, כולל מסירת בין הרגליים א-לה פואריה שקיבלנו ממנו אתמול. וכן, מדובר בשחקן שיכול לטפח את טור הנקודות שלו בדף הסטטיסטיקה. במקביל, גם בסטנדרטים העלובים שמציבה העונה מכבי תל אביב, מדובר בחתכת הפקרות של שחקן הגנה. שלא בוחל לעזוב לפתע שחקנים פנויים, גם אם הם במרחק נגיעה מהטבעת. אם הוא זה שמתלבש במקום העוגן של קטש מול הפועל תל אביב, היא תצטרך להביא פתרונים הגנתיים משחקנים אחרים. או לחילופין פשוט להיות קבוצה ההתקפה הטובה יותר. שזה בתכלס מה שהיא רוצה או יודעת ממילא להיות.

כשהשעון הגדול באולם אשר באולם הראה 3:17, שלושה רגעים לאחר שלקח את בן שרף באחד על אחד והוביל ליתרון אחד של הפועל תל אביב, שני רגעים אחרי ששלח יד והוציא את הכדור מהידיים של ווידמן בדרך לכדור אדום, ורגע אחד אחרי כדרור אחד במתפרצת אדומה שבה רודפים אותו גם שרף וגם הרקנהוף, הניף ים מדר את הכדור הכתום מעל לראשו והגביה אותו לאחור, לכיוון הכללי של מוטלי. מוטלי שעט, ליקט, הנחית ורשם 83:86 להפועל תל אביב.

כשמביטים בריפליי, אפשר להבחין בשלושה אנשים לבושים בשחור שמנסים תוך כדי להסדיר את נשימתם. יש שם איטודיס אחד, עם שתי ידיים צמודות לגופו, ששואל עצמו מה היה לו כל כך רע לפני שהגיע לקרקס הזה והאם כל הטרפה הזאת שווה את הכסף. יש שם דדאס אחד, צעד מאחוריו (שמזכיר אולי לעצמו גם ברגעים האלו שאחוזי ההצלחה שלו כמאמן ראשי בארץ יותר גבוהים משל פיני גרשון, צביקה שרף ועודד קטש), שמניף ידיו לצדדים תוך כדי שאגה. ויש שם עוד אחד, שעומד ממש לצידם ומאחורי הספסל. במבט ראשון זה נראה כמאבטח חסון בטישירט שחורה. אבל לא, זהו עופר ינאי. ועם סיום המהלך הנדיר מסתובב הבוס במקום, עם הגב לפרקט, רוכן מעט קדימה ומניח שתי ידיים קפוצות על הפרצוף. לרגע אחד, רגע קסום אחד, כל הבלאגן מסביב התפייד לטובת אושר קטן באדום.

מהיום בו הוחתם כאן מיסטר בוורלי ביולי האחרון, חווינו כולנו אינסוף דיונים מתישים סביב זהותו של בעל הבית. האם הרול פלייר הצבעוני שמרוויח כאן חתכת חבילה של כסף? האם הפליימייקר הקלאסי שהוביל את חולוניה לאליפות? נכון למחזור סיום העונה הרגילה של היורוקאפ ואולי נכון רק למחזור סיום העונה הרגילה, התשובה ברורה מתמיד. להפועל תל אביב יש שני בעלי בית מרכזיים בקו האחורי. הראשון הוא ים מדר. השני הוא בר טימור. ולא שג'ו רגלנד היה רע במשחק בגרמניה. ההיפך הוא הנכון, כי גם הנתונים שלו וגם הכדורסל שלו היו אחלה ומעלה, אבל לפחות כרגע - הוא לא האיש.

כרונולוגית, הרכז הראשון היה ונשאר ים מדר. כשהוא הוחלף, התיישב על עמדה מספר 1 בר טימור. ברבע הרביעי, הרבע ששלח את הפועל תל אביב לרבע גמר המפעל שמוביל לליגה השניה בטיבה ביבשת הישנה, הם כבר היו ביחד. מדר נכנס כשהקבוצה שלו במינוס 10. בשלב הזה היו לו 7 נקודות פלאס אסיסט 1 פלאס 4 עבירות שסחט. ברבע הרביעי בלבד הוא ירשום עוד 11 נקודות, 3 אסיסטים ו- 5 עבירות שיסחט. ברבע הזה הוא יקח את הקבוצה שלו על הגב. ובעוד כמעט כל מהלך של ים מדר עובר דרך המערך הקרדיולוגי של בית החולים הקרוב ביותר למקום מגוריך, כי הנה הוא כמעט נופל והנה הוא כמעט דורך על הקו והנה הוא הולך על מהלך שאלוהים ישמור, יש לצידו בר טימור אחד שדואג שהכל יהיה בסדר. ולא במקרה הוא הפך לבאנקר של איטודיס. ולא במקרה הוא מסיים את המשחק הזה עם הפלוס מינוס הכי גבוה על הפרקט (+18). ים מדר הוא בעל הבית (המקצועי) שהשתגע. בר טימור הוא בעל הבית האבהי שמנסה להרגיע את הילדים שמתפרעים סביב.

הפועל תל אביב לא פתרה כלום במשחק באולם. סוגיית בוורלי נותרה פתוחה. אולי. מצוקת קבוקלו נותרה בעינה. בטוח. ענייני הרוטציה רחוקים מלהיות מגובשים וכו וגו ודו. אבל הנה, משימה ראשונה מאחוריה. עכשיו אפשר להתפנות לשפיץ הראשון שלפניה. הקבוצה של עופר ינאי תמתין יותר מחודש אל המשחק הגדול הבא שאסור לה להפסיד באירופה. ביום שני הקרוב היא תתייצב למשחק הגדול הראשון שאסור לה להפסיד בארץ.

קשה לי לתאר לכם עד כמה שמחו אנשי הפועל ירושלים לפגוש את צוות השידור הישראלי שהגיע אל אולם הכדורסל אשר בסמוקוב הציורית. שלא יובן אחרת: האירוח באולם היה למופת ואנשים שם באמת עשו הכל כדי להנעים את זמננו וזמנם, אבל הגאוגרפיה מסביב לסמוקוב ארנה מזכירה סצנה מתוך סרט של בוראט. ואת הבדידות שם, גם של השחקנים וגם של המעטפת הניהולית-מקצועית, קשה מאוד לפספס. יתרה מכך, גורמים המקורבים לחדר ההלבשה של הפועל ירושלים רמזו שאחד ממשפטי המפתח בשיחות המוטיבציה טרם המשחק נגע לכך שאת המשחק הזה חייבים לנצח לא רק כדי לדלג על שלב שמינית הגמר, אלא גם כדי לא לחזור יותר לסמוקוב.

היופי שבהפועל ירושלים הזאת הוא שאת הקשיים שלה מבפנים היא מצליחה להעביר הלאה. ואם נמאס לה מהסיטואציה, היא גורמת לכך שהקבוצה השניה היא זאת שתסבול. היא קבוצה מעצבנת. היא קבוצה ממאיסה. לטורק טלקום אנקרה יש אחלה של מאמן ואחלה של כשרון. יש את אנתוני בראון, יש את בריאן אנגולה, יש את מאקונדו המפלצתי, את אוליביה הנלן ואפילו את ספידי סמית'. טורם טלקום אנקרה היא קבוצה שיודעת לייצר נקודות, אבל לא מול הפועל ירושלים. קשה ומתסכל לשחק מול יער הידיים הזה של יונתן אלון. לך תמצא חרך בתוך הגפיים הפרושות לרווחה של כל הזוסמנים האלו. כי אם נחריג לרגע את אוסטין וויילי, ששווה דיון אחר, אין שום מאצ'אפ כיפי כשאתה מתקיף מול מחזיקת גביע המדינה המכהנת. ואפילו אם נדמה שג'ארד הארפר הצנום והקטן הוא פראייר שאפשר דרכו ללכת ועליו לרכב, אז הדמיון הזה מתנפץ מול כמה מהלכים הגנתיים בכלל פלאס כמה חטיפות כדור (3) בפרט שמראות שאין יציאה מול הקבוצה הזאת. הפועל ירושלים ב-8 הגדולות של היורוקאפ. ויש עוד לא מעט קבוצות בדרך שאת חייהן היא יכולה להמאיס.

• 1. שרף - אולם הגרמנית שפכה מנוע לקראת סיום העונה הרגילה. במקום להמשיך את הסנסציה המתהווה ולהילחם על המקום השני בבית של הפועל תל אביב, מצאה עצמה במקום השביעי ומחוץ לתחרות. ולבן שרף עצמו יש חלק בלתי מבוטל גם בהתדרדרות. את עונת היורוקאפ הוא החל עם חמישה משחקים רצופים במדד יעילות דו ספרתי (ממוצע 16.7). לשם השוואה, את ארבעת המשחקים האחרונים של אולם בליגת המשנה של הליגה השניה בטיבה הוא מסיים את מדד יעילות ממוצע של 6 בלבד. אבל כל זה מים מתחת לגשר ולא משנה את התמונה הגדולה: לא משנה איך תסתיים הליגה בגרמניה, אפשר ברורות וכבר עכשיו להכריז שהמעבר של שרף לאולם הוא הצלחה כבירה. שהעונה האירופאית הראשונה שלו, שמסתיימת לפני שהוא חוגג 19, היא גם הצלחה כבירה והיא גם העונה האירופאית האחרונה למשך לא מעט שנים. שהקפיצה המקצועית של העלם היא מטאורית, והיופי הוא שהיא רק המבוא לדברים הגדולים שבפתח.
• 2. הסיבוב השני - חלק בלתי נפרד מארועי הדרבי הקודם והנצחון המוחלט של הצהובים נגע לדו קרב בין שני הרכזים הישראלים המובילים שיש לנו להציע. כלומר להציע תאורטית, כי יש את ההוא מהפיסקה הקודמת. והמרגע הראשון היה ברור לכל שהפיוד הזה, שעליו מדברים בעיקר אנשים מסביב, הוא אמיתי לגמרי. בלאט לא אוהב את הרכז הראשון של נבחרת ישראל. מדר חיפש את בלאט בכל מחיר. את המאצ'אפ הפרטי, כנראה, ניצח ים מדר בנקודות. המאצ'אפ החשוב יותר הוכרע בנוקאאוט לצד הצהוב. בשני הקרוב הסיבוב השני בקרב. יהיה אקשן.
• 3. הכי טוב - יש הטוענים שהגנה מנצחת משחקים גדולים. שהגנה לוקחת אליפויות או תארים. היי, זה הרי קו ההגנה של דאלאס. אחרים גורסים שכדורסל מנצחים גארדים. אם אלו או אלו צודקים, הרי שמי שאמורה לחגוג בחמישי הקרוב בהיכלה הביתי היא הפועל ירושלים. אין ספק שיש לה את ההגנה הכי טובה. אין ספק שיש לה את הגארד הכי טוב. בפועל, הסיפור מורכב הרבה יותר. בפועל, אם נחריג לרגע את האפשרות הקיימת של סנסנציה מהכיוון של הרצליה, אנחנו בדרך לשלב חצי גמר גביע המדינה הכי פתוח ושיוויוני שידענו משך הרבה שנים. לפחות בתאוריה.

שבת שלום. שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.