תן ולך: למכבי תל אביב אין שחקנים שיזיזו אחרים הצידה

יש אנשים שמסוגלים לנפק השערות שנשמעות דווקא מה-זה-טוב לגבי האופן והסיבה בה הסתיים משחקה של מכבי תל אביב אמש בנסיכות הקסומה הידועה כמונאקו. יש טקטיקות, יש אסטרטגיות, יש תרגילים ויש לא מעט מילים שנשמעות יפה באנגלית. בסדר, נו, גם אני יכול - ואפילו אנסה מעט בהמשך.

בשורה התחתונה, יש הסבר הרבה יותר פשוט לכך שנציגתנו המשוריינת נוצחה. ויש הסבר פשוט למדי לכך שהקבוצה בעלת הכיסים העמוקים, כלומר הקבוצה בעלת הכיסים המפוקפקים לכאורה של אלכסיי פדוריצ'ב, היא גם זאת שניצחה. למונאקו, גם כשהיא נטולת ג'ורדן לויד, יש לפחות שני שחקנים שאפשר לתת להם את הכדור, לזוז הצידה, ולקוות ולצפות שיהיה טוב. יש מייק ג'יימס. יש אלי אוקובו. מרגע הישמע הגונג, אפשר להשליך לכיוונם הכללי את הכדור הכללי ולקוות ולהאמין לטוב, בכללי.

למכבי תל אביב, מהצד השני, יש את ג'ורדן לויד. כלומר, היה את ג'ורדן לויד. ועד שיוכח אחרת, בזה מסתכמות האופציות של קטש בכל הנוגע ליכולת לזרוק את הפלייבוק לפח, כשחשוב, ולהאמין שיהיה איזשהו בולדווין שיוכל להשיע. כי אין. אולי יהיה בהמשך, אבל כרגע לא.

במילים אחרות, את המשחק הזה לא ניצחו בהכרח ב 5 על 5, אלא ב 1<2, ואולי בכלל ב 0<2. שזו הדרך המכובסת לומר את הדברים בצורה ברורה יותר: נכון, אלופת ישראל נראתה טוב למשך רגעים לא קטנים של המשחק. בכך הצליחה לחפות ולכסות על העובדה שחומר השחקנים שלה פשוט לא מספיק טוב. הוא לא היה מספיק טוב כדי לנצח אמש קבוצת פלייאוף כמו מונאקו, שכרגע עדיין נמצאת בהילוך נמוך ובלתי מרשים בעליל. ואם לא יתוקן באופן משמעותי, לא יהיה מספיק טוב כדי להחזיר את המועדון הזה לפלייאוף. וגם לא בטוח בכלל שלפלייאין.

שלושה מסלי השדה של אלי אוקובו אמש הושגו ברבע הרביעי וממצבים של בידוד.יענו אייסוליישן. כלומר, מצב שבו מסמן המאמן עם שתי הידיים לכולם לזוז הצידה, בעוד הטאלנט מכדרר עצמו עכשיו אל עבר הטבעת. בשלושת המצבים המדוברים פגש אוקובו שחקן יריב גבוה, בעוד השעון הקטן מתקתק את שניותיו האחרונות. בפעם הראשונה היה זה רומן סורקין שחטף מהצרפתי ג'אמפר קצר מאזור העונשין. בפעם השלישית היה זה חסיאל ריברו שאכל שלשה בתוך פרצוף שלו. ואני, אני רוצה לדבר איתכם דווקא על הפעם השנייה.

כשהשעון הגדול הראה 4:07, אחרי שכילתה זמנה בהמתנה להחלטת השופטים שהלכו למוניטור, הלכה הקבוצה הצרפתית הבכירה למהלך התקפי כשלוח התוצאות מראה שהיא מובילה ב-3 נקודות בלבד. והכדור מצא דרכו, שלא במקרה, לאלי אוקובו. שבמחצית הראשונה שבת ממלאכה ובמחצית השניה התנהג ממש לא יפה. מולו התייצב אתגר הגנתי בדמותו של ג'יילן הורד, שממש אבל ממש ניסה לכפות על אוקובו השמאלי לכדרר לכיוון ימין. ולא הצליח. אוקובו, בקושי, הצליח איכשהו לדחוף עצמו אל היד החזקה שלו ולכיוון קו הבסיס. בלאט, ששמר בפינה על מוטיואנאס, עשה קולות חלושים של עזרה. ריברו, שעמד במצב עזרה מתחת לטבעת, נשאר בערך באותו המקום. וספוילר, אוקובו קלע גם את הזריקה הקשה הזאת. ובמהלך שאחרי, דחף עצמו מייק ג'יימס לכיוון הטבעת, ברמת ה 1 על 1 (ואולי בכלל 1 על 2, כי הוא לקח שם גם את לויד וגם את הורד), עד שקיבל את השריקה מהשופטים והלך לקו העונשין.

רגע, עצירה מתודית. הטקטיקה ההגנתית של מכבי תל אביב מול זה ומול זה, כפי שהייתה גם במפגשים קודמים, הייתה לייצר מולם סטאנטים (עזרות קטנות או גדולות שמגיעות מהשחקנים ששומרים אחרים) בואכה שמירה כפולה, כדי להכריח את הג'יימסים האלו למסור. במחצית השניה במיוחד, הטקטיקה ההגיונית לגמרי הזאת לא הספיקה מול הכשרון של מונאקו.

חזרנו לסוף המשחק. מיד אחרי המהלך של ג'יימס, הגיע פוזשן התקפי של מכבי תל אביב. הכדור הלך, כמובן מאליו, לידיים של תמירי בלאט, האיש של הצהובים במשחק הנצחון על וילרבאן ובעל הבית החדש. שחיפש לייצר בעצמו לקבוצה עוד מהלך אחד של קסם. על פי רישומיי, הכדור כודרר על ידי הג'וניור 24 פעמים, מבלי לייצר שום יתרון לקבוצה שלו, טרם הושלך לעברו של רנדולף כשנותרו 4 שניות. שלא ממש הספיקו. אם תחפשו הבדל בסט היכולות של שתי הקבוצות שנפגשו אתמול, תוכלו להסתפק בדוגמאות האלו.

בואו נתעכב עוד קצת על בלאט. שבאהלן אהלן, דפק אתמול עוד משחק עם מספר דו ספרתי של אסיסטים. כולל כמה נדירים ביופיים שמצאו שחקנים פנויים פנויים במשחק הריצה ובחיתוכים מחיתוכים שונים לכיוון הסל. קרנבל. ואחרי ששיחק כמעט 29 דקות במחזור הראשון, הגיע להישג הזה הפעם במהלך 27 דקות תמימות. עם ובלי ג'ורדן לויד, הקבוצה הזאת שייכת לתמירי. לא רק שהוא מרכז ההתקפה, אלא שהוא משחק ההתקפה של עודד קטש. הוא הזרוע הביצועית המושלמת כדי להוציא לפועל את הרעיונות ההתקפיים היפהפיים שהקואץ' רקח ודייק משך שנים. וכזרוע הביצועית של כדורסל הריקודים הזה, הבן של דופק הצגות שחבל על הזמן. הכל עובר דרכו, הכל מגיע ממנו. ואם ריברו וסורקין היו מעט חדים יותר אתמול, מספר האסיסטים היה נוסק בהתאמה. כי שוב, הכל אבל הכל מגיע ממהלכים שמייצר הבוס הבלתי מעורער.

ואם כך תימשך העונה הזאת, יסיים אותה בלאט עם נתונים סטטיסטיים היסטוריים שישדרגו עוד יותר את מעמדו ביבשת הישנה, אולי בדרך לניצול סעיף היציאה בחוזה שלו (רגע, גם הפעם יש סעיף יציאה?) כדי לדפוק עוד קופה/ לעשות דרכו אל עבר מועדון בעל תקציב גדול יותר. מצד שני, ספק גדול אם הכדורסל המסוים הזה, דרך השחקן המסוים הזה, יכול לשים את מכבי תל אביב במצב שבו היא מפתיעה את עצמה ומצליחה להתברג בחלק הטוב של הטבלה. בכדורסל שבו בלאט מחליט בשביל כולם, הוא מצליח לייצר נקודות קלות ומגניבות עבור האחרים. זה ברור. מצד שני, לא ברור בכלל אם אפשר לגדול לידו. אם אפשר להצמיח שם את השחקנים שאשכרה יכולים לנצח משחקים קשים בכלל וצמודים בפרט. אם אפשר, כשההגנות מתחילות להיות יותר אגרסיביות, באופן שמבטל בכוח הזרוע את היכולת להגביה כדורים אחרי פיק אנד רול, פשוט להסתמך על השחקנים שמתאימים לעבודה הזאת, מבלי שמישהו אחר מכדרר ומכדרר במקומם.

זוהי עונתו השביעית של יוקובאיטיס בליגה השניה בטיבה בעולם. ממוצע הדקות שלו במפעל זה, עד כה, הוא 15. ואחרי שלא נראה שממש נהנה, למשל, מהתקופה שלו אצל השאראסים של העולם, הגיע למועדון ההיסטורי מהמידל איסט כדי לרקוד עם קטש ולשדרג מעמדו. כי ככה זה במכבי של השנה: למעט לויד, כולם הגיעו בשביל המקפצה. כולם הגיעו כדי לעבור תהליך קולסוניזציה/בולדוויניזציה/ ניבוזציה, בדרך למקומות אחרים וכסף אחר. שני משחקים אל תוך העונה, וממוצע הדקות של הליטאי הוא 14. והתפקיד שלו בתוך המארג המקצועי הוא משני לזה של בעל הבית האמיתי. בניגוד לבלאט, שסיים אתמול 27 דקות עם מדד יעילות 5 ומדד פלוס מינוס -5, הליטאי שיחק רק 13 דקות, כשמדד היעילות שלו נעצר על 15 והפלוס מינוס על 0. ועדיין, רק 13 דקות.

קראתי הבוקר אצל שקדי שבמכבי תל אביב מרוצים מהתפקוד של יוקובאיטיס. שזה נחמד מאוד מצידם. לעניות דעתי המרודה, לא בשביל המעמד הזה והנתונים הללו הגיע האיש. וזה חשוב פחות. כדי לייצר דקות איכותיות יותר בעמדת הרכז ו/או הרכזים, לא אלו הדקות והנתונים שמכבי תל אביב צריכה כדי להצטיין.

זהו. תם עידן ג'ורדן לויד. הייתה תקופה יפה, לא? אי אפשר לבוא בטענות לאף שחקן שבוחר לעזוב. ולא משנה מה הוא אמר לפני ואיך הוא התנהג תוך כדי. אי אפשר לבוא בטענות לאף אחד, ולא רק שחקן, ולא רק זר, שחש פחד ולא רוצה עוד. מפחיד כאן. יש כאן מלחמה. יורים כאן טילים מכמעט כל כיוון אפשרי. ויש פיגועים. זה לא טוב. לויד, כאמור ובניגוד לאחרים, גם לא זקוק למכבי תל אביב כמקפצה. המעמד שלו ביורוליג כבר איתן, מוכח וברור, ויש קבוצות עשירות וחשובות שזקוקות לשחקן ברמתו כאן ועכשיו.

הבעיה היא שעזיבתו של לויד את מכבי תל אביב מסמלת שתי בעיות שונות ומשמעותיות. הראשונה והמובנת מאליה היא מקצועית. כאמור, ולמרות כל מיני זמזומים שעשויים לזמזם חסידי הכדורסל הקבוצתי, השחקן הישראלי ושאר ירקות, מכבי תל אביב היא קבוצה מוכשרת פחות ובהרבה בלעדיו. גם בכל הנוגע לכשרון טהור וגם בכל הקשור לאלמנטים חשובים אחרים בכדורסל. השניה היא האפקט. ברגע שאחד, ועוד אחד כזה, אומר שהוא בוחר לרדת מרכבת השדים וללכת לפארק שעשועים בטוח אחר, זהו אלמנט שנצרב אצל אחרים, כשמעכשיו עלול הטריגר הבא להיות זה שאחריו אומרים די. ואגב, לא רק במכבי תל אביב.

1. בינגו - בראשית עונת המלפפונים הזאת החתימה מכבי תל אביב שני שחקנים מהליגה. רנדולף והורד. החתמות, אם נדבר גלויות, שהתקבלו במשיכת כתפיים אצל לא מעט מהאוהדים של המועדון. רנדולף כרגע משחק במעמד שבו הוא לא צריך להיות, כי אמור היה ואמור עדיין, לדעתי, להגיע שחקן טוב ממנו שישחק לפניו. והורד, מהצד השני, מרגיש בערך מהרגע הראשון של העונה כבינגו. הוא שם, בשני צידי המגרש. הוא התאמה טובה לצרכים ההתקפיים של ההתקפה. הוא מסתדר היטב כ-4 בלי קליעה יציבה. הוא שיחוק. וזה עוד לפני שדיברנו על משמעות ההחתמות האלו על הסגלים של היריבות הישירות לתואר האליפות.

2. סייבן - על פי פרסומים זרים, שאינם עופר ינאי, אמור להתייצב ביד אליהו הישן ובקרוב הלהיט הנוכחי של אירופה. סייבן לי חורך רשתות ב BCL ומספק מספרים היסטוריים עבור מניסה, קבוצותו הטורקית והצנועה. אם אכן חתם במכבי תל אביב, אז קודם כל סחטיין על קבלת ההחלטות המהירה וניצול ההזדמנות העסקית, בטח ובטח כשחשבון הבנק של הצהובים ידע ימים טובים יותר. סייבן לי אמור להיות הגארד הנוסף, המייקון, שייתן מעט כוח אש עבור הקבוצה הזאת. ובעתיד הנראה לעין, הוא בהחלט פוטנציאל להפוך לשחקן משמעותי ברמות גבוהות יותר מאשר ה BCL. בהווה הנראה לעין, הסיפור מעט מורכב יותר.

3. הגנה זה לחלשים - קטש התראיין בסיום המשחק וטען, בצדק גמור, שכמה זריקות קלות שהחטיאו שחקנים שלו יכולות היו לעשות את ההבדל ולהספיק לנצחון חוץ נאה במיוחד. מה שנכון. מצד שני, גם הפעם אי אפשר להתעלם מהבעיות בצד שבו אמורים לשמור. נכון, מכבי תל אביב ספגה הפעם רק 85. והפעם, זה מול קבוצה שהחטיאה 11 זריקות עונשין (מתוך 20 שהרימה בסך הכל). וזה לפני שמדברים על הבעיות הקבועות בריבאונד ההגנה. יכול להיות שסייבן לי, על 188 סנטימטריו ועם נסיון אירופאי בן 3-4 משחקים הוא הפתרון גם לזה וגם לזה? נעקוב בעניין. אולי לאהרלה, בטור שיעלה מיד אחרי, הפתרונים.

גמר חתימה טובה. שיהיה לנו טוב.