פרשן כדורסל כפייתי, גם כשלא מדבר למיקרופון. נשיא של כבוד במועצת הגיפים העולמית העליונה. מלהג כרוני ומשתמש יתר על המידה במונחים שחוקים כמו "סנופי דיסקו", "יד אליהו הישן" ו"הליגה השנייה בטיבה בעולם". נשוי ללימור ואב ללולה היפה, בן המכביסט ודן המכונה מוּסִי. מאמין בכל לבו ששחקנים שטובים בכדורסל הם שחקנים יותר טובים מכאלו שאינם טובים בכדורסל. ולמרות מוגבלות ידועה בתחום המתמטיקה, סבור שזריקות לשלוש נקודות, כלומר טריצות, שוות יותר מזריקות לשתיים. כי שלוש זה יותר משתיים. מנסה להסתיר שבתוך תוכו הוא ממש, אבל ממש, אוהב ספורט.
עבור קטש ושחקניו, המספר המשמעותי הוא לא ה-23 הפרש שחטפו מפרטיזן, אלא ה-10.4, המועד שבו עונת היורוליג המסויטת שלהם תסתיים. בינתיים, הם מקדשים את האסתטיקה על חשבון הכדורסל ובעיקר זזים הצידה, תרתי משמע, כדי לתת ליריבות לחגוג. הטור של שי האוזמן
המפתחות נמסרו ליוקובאיטיס, הקבוצה ספגה רק 78 נקודות (מה?!) וטרביון וויליאמס הוא, בניגוד לגבריאל, אחד שלא צריך ללמד כדורסל. באיחור ניכר מכבי תל אביב נצצה, אבל עדיין לא הצליחה להשכיח את הצרות הישנות שלה בכלל ושל קטש בפרט. הטור של שי האוזמן
הנקמה הכי גדולה במחדליה הניהוליים של מכבי תל אביב היא עוד סיבוב שלם ומייסר ביורוליג, ואפילו קטש הבין אמש בבלגרד שצריך לשמור כוחות להפועל ירושלים. שי האוזמן חושב שגם עם הסגל הנחות הזה אפשר לעשות יותר, בעיקר כשמדובר ברומן סורקין
במצב רגיל, עודד קטש היה מפוטר היום. אבל מלחמה. ואין יד אליהו. ואין כסף. ויש מצעד דה ג'וליוסים. אז במקום לבוא ולהגיד את האמת לקהל, ראשי מכבי תל אביב בוחרים לשתוק ולהתחבא מאחורי שמלתו של המאמן
היא עשתה דברים יפים על המגרש, אבל כבר כשהובילה ב-15 הפרש היה ברור שגם את המשחק הזה תשמוט. למכבי תל אביב אין למי לתת את הכדור בדקות ההכרעה, והאלתורים שלה חושפים עובדה פשוטה: היא לא יכולה לעשות פעולות אמיתיות מול קבוצות אמיתיות. שי האוזמן מסכם
קטש מאפשר לשחקנים ליידות מתי שבא להם, בלאט הוא לא האיש המתאים בקלאץ' ולא סגל כזה יידע לחלץ את עצמו ממשבר מקצועי ומנטלי. מכבי תל אביב תצטרך להתרכז מעתה בליגה הישראלית, וזו מחשבה לא מעודדת מהרבה בחינות
טי.ג'יי שורטס הוא חייזר. והוא סוג של גאליס ופטרוביץ'. ומול היצירתיות, היעילות וההתנפלויות של חבריו האפרוריים למראה, מכבי תל אביב הפכה חיוורת ומנוטרלת. אה, ותשכחו מפלייאין. בואו נתחיל בלהיות תחרותיים, מחר נגד ברצלונה
הפועל ת"א הופכת לקבוצה ששנאה כל השנים, וזה לא בהכרח רע. מכבי ת"א מחבקת כל ניצחון, וזה לא בהכרח רע. אבל כמה באמת אפשר ללמוד מסימני השאלה וסימני הקריאה שעלו מול היריבות הגרמניות? על מבחן הגו-טו-גאי של מדר ויוקובאיטיס, וסל אחד של בן שרף שאומר הכל
עם ניצחונות מפתיעים והרבה כמעטים, מכבי תל אביב סיפקה עד לא מזמן איזושהי תקווה לעונה הזאת, ההפסד באיטליה כבר הציג תמונה רעה בואך מייאשת. ההגנה של יוקובאיטיס רעה אפילו בסטנדרט הקבוצתי הקיים ואיזה מסר קטש שלח דרך הספסול של לי? הטור של שי האוזמן
עושה רושם שמכבי תל אביב מפסידה פעם אחר פעם את אותו המשחק. עם אותו המאמן, אותו התמיר בלאט ואותו הסייבן לי. האוזמן מנתח עוד הפסד צמוד, תוהה מה באמת עושים כדי לפתור את הפרדוקס שנוצר, ולא שוכח את ינאי, איטודיס ודדאס. ואוברדוביץ'
דימיטריס איטודיס. בגלל הכדורסל, בגלל המעמד, בגלל הפאסון ובגלל הרעשים הסביבתיים שינטרל. וגם: הטובה הגדולה שסמית' הקטן עשה להפועל ירושלים, ומה הסיפור עם מריאל שאיוק? שי האוזמן מקליד/ה... בין הפושים והכותרות
כמה דברים חסרו למכבי ת"א בבולוניה. מהלך אחד איכותי, בלאט אחד שינצל את הרגליים של ז'יז'יץ'. מישהו, להבדיל מסייבן לי, שכן מכיר את השמות של השחקנים. האוזמן מנתח את ההפסד החמישי ביורוליג, תוהה מה יהיה עם הדקות של הורד ורנדולף ומקווה שאולי טראמפ יהיה זה שיושיע
לא ברור מה היה צפוי פחות, הניצחון העצום או הדרך שבה הושג. כנראה שהדבר האחרון שעודד קטש דמיין הוא ששחקן כמו וויל "רק אל תמסרו לי בטעות" ריימן ישהה 25 דקות על הפרקט מול ריאל, ועדיין הוציא מהפך אדיר. וזה אפילו לא ההישג הכי גדול של מכבי ת"א בסופ"ש הזה
מכבי תל אביב משחקת כרגע נגד המציאות וכנגד כל הסיכויים, ואמש זה כמעט עבד לה. סיפור המשחק שלה מגלם גם את הסיפור של ליוואי רנדולף - נחמד, יוזם, מייצר אמפתיה אבל לא מספיק כדי לנצח. האוזמן מסכם ומצביע על המהלך של שאראס שהשאיר את פנר בחיים
הסגל הדל של מכבי ת"א ניסה, רצה ונלחם, אבל לא באמת היה קרוב לז'לגיריס. האוזמן מנסה לנתח ענייני כדורסל בכלל ואת היציבות ההגנתית הבעייתית בפרט, אבל מתקשה להתייחס ברצינות להרכבים ולסיטואציה המקצועית - וזה עוד לפני הלו"ז המאיים שבפתח
גם בדקות שמכבי תל אביב טיפסה בטור הנקודות, משחק ההתקפה שלה לא באמת עבד. הפעם מצא עצמו עודד קטש בצד המגיב, כי ממול חיכה המאסטר שיזם, הגה, פיצח וגם נתן מחמאה גדולה בסרבית לתמיר בלאט. רק שמחמאות לא מביאות ניצחון
מכבי תל אביב לא אמורה הייתה לחלץ ניצחון מאנאדולו אפס, ואז הגיע סייבן לי ובנגיעה הראשונה שלו בכדור הפך את כולם למאמינים. על ניצחון שכולו ניצוץ, ועל החילופים בצד האדום של העיר ששינו את המגמה של דדאס והפועל תל אביב. האוזמן מנתח ומפנטז על דו קרב
מכבי תל אביב הייתה קרובה לניצחון, אבל לא צריך ללכת רחוק כדי למצוא הסברים פשוטים לתוצאת הסיום. בסוף, עם כל הכבוד לריקודים, צריך שחקנים שיזיזו את האחרים הצידה. האוזמן מנתח הפסד צהוב ראשון ביורוליג ותוהה אם הדומיננטיות של תמיר בלאט תעשה טוב לקבוצה
אם נתייחס למשחק הבכורה של מכבי תל אביב ככזה שבו רק צריך איכשהו לנצח, אז הכל בסדר. אם לא, אז לא. על משחק על של גאון כדורסל, על ההגנה הצהובה שמסרבת להשתפר ועל ניהול המשחק של עודד קטש שהפעם, במחצית השניה, עשה את ההבדל. שי האוזמן מסכם ערב ראשון של יורוליג
אם רק היה איזה משחק יורוליג בישראל, שי האוזמן היה רץ לצפות ברומן סורקין. אהרל'ה ויסברג משוכנע שרוקאס יוקובאיטיס קיבל סיטואציה נדירה שתעזור לו לפרוץ. ולאור שקדי אין ספק: ג'יילן הורד עוד יתברר כגניבה. יאללה, מתווכחים
הפועל תל אביב הצליחה, איכשהו, להציב את כל הכוכבים במקומות הלא נכונים (במגרש, ובמלון). הפועל ירושלים מוכיחה שגם ההפך אינו נכון, וחייבת להפסיק להתחפש לקבוצה של המאמן עם הווסט. ועודד קטש, הו, עודד קטש. ובן שרף? אוהו, בן שרף!
הניסוי קרס. הטירוף עשה קאמבק. עידן המיליציות שוב כאן. כל עוד ימשיכו הפלגים השונים והמזדקנים לחיות בעבר ולשדר היסטריה, הסיפור נגמר. עזיבתו של אבי אבן טובה או רעה לאלופה? שי האוזמן משוכנע (ומשכנע) שזאת בכלל לא השאלה
במה עופר ינאי שונה מהגביר שרצה פעם את הפועל תל אביב, ובמה הוא דומה (סליחה מראש) לשימון מזרחי. האם רומן סורקין, ורק הוא, יכול לחלץ את מכבי תל אביב מהמצוקה שאליה הכניסה את עצמה. ומילה - באמת מילה - על הפועל ירושלים
הפורוורד האמריקאי הוא אחלה שחקן, אבל לא לקבוצת יורוליג. שי האוזמן על המהלך שמוכיח שהצהובים שלא למדו שום דבר מהעונה שעברה ועל הניצחון המרשים של הפועל ירושלים על גראן קנאריה
כשמסתכלים על הרוח הקבוצתית שניבטת מפעם לפעם בזכות הישראלים של מכבי תל אביב ובוחנים גם את האופן בו אולימפיאקוס בנתה קבוצה מנצחת, אולי זו הנוסחה לבנייה נכונה. האוזמן כבר מתכונן לעונה הבאה ומוצא השוואה לאיתי שגב
מכבי תל אביב הפכה את יחסי הכוחות לא בזכות רוח המועדון, אלא בזכות תשוקה של שחקנים שלרגע הראו שהם מסרבים להיות שק חבטות. האוזמן על ערב שבו מקל וסמית' חזרו לימים היפים, בגאצקיס המושמץ הימר וזכה ופיאניג'אני קרס ותירץ
בזמן שבגאצקיס מנסה למצוא פתרונות מעט פתטיים לבעיית המאני טיים, מכבי תל אביב ממשיכה להוכיח ששום הפרש לא נותן לה חסינות, ולא משנה מי היריבה. האוזמן מסכם את ערב חצאי הגמר ומסמן את הגברים של פיאניג'אני
הנטייה של מכבי תל אביב לאבד עשתונות לא נובעת רק ממצב מנטלי, אלא גם מסגל נטול מנהיגות ואייקיו כדורסל שמי שבנה אותו מתייסר כעת במידה רבה של צדק. האוזמן מצנן את ההתלהבות סביב מקל ומתרגש מביאת הניקולה (השנייה)
כמה חודשים אחרי שכולם לעגו לזקן מאמריקה, אמארה סטודמאייר מראה מקצוענות נדירה והפך לכלי נשק התקפי ושובר שוויון הגנתי. שי האוזמן מהלל את הסופרסטאר שהוביל את ירושלים לניצחון על מכבי תל אביב, נהנה מהאווירה בארנה ותוהה: מה לעזאזל חשב בגאצקיס?
גם כשהובילו ברבע הראשון, וגם כשצימקו את הפער ברבע הרביעי, במכבי תל אביב ידעו שהם הולכים לחטוף בראש. גם בחודש פברואר אין לנו מושג לאיזה כדורסל שואפת מכבי תל אביב. האוזמן מנתח
