כדורסל מביך של מועדון מובך: על עוד הפסד ידוע מראש של מכבי תל אביב

אם צריכים לסכם את משחק ההפסד של מכבי תל אביב בגרמניה אמש במילה אחת, סיבה שזו תהיה – כצפוי. לא רק התוצאה, אלא גם סוג, אופי המשחק ולא פחות חשוב מכך – האופן שבו התפתח המשחק, דומה להפליא למה שראינו מקבוצת 12 שחקני היורוליג פעם אחר פעם העונה. סביר שגם אנשי מכבי עצמם ידעו היטב מה עומד לקרות. הם ידעו עוד לפני פתיחת ההתמודדות שהם בדרך לחטוף בראש. הם ידעו בסיומו של הרבע הראשון, כאשר מכבי הובילה בחמש נקודות הפרש, שהם בדרך לחטוף בראש. הם ידעו במחצית המשחק, כאשר מכבי הובילה בפער שהצטמק לכדי שתי נקודות הפרש, שהם בדרך לחטוף בראש. ואולי אולי, כאשר הסתיים המשחק, היו שם כאלה שאמרו שבסה"כ יצאו מהמשחק הזה בזול. שמעו, 15 הפרש זה לא נעים, אבל איזה שיפור עצום לעומת משחק החוץ הקודם מול גלטאסראיי, אה? הרי רואים שיש מגמה בולטת של שיפור בואכה תהליך.

עוד בנושא:

בין בגאצקיס לשאראס לבלאט: מאחורי הק?ל??עים
יורוליג: מכבי תל אביב הפסידה 90:75 לבאמברג
איינארס בגאצקיס: "חסר לנו קצת מהכל, כל מה שקרה השפיע"

עשרים הדקות הראשונות אתמול מול במברג נראו כהומאז' צהוב לכחול-לבן. כשהיא נעדרת שלושה זרים ששאבו לא מעט דקות משחק, הציגה מכבי רוטציה שכללה כמות דקות משחק לחלוטין בלתי שגרתית של אוחזי תעודת זהות כחולה. גיא פניני התרוצץ על המגרש מעל שמונה דקות; מקל ואוחיון חילקו ביניהם למעלה מ – 14 דקות משחק משותפות בעמדה מספר 1; ג'ו אלכסנדר, מי שמסתמן כשורד האחרון בעמדת הסנטר, פתח בחמישיה ותרם מהבנת המשחק הנדירה שלו קרוב ל – 13 דקות ואפילו לנדסברג הנשכח שיחק כמעט ארבע דקות תמימות. וכאשר הרכבי החוק הרוסי נתמכו במאמן שדוגל באלמנטים שלקוחים הישר מתקנון השלולית, קרי הגנות נסוגות–נסוגות והתקפות סטטיות ואקראיות–אקראיות, הצליחה מכבי למשוך את חברתה לתחתית היורוליג למחצית ראשונה שקולה עם יתרון לאורחת.

מכבי הציגה לראווה, בין היתר, הגנות אזוריות או מתחלפות שבהן מאייש ויקטור ראד את הנישה ההגנתית שהותיר פנויה אחריו סוני ווימס, והוא היה זה שניסה להפעיל לחץ על מוליכי הכדור הגרמנים. מאחוריו נעמדו חבריו כשהם מחופרים בעמדות הבונקר ומאתגרים את שחקני במברג ליידות שלשות. וזה עבד לא רע בכלל. במברג זרקה במחצית הראשונה 14 שלשות לעומת 15 זריקות ל-2 נקודות, תוך שהיא מוסיפה בסך הכל חמש זריקות עונשין. ואילולא התעורר לו שם הרכז המחליף מאודו לו, אי שם ברבע השני, תוך שהוא משחיל שלוש שלשות רצופות (ופנויות), עוד היו יורדים הצהובים לחדר ההלבשה עם הפרש שנושק לדו ספרתי.

התקפית, בהיעדרו של שחקן דומיננטי כמו ווימס שלחץ לקבל מקסימום החלטות בכלל וממצבי פיק אנד רול בפרט, קיבלנו את מה שנדמה היה כמשחק התקפה מאופק ורגוע יותר, שבו יותר מהלכי התקפה נראו ככאלה בהם יותר שחקנים נוגעים בכדור. נגיד. ולא שהפואנטות ההתקפיות של בגצקיס ושות' נראו הפעם הגיוניות יותר. שוב פעם קיבלנו החלטה מהספסל ללכת למצבי פוסט אפ (גב לסל) של דווין סמית' – מהלך עם אחוזי הצלחה נמוכים יותר מאלה של הילארי קלינטון עת מנסה היא לרוץ לנשיאות; שוב פעם קיבלנו ליהוקים משונים של שחקנים שמריצים תרגילי פיק אנד רול, כשהפעם גם גיא פניני מוצא עצמו בעמדת מקבל ההחלטה מהכדרור (והידד – זה אפילו עבד פעם אחת); וכמובן – שוב פעם קיבלנו מצבי כדררת ואחד על אחד עם הראש בקיר של אנדרו גאודלוק ובמיוחד של ויקטור ראד, האיש והמבחנה.

לאחר ששבה מתדרוך מחצית המשחק, הפגינה בפנינו אלופת גרמניה מספר התאמות פשוטות שהמחישו את האבחנות והמסקנות של אנדראה טרינקיירי מהמחצית הראשונה. מכבי מאפשרת להפגיז מבחוץ? זמן טוב לשלב את יאניס סטרלניקס, כדי שיראה לבגצקיס איך דופקים טריצות בלטבית. לאחר ששיחק חמש דקות בלבד במחצית הראשונה, שולב הקלעי במשחק כבר לאחר שתי דקות ברבע השלישי ועשה סוף לברדק. ארבע שלשות נוספות מארבע נסיונות זריקה במחצית השניה לעגו להגנת החיובים של מכבי מצד אחד, אבל סימנו את הדרך הנבונה שבה בחרה להתקיף הקבוצה מגרמניה.

יכול להיות שהזכרון המרכזי מהמחצית השניה נוגע לאותן שלשות שקלע סטרלניקס, אבל שימו לב בבקשה לנתונים הבאים: במברג קלעה 49 נקודות במחצית השניה, מתוכן בסך הכל חמש שלשות שנקלעו מתוך שבע שלשות בסך הכל שנזרקו. הסיפור, אם כך, איננו נעוץ באיזשהי הפגזה מחוץ לקשת, אלא בנקודות קלות-קלות מתוך הצבע. כי למרות שרשמה משחק שבו אף אחד משחקניה לא נרשם כמי שלקח כדור חוזר בהתקפה, הצליחה הקבוצה של טרינקיירי לקלוע 15 מתוך 20 פעמים ל-2 נקודות במחצית השניה. הבנתם? במקום להתפתות לזריקות חופשיות לשלוש, הבינו שם שההגנה של מכבי מאפשרת זריקות פנויות גם מכל מקום אחר בפרקט. ואם כבר לזרוק, אז עדיף מקרוב.

כך מסיימים מחצית שלמה עם 75% לשתי נקודות ו - 71% לשלוש נקודות וצולחים בקלות משחק מול מי שנראית כרגע כקבוצה החלשה במפעל.

לא הוגן להטיל על איינראס בגאצקיס את האחריות לאופן שבו נראית הקבוצה אותה לא בנה, אשר אל חורבותיה הגיע לאחר ששלושה מאמנים נכשלו לפניו. לא הוא זה שהלחים בגסות את אימפריית 12 שחקני היורוליג ולא הוא זה שכשל במכלול ההחלטות המקצועיות שנלקחו שם עד כה. ואחרי שאמרנו את כל זה ולאחר שזכינו לחזות במספר תצוגות שפל של אימון שהציגו לראווה קודמיו, הגיע לו האיש שכונה על ידי מנהלה המקצועי של המועדון כמאמן העתיד של היורוליג והראה לנו שתמיד, אבל תמיד, אפשר למצוא דרכים חדשות להביך.

עזבו לרגע את הראיונות המבולבלים, כולל ראיון הזיעה במחצית שבה הסביר הקואץ' שצריכים להמשיך עם הגנת השלשות המוצלחת (רגע, מה?). אם יש בעיה שעומדת מעל כל האחרות, היא נוגעת לכך שגם בחודש פברואר, אין לנו שמץ של מושג מהו הכדורסל אליו שואפת מכבי תל אביב להגיע. אתם יודעים מה? עזבו ביצועים בשטח. שבעה משחקים לתוך הקדנציה של מאמן מספר 4, ואין לנו שמץ של מושג מה בדיוק הוא מתכנן או רוצה. האם מכבי שואפת למשחק מהיר או איטי? לא יודעים. האם מכבי רוצה לשמור הגנה נסוגה או אגרסיבית? לא ברור. האם הוחלט כבר מהו סגנון המשחק ההתקפי של מכבי במשחק העומד? ממש לא. האם אפשר לזהות מגמה של ניהול רוטציה או חמישיה? לא ולא. כל משנתו של בגצקיס, על פני הדברים, היא לנסות ולהתאים הרכבים ושיטה בהתאם לזהות היריבה. כדורסל של תגובות ולא של שיטה.

וזה, גולשים יקרים, כדורסל מביך של מאמן נבוך ושל מועדון מובך.