חופשי על הבר: הפאסון של טימור ניצח את הפועל ירושלים

התחושה המוקדמת הייתה ששלב חצי גמר הפלייאוף בכלל, והקרב בין הפועל תל אביב לבין ירושלים בפרט, יהיה מיוחד. שתי קבוצות גדולות, שחולמות על ארבעה נצחונות וצלחת אחת, עם סגלים עמוקים ויכולות מוכחות של שחקנים גדולים, שיכולים לייצר סלים גדולים ועצירות גדולות, בדרך לנצחונות גדולים. העניין הוא שההמתנה התארכה. ובחסות פדיחת הלו"ז של מינהלת הליגה נכנסו הקבוצות לפגרת קיץ מוקדמת. אי אפשר היה לנחש לאיזה כיוון זה יילך ויקח אותן. ו-וואלה? אחלה של משחק מספר 1 קיבלנו. כולל הדרמה המתבקשת בסוף. כולל הטענות הקבועות לשופטים (ולא בטוח בכלל שאין בהן מידה של צדק). כולל הציפייה שכבר יתחיל משחק מספר 2. הקיצר, כל הסממנים של פלייאוף פצצה, למעט העובדה שמדובר בסדרה קצרה מדי, עם עצירות ארוכות מדי בין משחק למשחק.

ראינו את זה מתחיל רגע לפני הג'אמפבול, כשהמאמנים סימנו את החמישיות שלהם, וזה הלך והתגבר ככל שהמשחק התקדם. הפועל תל אביב, בגרסתה נטולת ים מדר, הלכה אול אין על בר טימור בעמדת הרכז שלה. האמת היא שגם הפועל ירושלים הלכה על האקס שלה. כשג'ארד הארפר התקשה להבקיע בתחילת המשחק, דאגו להביא אליו את טימור כדי שיכבוש איזה משהו. בלי קשר לרמה ההגנתית של הקפטן האדום, חיפשו בירושלים לערב אותו בצד שבו צריכים להתאמץ כמה שיותר. כדי לעייף אותו, כדי לסחוט ממנו עבירות, כדי לנטרל אותו.

סיפור הקאמבק של הפועל תל אביב, שהביא אותה מרחק ניצחון אחד מגמר, עובר גם דרך מהלכים התקפיים שהחזירו אותה ממינוס 11 ועד פלוס 3, כולל כמה אדירים של בר טימור. כולל סלים גדולים, כולל איזה אסיסט בלתי סביר בעליל שחרך את הגופיה של יובל זוסמן והגיע לג'ונתן מוטלי. ולא רק בהתקפה. הקאמבק של המארחת עבר דרך מהלכים הגנתיים אדירים, כולל שניים משמעותיים של גיא פלטין. אבל אם נלך פליי ביי פליי, בשש הדקות האחרונות שעשו הבדל, אפשר יהיה לסמן בההגנה של הפועל תל אביב את אותו בר טימור ואת הקבוצה שלו ששמרה עליו ואיתו.

ועכשיו ההסבר. כאמור, ירושלים חיפשה את הרגליים ההגנתיות של טימור. כשהכדור אצל הארפר, הוא עירב את יובל זוסמן במהלכי פיק אנד רול - בשביל החילוף ובשביל טימור. אם קרינגטון זיהה מולו את אותו הטימור, עצרו הכול וחיפשו את האחד על אחד. ובתוך פרק הזמן הקצר הזה, בשלוש, ארבע וחמש הפעמים בהם ניסו אותו הארפר וקרינגטון, הם לא הצליחו לייצר מול טימור ולו נקודה אחת. בכל פעם שמצא עצמו שומר במצב של בידוד, כיוון טימור את האיש שעליו הוא שומר לצד אחד של המגרש וישב לו על הכתף, בעוד שמאחוריו התייצב שחקן הגנה שדאג לו לחיפוי מתאים - וביחד הם כפו על כל ההארפרים של העולם זריקות קשות.

בר טימור לא אמור להיות הרכז המוביל של הפועל תל אביב בעודה חולמת אליפות היסטורית. לפחות במשחק מספר 1, עצם הנוכחות המוגברת שלו על הפרקט שיבשה חלקים משמעותיים מתכנית המשחק המוקדמת של ירושלים. הקבוצה של יונתן אלון, שהוכיחה יכולת התמודדות מצוינת מול הגארדים היותר אינסטינטקטיביים של איטודיס, כלומר ים מדר ונועם יעקב, באמצעות סטאנטים ועזרות חזקים וקשוחים על הכדור, התקשתה הרבה יותר מול הפאסון והשלווה היחסית של טימור. שהוסיף על הדרך 13 נקודות פלאס 7 אסיסטים פלאס 6 ריבאונדים, וכל זה על איבוד כדור אחד ויחיד. הצגה שלו.

אחרי שדיברנו בשבחו של טימור, ברור שאת המשחק הזה ירושלים הפסידה יותר מאשר שיריבתה ניצחה. כשהיא שולטת לגמרי על הפרקט ולא רק על גבי לוח התוצאות, נראה היה שהיא יכולה לכבות את האור על הפועל תל אביב כבר במשחק מספר 2. כולל מול הנסיונות היותר נואשים של איטודיס, לרבות הרכב הסמול בול שלו בתחילת הרבע הרביעי. ואז היא איבדה את זה.

יש לי רק דברים טובים להגיד על ג'ארד הארפר, אבל אתמול הוא היה מהאחראים המרכזיים להפסד. וכן, הוא קלע 20 והוסיף 7 אסיסטים משלו. וכן, הוא סיים את המשחק עם מדד הפלוס מינוס הגרוע ביותר בשתי הקבוצות (-15). הפועל תל אביב החליפה עליו שומר אחר שומר אחר שומר. זה התחיל מוויינרייט שישב עליו חזק, גם כדי לייצר אופציה הגנתית טובה לחילוף (בהערת אגב, זאת הייתה כמעט תמונת ראי לבחירה ההגנתית של ירושלים - לשים את מורגן על טימור). זה המשיך בפלטין. אח"כ היה את עוז בלייזר שסיפק דקות יוצאות מן הכלל, וזה אפילו הסתיים בכמה פוזשנים של פוסטר. וכאשר מודדים, לא רק סטטיסטית, את ההבדל הקטן בין שתי הקבוצות אתמול, אפשר ללכת לכמות איבודי הכדור של הארפר. 5 כאלו היו לו, כחלק מ-16 איבודים קבוצתיים שהובילו ל-18 נקודות של הפועל תל אביב. יותר מדי. הרבה יותר מדי.

למרות שהוא מרגיש בלתי עציר, בסך הכל עשתה ירושלים עבודה הגנתית לא רעה בכלל על בלייקני. ועל מוטלי. הבעיה שלה הייתה שהיא איבדה את שניהם בדקות שבהן היא איבדה את המשחק. כשתי דקות לסיום, סירב אוסטין וויילי למלא את תפקידו ההגנתי ולעזור ליובל זוסמן בהגנת הפיק אנד רול על בלייקני. בום - טריצה בתוך הפרצוף שלו. ולאחר שהוחלף בג'סטין סמית' שקיבל בעצמו את בלייקני אחרי חילוף הגנתי, לקח אותו הסופר סקורר של הפועל תל אביב עד לטבעת. כשהחטיא, אף אחד כבר לא יכול היה למנוע ממוטלי להשתלט על כדור חוזר בהתקפה ולהשוות.

ואחרי שאמרנו וכתבנו את כל זה, הפספוס הכי גדול של האורחת אתמול הגיע לידי ביטוי דווקא בשתי התקפות. ההתקפה שבה איבד האיש המכונה זוס חוש כיוון, זמן ואוריינטציה והטיל שלשה בלתי סבירה בעליל לכיוון בלתי סביר בעליל וללא שום הגיון סביר בעליל - והפוזשן האחרון שבו כולם נתקלו בכולם והכדור כמעט עשה דרכו אל עבר הטבעת, אבל לא.

הפועל ירושלים יכולה וצריכה הייתה לנצח את המשחק הזה. אחרי שאיבדה אותו במו ידיה, הדרך לתקן נראית קשה במיוחד.

• 1. ובסוף זה גינת - לא מעט שחקנים נצצו אתמול, אבל האיש ששיחק הכי הרבה דקות בשתי הקבוצות היה תומר גינת (35). וסיפק תוצרת קלאסית של תומר גינת - 15 נקודות על 9 ריבאונדים.
• 2. עמדה מספר 5 - על הנייר, הסתובבו על הפרקט אתמול ארבעה סנטרים איכותיים. בפועל, יש אחד מוטלי ויש את כל השאר. וירושלים, שהעמידה טרם תחילת העונה שהיא סופר איכותית בתפקיד הסנטר, מוצאת את עצמה בסוף מאי עם אוסטין וויילי שעושה 6 נקודות ב-3/8 ל-2 (ובזריקות ממטר ומטה) ועם ג'סטין סמית' שסוגר 18 דקות עם 4 נקודות ב 2/7. לא טוב.
• 3. כריס ג'ונסון - אני לא יודע מה המצב החוזי של האיש לקראת העונה הבאה. אני ממש, אבל ממש לא בטוח שהוא אמור להיות חלק מהעתיד הקרוב של ירושלים בכלל ובעמדה מספר 4 בפרט. אני כן יודע שאתמול הוא הגיע ביגטיים, וגם כשהתקשה יותר מהרגיל דווקא בפוזשנים הגנתיים, הוא היה שם בקליעה, מסירה ומלחמה. ואם רק הייתה מוצאת הזריקה המסיימת שלו את דרכה פנימה, יכולנו לקבל משחק שהיה אפילו יותר וואוו.

שבת שלום. שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.