1. סימן השאלה הגדול ביותר לקראת משחקה של מכבי תל אביב מול מכבי אשדוד במסגרת חצי גמר גביע המדינה נגע לאופן שבו היא תאבד את היתרון ותמצא עצמה על סף הפסד. אף אחד הרי לא הטיל ספק בכך שתרחיש היתרון שנעלם יחזור על עצמו, גם מול הקבוצה שנאבקת על הישארותה בשלולית. התהייה היחידה נגעה לדרך בה יקרה הדבר. האם תיחשף לפתע ההגנה של מחזיקת הגביע למבול שלשות? האם תאבד קבוצת הגביע הטיפוסית כדורים טיפשיים? אז, אהה, האמת היא שלא ממש. מכבי איבדה בסך הכל 14 כדורים במהלך המשחק, פחות או יותר שווה ערך לממוצע שלה במשחקים מול קבוצות מקומיות. אשדוד, מהצד השני, קלעה אמנם עשר שלשות ב-40% (הרבה מעל הממוצע העונתי שלה), אבל קשה לומר שזו הסיבה היחידה לכך שבגאצקיס המיוזע מצא עצמו לוקח פסק זמן ביתרון שלוש בלבד, 3:10 דקות לסיומו של המשחק.
בתרחישים לחוצים שכאלו ראינו העונה לא מעט ניסיונות שונים, משתנים ומשונים בכל הנוגע לזהותו של מקבל ההחלטות. גם בכל הנוגע לאופן ולדרך שבו מקבל ההחלטות מגיע למצבים ששורטטו לו ביד אמן רועדת בפסק הזמן. אם בפעמים קודמות חזינו במצבי בידוד או פיק אנד רול כבר בתחילת התקפה, הלך אתמול הלטבי שלוש פעמים רצופות לתרגיל שחביב עליו עד מאוד לאחרונה: הכדור נע מצד לצד ולאחר שגאודלוק חוסם לשחקן שחותך לסל, אותו גאודלוק נעזר בחסימה של גבוה כדי לקבל כדור מחוץ לקשת שלוש הנקודות (באזור הקרוי טופ אוף דה קי).
עוד בנושא:
גיא פניני בעקבות מיקי, פיאניג'אני בעקבות עצמו: מאחורי הק?ל??עים
בגאצקיס מבולבל: "שמח מהניצחון, לא מהדרך בה השגנו אותו"
פיאניג'אני לקראת הגמר: "למכבי תל אביב יש שחקנים רעננים יותר"
מיד לאחר פסק הזמן, קיבל גאודלוק את הכדור (לאחר ארבע מסירות, כולל מסירה של שגב), חדר לסל וסחט עבירה גבולית למדי, בדרך לנקודות הראשונות שלו במשחק. בהתקפה הבאה, לאחר ארבע מסירות נוספות אשר בסיומן קיבל גאודלוק הכדור והלך למצב של פיק אנד רול, נאלץ למסור נוכח הפיתרון ההגנתי של ג'ייק כהן וחזה באימה כיצד ויקטור ראד מטיל שלשה רעה וקולע. ניקולה וויצ'י'ץ', אגב, שמצלמת הטלוויזיה קלטה את תגובתו למהלך, חישב קיצו לאחור תוך כדי מעוף הכדור.
מצד אחד, נחמד לראות מאמן שמאמין (נניח) בהנעת כדור גם במצבים לחוצים ולא הולך לפתרונות הרגילים והסטטיים בהם נותנים הכדור לשחקן המרכזי ומתפללים. מצד שני, תעשו לי ולכולם טובה. קשקושי הנעת הכדור האיטית הזאת, בזמן הכסף של המשחק, יכולים לעבוד רק מול פראיירים שלא מגיבים. ובפעם השלישית הרצופה בה הריצו את התרגיל הזה, אשדוד הגיבה. ברגע שאייברסון, שהחליף את שגב, נגע בכדור אשדוד התקיפה ונכנסה אל תוך קו המסירה שלו לוויקטור ראד, בדרך לאיבוד כדור שכמעט והביא לאיבוד המשחק.
למי שתוהה, אגב, הרי שאת שלושת המהלכים המקבילים של אשדוד בהתקפה היא סיימה בנקודות שכולן הגיעו כתוצאה מכדור חוזר בהתקפה. בפעם הראשונה קרמייקל לקח על חשבונו של ראד שלא הרגיש שמתחשק לו לסגור את האיש עליו הוא הופקד; בפעם השנייה ריבאונד התקפה שמתחיל מיפתח זיו על חשבונו של גאודלוק המזלזל וממשיך בקרמייקל שנעזר בחילופים ההגנתיים של מכבי כדי להשתלט על הכדור, בעוד פניני צופה בעניין מהצד; בפעם השלישית עוד כדור חוזר בהתקפה של קרמייקל, הפעם באחריותו של מקל שנרדם פלוס ראד שניקר.
זמן סיכומים: שום הפרש של מכבי תל אביב איננו מבטיח לה חסינות, תהא זהות היריבה אשר תהא; בגאצקיס אמנם ניסה לבצע שינוי קוסמטי באופן שבו הכדור זז ברגעים המכריעים של המשחק, אבל כל עוד לא הוכח אחרת, זה עדיין רחוק מאוד מלשכנע מישהו, כולל ובמיוחד את השחקנים אותם הוא מאמן; ואפשר להתלהב ממשחק התקפה מצוין של ויקטור ראד, אבל כדורסל מנצחים בדרך כלל עם חבורה של גברים שעליהם אפשר לסמוך.
2. אם כבר גברים עליהם אפשר לסמוך, אז הפועל חולון. חולוניה הגיעה אמש לאולמה הביתי של ירושלים כשגם התרחיש שלה ידוע מראש. בהיעדרם של קאליף וואייט וכו', אמורה היתה הקבוצה של שמיר להחזיק מעמד כמחצית ואז להיאסף אל אבותיה. והיא בחרה בחיים. כשהיא מתחזקת רוטציה קצרת נשימה בת שבעה שחקנים בלבד, סירבה חולון להיכנע לציפיות המוקדמות ונלחמה כמעט עד הבאזר האחרון. ומה שמרשים עוד יותר הוא האופן שבו היא שרדה. במקום ללכת אחורה, לעבור להגנות נסוגות, להישמר מעבירות ולחלק כוחות, התעסקו הסגולים בעיקר בלפוצץ את האמ-אמא של הפועל ירושלים. כשזה התחיל לעלות לה בעבירות, פוצצה חולוניה יותר חזק.
יסלחו לנו חובבי ההסברים המדויקים, שיתכן שמבקשים לקרוא כעת על סוגי הפתרונות ההגנתיים של חולון מול סוגי החסימות השונים בהתקפה של ירושלים, אבל זה ממש לא הסיפור. העניין כאן הוא הגישה. ולמרות שהקהל של חולוניה נודע ככזה שאוהב כדורסל התקפי, מהיר ואתלטי והגם שהקבוצה שלו הודחה והלכה הביתה, אין ספק שכל אוהד, של כל קבוצה, רוצה כך לראות את השחקנים שלובשים את הגופיות אותן הוא מעודד. הוא רוצה לראות אותם כל כך מחויבים, כל כך אגרסיביים וכל כך מאוכזבים לאחר שהשאירו הכל על הפרקט.
גם פיאניג'יאני לומד, ככל שנוקפים המשחקים, עם מי הוא יכול ללכת למלחמה. על הרוטציה הקצרה של חולון כולם דיברו, אבל גם ירושלים, קבוצת הכדורסל הטובה כרגע במדינת ישראל, זכתה לקבל דקות משמעותיות משבעה שחקנים רוטציה בסך הכל. על שש הדקות של רוזפלט מוטב שלא להרחיב את הדיבור. על שמונה הדקות הרעות, המהוססות ונטולות היוזמה של הלפרין כבר לא נעים להתייחס, ולכן נתייחס אליהן עתה: בכל דקותיו על הפרקט במשחק הדחה, תרם הקפטן הוותיק אסיסט אחד ושני איבודי כדור. זהו. שזה יותר, למי שתהה, ממה שתרם ב-17 דקותיו על הפרקט במשחק הליגה מול מכבי תל אביב בשבוע שעבר.
המזל הוא שיש אחרים. אפשר לנתח פעולות טובות יותר ופחות של המאמן האיטלקי העונה, אבל מגיע לו קרדיט גדול על היכולת להחזיק מעמד הגנתית כאשר בכל הרכב בו עומד לרשותו עול הגנתי כמו ליאור אליהו או טרוויס פטרסון. או שניהם יחדיו. ואתם יודעים מה? בלא מעט משחקים לאחרונה מתגלים השניים הללו ככאלו שמסוגלים להחזיק מעמד ומעלה מול שחקני התקפה לא רעים בכלל. במקום עול, מצליחים בירושלים לייצר עצירות הגנתיות איכותיות גם עם שני אלו. קרדיט גדול לאליהו ופטרסון וקרדיט גם למאמן שלהם.
על קרטיס ג'רלס, אמארה סוטדמאייר ובר טימור דיברנו לא מעט לאחרונה. שלושתם, ללא ספק, עונים בקלות על ההגדרה של שחקנים שאיתם אפשר לצאת למלחמה. ובטח שגם טרנס קינזי. אחרי שהצטיין במשחק החשוב באמת ביורוקאפ מצד אחד, אבל אחרי שירושלים הרוויחה דווקא בדקות בהן סופסל נגד מכבי תל אביב בשבוע שעבר, מצא עצמו קינזי בתפקיד השחקן שעשה אמש את ההבדל. על הקשיחות המפורסמת של האיש שראה כמעט הכל באירופה אין חולק. את היכולת שלו להיכנס לטירוף התקפי ולייצר 15 מתוך 17 הנקודות של קבוצתו ברבע השלישי זכינו להכיר פחות. קינזי אוהב את הכדור, מאוד, ואוהב הרבה פחות למסור. אתמול הוא זרק 14 זריקות שדה (וקלע שמונה), הכי הרבה בקבוצה שלו.
אין ספק שברגעים הקשים הוא היה שם כדי לחלץ התקפות תקועות ולקחת את השומר שלו במצבי אחד על אחד. אין גם ספק שלאור ההיחלשות המתמדת בכושרו או במעמדו של ג'רום דייסון, מוצא עצמו קינזי פורח כדמות יוצרת מרכזית בקו האחורי של ירושלים. ואחרי שאמרנו את כל זה, אין גם ספק שהנקודות של קינזי מגיעות לרוב על חשבונו של שטף התקפי ועל חשבונן של החלטות התקפיות טובות יותר.