אמארה סטודמאייר, זה כל ההבדל: כוכב הפועל ירושלים הוא השחקן הכי משמעותי בליגה

כמה חודשים אחרי שכולם לעגו לזקן מאמריקה, אמארה סטודמאייר מראה מקצוענות נדירה והפך לכלי נשק התקפי ושובר שוויון הגנתי. שי האוזמן מהלל את הסופרסטאר שהוביל את ירושלים לניצחון על מכבי תל אביב, נהנה מהאווירה בארנה ותוהה: מה לעזאזל חשב בגאצקיס?

  • אמארה סטודמאייר
one

היה הייתה פעם, לפני שנים רבות רבות, קבוצת כדורסל אימתנית שמלכה בכיפה. המקומית. היה לה מבצר ביתי אימתני שידע לטעת פחד ויראה בלבו של כל מתמודד. מקומי; עמדו לרשותה תמיד האבירים המרשימים ביותר, אשר העניקו לה יתרון איכותי על פני כל טוען לכתר. מקומי; והיה לה מלך מזרה אימה. ושמו שימון. זה ששרו לכבודו את הפואמה המהללת, שמסתיימת במילים "בכדורסל אין הפועל". וכעת אין מבצר, אין אבירים ואין מלך.

עוד בנושא

הפועל ירושלים ניצחה 63:74 את מכבי תל אביב, ערב שיא לסטודמאייר
פיאניג'אני: "אמארה היה נהדר". בגאצקיס: "הפסדנו בקרב, לא במלחמה"

עוד בוואלה! NEWS

"נמשיך בחודשים הקרובים ברוטינת הקורונה שפיתחנו. התנופה שלנו לא נעצרת"

לכתבה המלאה
תשוקה שחיפתה על הרמה. ירושלים מול מכבי (צילום: ברני ארדוב)

להפועל ירושלים, מהצד השני, דווקא יש. כמי שישב אמש בגובה הפרקט, אני יכול להעיד שבדקות מסוימות הארנה קיפצה, זינקה ורקדה ביחד עם אוהדי הפועל ירושלים; אם במשך שנים היה למכבי את השחקן ההוא שעשה את ההבדל, אז ברור שה-איש של השלולית היום הוא אמארה סטודמאייר; ובניגוד לגרסה המעליבה של הקבוצה ששואפת השנה, לשם שינוי, להעפיל סוף כל סוף לגמר הליגה המקומית, להפועל ירושלים יש בעל בית. יש תהליך קבלת החלטות. אמנם לא תמיד תהליך מי יודע כמה, אבל יש.

בניגוד לדעה הרווחת, דווקא נהניתי ממשחק הכדורסל ששוחק אמש (ראשון) בארנה. נכון, שתי הקבוצות שיחקו במהלך חלקים נרחבים מהמשחק התקפה שבה השחקנים בעיקר מתנגשים זה בזה, בין אם בשל מהלכי בידוד ואחד על אחד ובין אם כתוצאה מבעיות ריווח או מתזמונים רעים בתרגילים. ונכון, היו לא מעט דקות אתמול בהן הסבירות לראות נקודות מתוכננות הייתה נמוכה מהסיכוי לצפות מהמאמן של מכבי תל אביב מורה על מהלך שאשכרה יוכל לעזור לקבוצתו. ועדיין, אי אפשר להתעלם מכך ששתי הקבוצות, פצועות וחבולות ככל שיהיו, סיפקו לא מעט דקות של כדורסל מלא תשוקה. רע לעיתים, לא מדויק לפרקים ולא בהכרח מאומן – אבל מלא באמוציות, שאיפה לפיזיות ותשוקה. כמות הבאמפים (מגע ששחקן הגנה יוזם על מנת להפריע לשחקן התקפה ללא כדור במסלול התנועה שלו) הייתה אולי הגבוהה ביותר שנראתה העונה במשחקים של שתי הקבוצות. והליגה המקומית זקוקה (גם) למשחקים כאלו אם שואפת היא לשדרג את מעמדה בקרב חובבי הכדורסל.

תענוג היה לראות את טימור, שעל פי מספר דיווחים מולחם מחדש מדי אימון ומשחק לאור פציעה טורדנית בכתף (צילום: ברני ארדוב)

הפציעות וההיעדרויות בשתי הקבוצות הביאו ללא מעט הרכבים שאינם אידיאליים. הקבוצה המקומית נתקעה משך דקות רבות (מדי) במחצית הראשונה בהרכב שבו אייזיק רוזפלט מתופקד כסנטר ולצדו הרכב נמוכים שבו טרנס קינזי, נגיד, יושב על עמדה מספר 4. הקבוצה האורחת הריצה הרכבים משונים שבהם, אה, היו כל מיני שחקנים שקשה להבין מדוע משחקים האחד לצדו של השני. או בכלל. מצד שני, אולי כדאי לקחת את המשפט הזה בחזרה, מאחר שהצהובים הרגילו אותנו להרכבים לא רגילים מדי משחק.

כאשר הפועל ירושלים הצליחה לסיים את המחצית הראשונה האיומה שלה כשהיא בפיגור בן שלוש נקודות בלבד, ידעו כל הנוכחים בהיכל אשר בירושלים שהמשחק הזה גמור. לאחר עשרים דקות התקפיות איומות, שכללו אחוז נוראי לשלוש נקודות (1/8); מספר מזערי של אסיסטים (חמישה), בהמשך לכדורסל תקוע של אחד על אחד ותו לא; וכמעט 19 דקות בהן שוטט טרנס קינזי על המגרש והסב נזקים בשני צדיו, בעוד מכבי תל אביב מצליחה לייצר 32 נקודות בלבד במחצית שבה היא רושמת 6/11 בזריקות מחוץ לקשת, היה ברור שכאן זה נגמר. וכאן נגמרת מכבי.

עם כל הכבוד להתאמות מקצועיות טקטיות, השינוי המרכזי של סימונה פיאניג'יאני במחצית השניה נגע להרכבים ששיגר לפרקט ולשחקנים עליהם שם את הצ'יפים. קינזי והלפרין, שסיימו שניהם את המשחק עם מדד יעילות משותף בשיעור מינוס 5, בילו שש וחמש דקות על המגרש במחצית השניה, בהתאמה. ורוזפלט נשאר על הספסל לעודד. המאמן האיטלקי, ולא בפעם הראשונה העונה, הצליח לאתר לבסוף את ההרכב שינצח עבורו, וזה כלל בעיקר את בר טימור, קרטיס ג'רלס, ליאור אליהו ואמארה סטודמאייר.

זה הזמן לבקש סליחה. אמארה (צילום: ברני ארדוב)

תענוג היה לראות את טימור, שעל פי מספר דיווחים מולחם מחדש מדי אימון ומשחק לאור פציעה טורדנית בכתף. טימור, כמוביל כדור במשחק כל כך עצבני ומפוזר, הצליח לסיים 23 דקות משחק נטולות איבודי כדור, עם 4/5 מהשדה ומשחק הגנה יציב. אחרי מחצית ראשונה שבה התקשה ליאור אליהו בעיקר בהתקפה, כאשר לא הצליח לנצל מיקום מדויק מול ההגנה האזורית של מכבי על מנת לסיים בסלים קלים מחצי מרחק, הצטיין שוב בחלק המכריע של המשחק (כפי שעשה גם במשחק היורוקאפ האחרון) וניצח בקלות מפתיעה גם במאצ'אפים ההגנתיים שלו. קריטיס ג'רלס, עם תצוגה של חמישה אסיסטים מול איבוד כדור בודד, הראה שוב שסטריאוטיפים לגבי הכישורים הנדרשים מרכז "קלאסי" הם בעיקר, ובכן, סטריאוטיפים מיושנים.

ואמארה סטודמאייר. רבים מאיתנו, אם לא כולנו, לעגנו חרש וההיפך מחרש למקבל ההחלטות בירושלים שאפשר לחטיאר המליאן מאמריקע לעשות כאן סיבוב אחרון על חשבונו. כמה חודשים אחרי, ועם כל הכבוד (ויש) למקצוענות הנדירה ולהיעדר היומרה היחסית של הסופרסטאר משכבר הימים, אפשר להתקרב להכרזה לפיה יתכן ומדובר בשחקן הכי משמעותי בליגה. כשהוא בעניין, סטודמאייר הוא כלי נשק התקפי מרשים מאין כמוהו. בטח ובטח כאשר המדובר בשחקן פנים. כשהוא בעניין, סטודמאייר הוא שובר שוויון הגנתי. ואתמול הוא היה גם זה וגם זה.

בהערת שוליים אגבית לגמרי, ניתן לתהות בזהירות על מה לעזאזל חשב בגאצקיס במהלך המשחק כאשר סירב להורות על דאבל אפ מיידי ופראי על סטודמאייר בכל נגיעה (ואולי לא סירב, אלא נחנק ונשנק), תוך שהוא מהמר על הקליעה הממש לא יציבה של סגנית האלופה אמש. אבל לנו כל זה לא צריך לשנות. מגוון התנועות של סטודמאייר, לרוב מאותו צד של ההתקפה, תוך שהוא רומס בדרכו כל מיני אייברסונים למיניהם, היה לא פחות ממענג.

מה עבר לו בראש? בגאצקיס (צילום: ברני ארדוב)

ברשותכם, רק שתי הערות לסיום על מכבי תל אביב. הראשונה – כל עוד זהו הסגל הצהוב, אין שום סיבה (שאיננה רפואית) לכך שאיתי שגב לא יהפוך לשחקן הדומיננטי בעמדה מספר 5. השניה – במילותיו של אקסל רוז האגדי, סולן גאנז אנד רוזס (האגדית):

Ya get nothin' for nothin'
If that's what you do


כל עוד יעשו שם כלום ושום דבר על מנת לשפר את מצבם, מכבי שלהם תישאר כלום ושום דבר.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully