כדורסל של קיץ: גבולות הגזרה הברורים של נבחרת ישראל

מודה. משחקי נבחרת ישראל מייצרים אצלי דיאלוג פנימי. עקרונית, אני לא מתייחס במשקפיים של כדורסל לכדורסל חלונות. כלומר, למשחקים האלו שמשוחקים במהלך העונה. הרי ממילא לא מתאמנים. ממילא מלחימים בכוח איזשהו סגל. ממילא זה לא כדורסל. ואם כך, ממילא אין למי לבוא בטענות. מצד שני, כדורסל של קיץ אמור להיות אחרת. בכל זאת, יש זמן להתאמן. בכל זאת, יש זמן לערוך משחקי אימון. בכל זאת, ובטח בנבחרת המסוימת הזאת, רוב הסגל האיכותי נמצא וקיים. אז עכשיו כבר אפשר לדבר, ללהג ולנתח כדורסל. מה, לא?

אז זהו. במסגרת שיחותיי עם עצמי, מתעורר לו הספק. נבחרת ישראל מתייצבת לטורניר הזה כשסיפורי הצלחה/כישלון כתובים וברורים. נוכח רמת היריבות בכלל וכמות החיסורים בפרט, כל דבר זולת העפלה לשלב הבא הוא כישלון. חד, חלק וחד משמעית. ולא אכפת לי מה היה בטורניר הקודם או בזה של 2017 או בכלל. משכך, העפלה לשמינית גמר איננה הישג, אלא עמידה ביעדים. אם במקרה יגיע בשלב הזה ניצחון נוסף שיוביל אותנו לרבע הגמר, אז זאת כבר הצלחה. וזה, למען האמת, יהיה קשה מאוד להשיג.

בתוך גבולות הגזרה הללו מתנהלת לה החבורה עליה אמון אריאל בית הלחמי. כדי לעמוד ביעדים, צריכים לנצח את איסלנד ובלגיה. לא משנה איך. זה יספיק. אם כך, 50% כבר מאחורינו. וזה גם לא הלך קשה במיוחד. ולמה אני טוחן לכם על כל העניינים האלו? בכנות, כי כבר אין לי ציפיות לכדורסל טוב. לא באמת אכפת לי. אם מנצחים, אני שמח. נראה לי.

רומן בעבודה: סורקין ואבדיה הוליכו את ישראל לניצחון על איסלנד
סורקין הצטנע: "אני לא העניין כאן. אבדיה? פשוט כיף איתו"
בית הלחמי כבר מוכן: "פולין יריבה חזקה, יהיה משחק אחר"
קרינגטון לא פגע, בנבחרת לא מודאגים: "מאמינים בו ואוהבים אותו"
ג'יילן הורד מפרגן לסורקין: "אני מתרגש בשבילו"
פולין הפתיעה את דונצ'יץ' וסלובניה, יוון גברה על איטליה

בשורה התחתונה, הנבחרת שלנו עבדה יפה מול הרמנסון, הקלע המוביל של האיסלנדים. ואחרי מחצית ראשונה קשה, התעשתה מול פרידריקסון ב-20 הדקות שעשו את ההבדל. להגיד שההגנה עבדה כמו שצריך ברמה הקבוצתית או הטקטית? זה לא.

פספסנו לא אחת בחילופים אוף דה בול. פספסנו לא אחת בטיפולי הפיק אנד רול, שלא לדבר על התגובות שלאחר מכן. כן, פספסנו. אבל עשינו כמה ערבובים טקטיים שעבדו. וספגנו 71. וניצחנו. וכן, זה משחק ראשון בטורניר. שמשוחק בשעה 14:00 בצהריים. אז ניתן כאן את כל ההנחות שצריכים, ונעבור הלאה. מול הג'ורדן לוידים של העולם במוצ"ש המשוכה תהיה גבוהה יותר. לא גבוהה מאוד, אבל גם לא איסלנד.

משחק ההתקפה המסודר שלנו בעייתי. וזה בעדינות. בעיניי, החל מבחירת סט התרגילים (כל השאפלים האלה או המספריים האלה. די עם זה) והמשך ברמת הדיוק בביצוע. באופן אישי, אין לי שום בעיה עם כדורסל סטטי יותר או פחות. יש כל מיני דרכים לשחק כדורסל שמנצח משחקים. העניין הוא שאנחנו תקועים לא אחת ומחכים לסופרסטאר שיציל אותנו. בטח ובטח כשקוראים לו דני אבדיה. מעשית, מול הגנות פיב"א ברמת החוקים + הכנה טקטית שמכוונת לא מעט מטובי בחורינו שמאלה, קשה להגיע אלי טבעת רק כי רוצים.

וכאן בדיוק נכנס לתמונה רומן סורקין. מעבר ל-31 הנקודות הפסיכיות שהוא המטיר על הפרצוף של האיסלנדים, מעבר ל-4 הטריצות שדפק להם בראש, הוא היה פשוט ברמה משלו. עם היכולת להיות סבלני מספיק כדי לקחת איזה טאוויל בלונדיני תורן למהלך פוסטאפ דרך קו הבסיס. עם הכישרון שמסייע לסיים בקלות הגבהות תוצרת אבדיה או מדר. עם הטאץ' הזה. אומרים שמכבי תל אביב מתקשה לאתר סנטר פותח. שזה אמנם חשוב, אבל אחד כזה יש כבר ביד.

1. עמדה מספר 4 - זה לא רק המשחק הסולידי של תומר גינת, כמו ההבנה שאין לו כרגע מחליף. נמרוד לוי סיפק 4 דקות של חוסר ריכוז ובעיקר יציבות בכל הנוגע לעבירות תוקף. הניסיון לזרוק לשם את רפי מנקו בגרסת סמולבול לא באמת עבד. כשמדברים על החמישייה החזקה של בית הלחמי, מתחילים בדרך כלל מהסטארים הגדולים יותר. אבל מעבר לכך שאותה חמישייה הייתה אמונה על 87 מתוך 95 נקודות המדד מול איסלנד, צריך להבין שכרגע נפער בור גדול גם כשהקפטן צריך לנוח לרגע על הספסל.

2. קרינגטון - צריך אופי מיוחד כדי לעלות מהספסל ולהפוך מיידית לגו-טו-גאי. זה לא קל. וזה לא מעניין, כי בדיוק בשביל זה סידרו איזשהו קריטריון שיאפשר לתת לאיש מירושלים תעודת זכות כחולה. הכדורסל שלנו זועק למישהו, עוד מישהו, שיידע לקחת את הכדור ולהיכנס איתו לשער. אם חושבים - ואין סיבה שלא - על ניצחון מול פולין, זה אמור לעבור דרך המתאזרח שלנו. ההוא שאמור לחזק אותנו. כרגע זה נראה רע מאוד.

3. הקהל - בעוונותיי, אני לא איזה לאומן גדול. אבל וואלה? לראות חלקים נרחבים מהקהל של איסלנד מפנים גב, שורקים בוז או מתיישבים כשמנגנים את התקווה, זה יותר מרק הפריע לי. מעניין אם נקבל טיפול שונה ולא נגטיבי מאיזשהו קהל יריב אחר. מודה, בנאיביות ילדותית לגמרי, שאני ממש מקווה שכן.

שבת שלום. שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.