על החיוורון: הפועל ת"א מחוץ לאזור הנוחות, וכרגע גם בעמדת נחיתות

בחסות פערי הלוז הגדולים בין משחק למשחק, נותר הרבה יותר מדי זמן להתעסק בדרעק שמסביב לכדור ולא בכדור עצמו. במקום כסיסת הציפורניים המסורתית שמאפיינת את הזמן שבו מוכרעות עונות, קיבלנו בימים האחרונים הקלטות, חקירות, אמירות והתראות למכביר. איכס.

יש לי הרבה דברים להגיד על מה שקורה בגזרת הקרב הנוכחי של הפועל תל אביב מול איגוד השופטים וההיפך. מצד שני, יש עוד לא מעט דברים שאנחנו לא יודעים, ולכן אולי עדיף להמתין עוד קצת. מה שבטוח הוא שהרף המשפטי/ פלילי כאן לא אמור לעניין אותנו, את אלו שאוהבים את המשחק. יש כאן גופים שאמונים על הענף. והם, חובתם לבדוק את העניין עד תום - ולמסור לנו דו"ח ברור שיבהיר לנו מה בדיוק הולך כאן. אחרת, נמצא עצמנו עמוק בתום מחילת הארנב של קרחנה שיוצאת משליטה א-לה סיפורי אמריקה הלטינית/ המזרח העמוק של אירופה או הליגה היוונית. אנחנו ממש לא רוצים להיות שם.

הפועל ירושלים יכולה וצריכה הייתה לנצח את המשחק הראשון של הסדרה הזאת. אחרי שמצאה את הדרך לאבד אותו במו ידיה, כתבנו כאן שהדרך לתקן נראית קשה במיוחד. ובמילה קשה, כנראה, הכוונה לחיים הקשים שחוו לא מעט משחקני האורחת אתמול, במשחק מספר 2. יש לא מעט דברים שעליהם אפשר להאיר זרקור לגבי המשחק שנערך אתמול בבירתנו הקדושה. המפתח, כמו ברוב המשחקים שבהם הפועל ירושלים הצטיינה העונה, הגיע מהנגיחות בהגנה.

דיברנו כאן רבות על ההצטיינות של טימור ביד אליהו, לצד המשחק הרע של ג'ארד הארפר בצד השני (למרות שעשה 20 + 7, כן?). ובכן, התיקון של הארפר עבר דרך השיבוש של טימור. ירושלים התאימה את המאצ'אפים ההגנתיים שלה ובמקום מורגן על טימור בשביל אופציה של חילוף ההגנתי, שיגרה לעברו גארד קטן, זריז ומלא אמביציה כדי להקשות עליו כל כדרור אפשרי. ג'ארד הארפר פטר עצמו מתורנויות שמירה לא פעם במהלך העונה הארוכה והמעייפת שאותה הוא חווה. הפעם לא. וכך, הנטרול של בעל הבית הנוכחי של הפועל תל אביב סייע להזניק את ה MVP של הליגה לעוד משחק של עליונות. זה, והשינוי החד במדיניות השריקות לגביו (15 טיולים לקו במקום 2 בלבד במשחק 1).

אבל לא רק ההגנה של הארפר. ירושלים עבדה נכון ואפילו אמיץ, לפרקים, מול בלייקני. היא כיוונה אותו לצדדים לא צפויים מבחינתו ועשתה הרבה כדי למנוע ממנו להיכנס לתוך הג'אמפר הקטלני שלו. כלומר, לא שזה באמת תלוי רק בהגנה שלה, אבל המטרה שלה הייתה לכפות עליו ללכת אל ההחלטה האחרת - ובזה היא עמדה. ובמקביל, מדיניות החניקות (יענו צ'וקים, בעגה) שבאה לידי ביטוי בעזרות האגרסיביות עליו ועל מובילי כדור אחרים של האורחת הובילו לכל מיני פוזשנים התקפיים אבודים של איטודיס. פוזשנים שבהם נראה היה שאין להם שום רעיון אמיתי.

ועדיין, ואני לא יודע להגיד אם אלו חדשות טובות או רעות עבור זאת או זאתי, הפועל ירושלים רחוקה מלשחק את הכדורסל ההתקפי הכי טוב שלה. רחוקה. יש לא מעט שחקנים סופר חשובים, כולל ובעיקר זוסמן, שממש אבל ממש לא שם. ובלעדיהם, ועם כולה 6 שלשות לאורך משחק שלם, היא כבשה אתמול 98 נקודות.

הדרך של ירושלים להפוך את הסדרה נראתה קשה במיוחד, עד לפני יממה. עכשיו? עדיין קשה, אבל ריאלית לגמרי.

גם הפעם, כמו במשחק הקודם, קיבלנו מלטדאון של ירושלים שממנו נבנתה הפועל תל אביב. הפעם זה הגיע בחסות הרכב סמולבול שבו גינת ו-וויינרייט יושבים על עמדות 4-5. נראה שהתגובה הראשונית של ירושלים למהלך הזה (וויילי במקום סמית') רק עזרה לאורחת, שהתחילה לחיות את החלום עם התקפה מרווחת ועם פוסטר שנכנס למוד הפוסטרי הזה שלו. בדומה למשחק הקודם, גם הפעם הצליחה הפועל תל אביב לשבש בשלב הזה מהלכי בידוד של הארפר וקרינגטון, שניסו לרכב על מיסמאצ'ים תאורטיים.

העניין הוא שהפעם גם נכבשו כמה מהלכים שעשו לזה סוף. הנה קרינגטון זורק את השומר שלו ופוגע והנה הארפר מעיף את השומר שלו ודופק טריצה שמכבה את האור. והפועל תל אביב, שאיבדה את הקשוחים שלה (וויינרייט, פלטין) ושיגרה קודם כל את בלייקני אלי פרקט, אמנם קיבלה ממנו שלשה מיידית, אבל איבדה בתהליך את המומנטום והטרוף של פוסטר. בכל מקרה, להפועל תל אביב לא הגיע. הפעם, הקבוצה הטובה יותר במשחק היא גם זאת שניצחה אותו.

לאור הקושי שיש לה בעמדת הרכז, בהמשך להיעדרות של מדר, אנחנו נוטים לשים לב פחות לבעיה של הפועל תל אביב בעמדת הגבוה הנוסף. מרכוס בינגהאם השלים אתמול עוד כמה דקות חיוורות, ואין לי את זה ביותר עדין, בהמשך ישיר למשחק הראשון. תוסיפו לזה עוד משחק שבו הנוכחות של ווינרייט, זה שיכול לשחק ב-4, באה לידי ביטוי במיוחד או כמעט רק בפיזיות שלו. כך יוצא שתומר גינת אמנם מצטיין שוב אבל גם נשחק שוב, בלי מחליף אמיתי. כך יוצא שהעוצמה התאורטית של איטודיס, כולל היכולת לקבל אולי רגעים איכותיים של שני גבוהים זרים ביחד, נשארת רק תאורטית.

בכל מקרה, בסגלים האלו, הפערים בין הקבוצות מרגישים מינימליים, עם יתרון קל לזאת שניצחה את משחק מספר 2 ושלטה במשחק מספר 1. מעניין עם איזה סגל תופיע הפועל תל אביב למשחק על כל העונה.

• 1. הגארד שליד - לרועי הובר היו לא מעטים רגעים שבהם התקשה עד כה בסדרה הקצרה הזאת. למרות זאת, הוא כרגע הרוויח גם דקות כרכז השני וגם את מעט הדקות של קורנליוס, כזה שיכול לשחק ליד הכדור. נועם יעקב שילש הפעם את מספר דקות המשחק שלו (18), אבל התרומה הכמעט יחידה שלו באה לידי ביטוי ביכולת ללחוץ על הכדור או להיות חלק מהרכב הסמולבול של איטודיס. בהתקפה הוא נון פקטור מוחלט, בלי זריקה אחת לרפואה ועם 3 אסיסטים מול 3 איבודים. אי אפשר לדעת לאן זה יילך במשחק שיקבע, אבל בחסות הטרייד של ירושלים עם רמת גן, היא זאת שאוחזת כרגע ביתרון מובהק בעמדה שליד.
• 2. עמדה מספר 5 והריבאונד - במשחק הראשון השמיד מוטלי את כל מה שקרוי הקו הקדמי של הפועל ירושלים. אבל גם כשעשה את זה, סיים אוסטין וויילי עם 10 ריבאונדים וירושלים עם ניצחון מובהק בקטגוריית הריבאונדים (49-35) כולל 18 כדורים חוזרים בהתקפה. הפעם כבר ממש, אבל ממש לא חזינו בהופעה של מוטלי, אבל כן קיבלנו שחזור של דומיננטיות מקומית בקרבות הצבע. ירושלים פירקה שוב בריבאונד (41-28) כולל 16 כדורים חוזרים בהתקפה. כולל 12 כדורים חוזרים ששלק וויילי. אין ספק מי הסנטר הטוב מבין השניים. אין ספק שדווקא השני, המושמץ, הוא זה שכרגע חולש על האזור שמעל לטבעת (כלומר, כל עוד לא הוא זה שחייב לזרוק).
• 3. ההחלטות - מאחר שיש הרבה יותר מדי זמן עד למשחק 3, נקבל ספקולציות אין סוף לגבי המצב הרפואי של מדר והאופציה ללכת עם רגלנד, במהלך שיוציא אותו מהפריזר הישר אל הלחץ של יד אליהו הישן. מצד שני, בהמשך לדברים שכתבנו ממש לפני רגע, לא בטוח ששם הבעיה הגדולה יותר - סליחה, הפתירה יותר - של הפועל תל אביב. לא בטוח ששינוי סגל הזרים, אם יוחלט על כך, צריך להגיע דווקא משם. בצד השני, גם ליונתן אלון יש כמה דברים שעליהם הוא צריך לחשוב. כולל ובמיוחד מה עושים ברגעים הקשים בהתקפה, אלא אם ממשיכים לתת את הכדור לאחד משני הסקוררים המרכזיים ולקוות לטוב. מי יודע, יכול להיות שהוא יכול לייצר, פעם ב, יתרונות התקפיים נקודתיים, ברגעים ממש נקודתיים, ממקומות צפויים פחות.

שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.