ראש בראש בראש: בשביל מי הייתם קונים כרטיס במכבי תל אביב?

אחת השאלות התמידיות בנוגע לקבוצת כדורסל שהולכת, נרקמת ונבנית היא "בשביל מי היית קונה כרטיס". זה לא חייב להיות השחקן הכי טוב, הכי גבוה או הכי אתלטי; אלא דווקא הכי מעניין ומסקרן.

המהפכה שנכפתה על מכבי תל אביב מציבה לא מעט מועמדים לפוזיציה הזו. לאחר שאיבדה את ארבעת כוכבי העל שלה, היא נאלצה להמר, ללכת על שחקנים שנמצאים בעלייה, כאלה שעברו עד כה מתחת לרדאר, או פשוט להעביר את המושכות לאלה שכבר היו אצלה - רק בתפקיד משני.

דבר אחד בלבד חסר במשוואה הזאת: הכרטיס עצמו. כי כשאין משחקים בישראל, אין כרטיסים לרכישה. איתם או בלעדיהם, כינסנו את דסק הכדורסל של וואלה ספורט ושיסינו את שי האוזמן, אהרל'ה ויסברג אור שקדי זה בזה; כל אחד מהם סימן את השחקן הכי מרתק במכבי החדשה, שתפתח את עונת היורוליג מחר (חמישי) מול וילרבאן, וניסה להסביר גם למה.

איזה קיץ היה לרומן סורקין. שהתחיל עם חלומות גדולים על רילוקיישן. שבמהלכו נהנה מפלירטוטי הכסף הירוק מהצד האדום של העיר, בעודו מכין עצמו נפשית למצב תיאורטי שבו הוא עוזב את המקום שבו פרח. והנה הוא כאן. עם כיסים מלאים יותר. בסיטואציה מקצועית טובה יותר.

מדי סדרת הדחה במסגרת הפלייאוף של הליגה השנייה בטיבה בעולם, טרח קואוץ' עודד קטש להסביר שהספסול של סורקין הגיע בשל כל מיני סיבות ותירוצים. הסברים היו לבטח, אבל לא כאלו שמישהו קנה. ודאי לא סורקין. וזה רק מהצד של המאמן. האם סורקין במודלים הקודמים היה טוב מספיק כדי לשלוח את הקבוצה שלו לפיינל פור? לא בטוח. האם סורקין, היה ויהפוך לגרסה מפלצתית בעונה הנוכחית, יכול להיות זה הסיכוי להשאיר את הקבוצה שלו תחרותית גם בשלבים האחרונים שיהיו העונה ביורוליג? כמעט בטוח שכן.

ואל תדברו איתי על העמדה, כי זה לא באמת משנה אם רומן ישחק כ-4 או כ-5, לצידו של ג'יילן הורד, ווניין גבריאל, אלפא קאבה או ז'ק כהן. ואל תדברו איתי על הקליעה מבחוץ, למרות שהיא ממש חשובה. מה שיקבע את העונה של הישראלי המוכשר ביותר במזרח התיכון הוא היכולת שלו לדייק. לדייק את החסימה. לדייק את החסימה החוזרת (יענו ריסקרין). לדייק את המיקום בהגנה. להימנע מלשבור את מלכודת הנבדל בטיפולי הפיק אנד רול.

ואם בנוסף לכל אלה הוא גם ידפוק את הטריצות באופן קבוע, אז הדרך תתקצר. גם להצלחה לא מובנת מאליה של אלופת המדינה וגם לחלומות NBA מחודשים.

בקיץ רגיל ושגרתי, אין מצב שרוקאס יוקובאיטיס היה נלקח ברצינות בחשבון כרכז הזר המוביל של מכבי תל אביב. האמת היא שגם בתחילתו של הקיץ הלא רגיל ולא שגרתי הזה, הוא לא נלקח ברצינות בחשבון. והאמת הממש אמיתית היא שאלמלא פרסום מוקדם מדי בתקשורת האירופית על חזרתו המסתמנת לז'לגיריס קובנה, שהדליקה את המנורות בהיכל מנורה, הוא כנראה היה מתפספס.

אבל יוקובאיטיס הוא האבטיפוס האידיאלי לאור הנסיבות שבהן מתקיימת מכבי מודל 2024/25. בן 23, שכבר מחזיק בחגורתו שש שנות ניסיון ביורוליג; כישרון גדול ומבטיח, שעדיין לא הצליח לקיים; תעודת כשרות השמורה למי שנחשב לבייבי של שרונאס יאסיקביצ'יוס; סייז לא רע בעמדה שלו, עם יכולת הגנתית טובה, קליעה אמינה לשלוש וגם מחצי מרחק, שחשובה כל כך בסגנון המשחק של קטש.

והוא אפילו שמאלי - אז זו בכלל יכולה להיות חגיגה. הרי דייויד בלאט, שבנה קבוצה מנצחת או שתיים או 20 בחייו, נוהג לומר שכל אחת צריכה אחד כזה; טייריס רייס, יוגב אוחיון, צ'אק אידסון, אנטון פונקראשוב וג'ו אינגלס הם רק דוגמאות אקראיות (פרט טריוויה: את אנדריי קירילנקו הצליחו להפוך לכדורסלן ימני, אבל הוא כותב עד היום ביד שמאל).

האם יש ביוקובאיטיס את התכונות הנדרשות כדי להפוך סוף סוף לשחקן מוביל, ולצאת מהצל שבו היה שרוי בז'לגיריס קובנה ובעיקר בברצלונה? הוא מסוגל להשתחרר מהכבלים הישנים שהוטלו עליו במשטר שאראס וכרכז שלישי בבארסה, ולתת דרור ליצירתיות שלו במכבי? ולדלג מעל מחסומי שבע הנקודות בממוצע ולנחות במחוזות הדאבל פיגרס? האם הציוות המוצלח בינו לבין תמיר בלאט במשחקי ההכנה, שפינה אותו לזריקות נוחות, הוא רק הפרומו לפריצה הגדולה? לאף אחת מהתהיות הללו אין תשובה ברורה, וזה בדיוק מה שהופך את רוקאס לכל כך מעניין ומסקרן.

אל מול סימני השאלה המרחפים סביב הקבוצה, קטש נהנה מהילה של המאמן והמחנך שכבר ימצא את הדרך לשלב כלים ולהפיק את המיטב מהחומרים הדי מוגבלים המונחים בפניו. אם הוא יביא דווקא את הרכז הליטאי לפריצה המיוחלת והמעט מאוחרת, זה יעלה באופן מוחלט גם את המניות שלו באירופה - ואולי, בטעות, מכבי תל אביב תצא מהבנייה המאולצת הזו עם שחקן שהיא תוכל לבנות עליו ולהיבנות איתו גם לעתיד.

מבט לעבר הסגל של מכבי תל אביב לא משאיר הרבה מקום להתרגש. הישראלים, שכבר הוכיחו את יכולתם, ממשיכים. עומר מאייר, הטאלנט הגדול הבא, לא אמור לשחק באמת ביורוליג. והזרים? רובם די משעממים. ג'ורדן לויד, השם הגדול ביותר, היה שחקן משלים במונאקו ליד סופרסטאר, בא אחרי פציעות, והיכולת שלו לא תגרום לאנשים לצאת מגדרם. יוקובאיטיס? רכז נהדר, אבל לא אחד שיצית את הדמיון.

לכן נותר להסתכל על הרשימה הקצת יותר אלמונית ולחפש משם את הסיפור. גבריאל, שמראש לא ברור מה יהיה הטיקט שלו, מתקרב יותר לרשימה של זרים שיתקשו להתאקלם, והפציעה המוקדמת לא תעזור לו. ליוואי רנדולף? עוד טעון הוכחה שהוא באמת שייך לרמה הזאת בגילו. דווקא מי שמגיע מהפועל תל אביב הוא זה שאמור לגרום לאנשי מכבי להתרגש.

הורד היה חייב לעשות את הקפיצה ליורוליג הקיץ. ביורוקאפ היו מעט מאוד שחקנים עם סט כישורים כל כך רחב בעמדה שלו. במכבי הנוכחית הוא יהיה אחד השחקנים האתלטים שיקפיצו את הקהל המעט שיהיה בבלגרד, והיותר גדול שיהיה בליגה, גם בהגנה וגם בהתקפה. אם יצליח לעמוד בציפיות ממנו, מדובר בחתיכת גניבה, ועוד מהיריבה העירונית שאיימה לקחת מהם כל מה שיכלה.

ולכן ג'יילן הורד הוא הסיפור הגדול של מכבי תל אביב לעונת 2024/25. שחקן שאולי ה-DNA שלו מתאים יותר מכל לקבוצה הזאת. מצד אחד, שחקן צנוע ששואף לפרוץ ולהפתיע, ומייצג את הרוח שהקבוצה הזו רוצה להציג; מצד שני, פוטנציאל גדול, שאם הדברים יתחברו לו - יכול להיות ברמות הגבוהות של הכדורסל האירופי, ואולי יותר מזה.

זה לא אמור ללכת בצורה חלקה כל הזמן, ויש גם טבלת פציעות לא קטנה מהשנים האחרונות שמעוררת חשש, אבל אם זה יסתדר, הוא יכול להיות סיפור ההצלחה ארוך הטווח של הצהובים.