כתבתי ומחקתי וכתבתי שוב את משפט הפתיחה הזה מספר פעמים: בדומה לשכנתה לקרקעית הטבלה, הצליחה אמש מכבי תל אביב למתוח יריבה טובה ממנה, במשחק חוץ ובמגרש קשה, עד שפערי הרמות הכריעו. אלבה ברלין לא הצליחה להשיג את הנצחון הרביעי שלה העונה, מול אולימפיאקוס בחוץ, ונותרה במקום ה-18 והכמעט מכובד. מכבי תל אביב כשלה בנסיונה להשיג את נצחונה החמישי העונה, מול הכוכב האדום בבלגרד, ומסיימת סיבוב ראשון במקום הכמעט אחרון.
העונש הכי גדול שתקבל אלופת ישראל על הקיץ המזעזע שהיא עוברת, על חוסר הניהול המשווע ועל הגישה הכי אנטי מכביסטית שידעה מאז ומעולם, הוא עוד סיבוב שלם של כל היופי הזה. 17 משחקים שלמים ותמימים נותרו למכבי תל אביב השנה, באמאמאמאמא של הגארבג' טיים. מצד שני, מי שיסבול, ישלם את המחיר וישחק מקצועית, פיזית ומנטלית הוא לא זה שהביא את המועדון הזה למצב הזה. ספק רב אם מרבית הבוסים הצהובים יטריחו עצמם מדי פעם לאיזשהו משחק מבאס בבלגרד, ויטוריה, ליון וכו' וגו' ודו. השחקנים והמאמנים ימשיכו ליהנות, כמעט לבדם, מכל הטוב שעוד מצפה להם. ומילא, אם היה מדובר כאן רק בעניין סמלי, אבל זאת המציאות גם בפועל וגם במקרו. שדרת מקבלי המשכורות, להבדיל משדרת המשלמים, נותרה בדד.
ואולי רק היה נדמה לי, אבל באיזשהו שלב בדקות ושניות ההכרעה בחר קואץ' קטש את מי להכניס ובעיקר את מי לא על בסיס שימור כוחות לקראת המשחק החשוב באמת שיש למכבי תל אביב, והוא מול הפועל ירושלים ביום ראשון הקרוב. תמה מעשית עונת היורוליג. מה שנותר זה רק השאר.
רבות הדרכים
לזכותה של נציגתנו המשוריינת אפשר לומר שהיא מוצאת דרכים שונות ומגוונות להפסיד משחקים. מול קבוצות בעלות אוריינטציה התקפית היא פשוט נמחקת הגנתית ולא עומדת בקצב. מול קבוצה טקטית וקשוחה כמו זאת של קואץ' ספרופולוס, היא גם נעלמת התקפית.
מדי טור אני מייגע אתכם בטרוניות חוזרות אודות החד ממדיות של ההתקפה הצהובה, זאת שמנפחת בכוח את הסטטיסטיקה של מקבלי ההחלטות מתוך הכדרור. וגם הפעם הצליחו הרכזים המרכזיים להשיג סוג של הישגים יחסיים בטופס המודפס. יוקובאיטיס הבקיע 8 נקודות והוסיף 4 אסיסטים. הבן של בלאט 3 נקודות ו-9 אסיסטים. זאת, מאחר שבניגוד לרוב המוחלט של יריבותיה עד כה, הכוכב האדום הגיעה סופר דופר מוכנה לשטאנץ ההתקפי של מכבי תל אביב.
ההגנה הסרבית התכווצה בטרוף עם הישמע הגונג שמסמן את ריקוד הפיק אנד רולים החוזר של בלאט ושות'. היא גנבה בכוח מפינה אחת או שתיים, בין היתר, כי אין לה שום סיבה לחשוש ממישהו שיתפור אותה מבחוץ, בעוד מכבי מייצרת עוד מופע קליעה מזעזע שנעצר ב 7/25 משקר. והאמת? יש מקום לתהות מה קדם למה: חוסר היכולת של אנשים לקלוע מבחוץ שמוביל להתכווצות ההגנתית פנימה או אולי העובדה שהרכזים הצהובים מחפשים בכוח אלי-הופים, היילייטים וקטעים שיעבדו טוב בטיקטוק, באופן שמקטין ומערער את אלו שעומדים בפינה ומחכים. לא יודע.
לא רק שהסרבים ניפחו ופוצצו את הצבע כדי לחסום את הדרך פנימה, אלא שהם אפילו ישבו חזק על הכדרור המוקדם הצידה של תמיר בלאט, זה שממנו הוא יוצא בחזרה אל האמצע בטמפו המטורף שמאפיין אותו. הקיצר, שום דבר קל. מצד שני וכאמור, עוד ערב סטנדרטי למלך האסיסטים והאיבודים של הליגה השניה בטיבה בעולם.
אם בטעות יוצא לכם, לכו לראות בבקשה שני מהלכים שמדגימים את העליונות ההגנתית של הסרבים אמש. כ-50 בתוך המחצית השניה, מריצה מכבי עוד אחד מתרגילי הקצב והדיוק שלה: מהלך הקרוי שיקגו ולאחריו פיק אנד רול חוזר של יוקובאיטיס וסורקין, בעוד שרנדולף מייצר במקביל חסימה בצד הרחוק - מה שאמור לפרק את ההגנה ולהשאיר את סורקין, למשל, חופשי לנגוח. הבעיה היא שיש קליניץ' שנועל את הורד החוסם, בעוד בולומבוי מסתער בטרוף על סורקין ומונע ממנו לקבל כדור קל לאחר חילוף הגנתי. ואז מצטירף גם פטרוב על הורד ומסנדל את הטבעת. הצגה. הצגה של יאניס.
ועוד מהלך, 5:10 לסיום המשחק. מכבי מריצה פיק אנד רול מדורג (יענו 77) שמיד לאחריו נועל סורקין את גידראיטיס כדי לקבל קל ולסיים קל. נראה לכם? שוב מגיע לו הקליניץ' הזה, עוזר, מסתער ושלום שלום. הצגה. הצגה של קליניץ'.
אה, היו גם כמה דברים התקפיים שעשו הבדל עבור המארחת. למשל שתי השלשות העוקבות שדפק נדוביץ' בסוף הרבע הראשון ובתחילת השני. הטריצה הראשונה הגיעה מאחר שדיברתולומיאו ושאיוק לא מתקשרים בהגנת המעבר. השלשה השניה כי אותו השאיוק לא טיפל בחסימות שקיבל נדוביץ' שעבר מצד לצד. והייתה גם השלשה של גידראיטיס בסיום הרבע השלישי, שהגיעה בעקבות תיאום איטי מדי בין דה ג'וליוס לבין (תנחשו לבד) שאיוק.
כמאמר השיר היפה של דניאל סלומון, רבות הדרכים לאכול אותה. ארוכה ביותר הדרך הביתה.
בדקה אחת. 57 שניות, ליתר דיוק
לזכותה של מכבי תל אביב אפשר לזקוף את הקאמבק המרשים בפתיחת המחצית השניה. למרות שהיו לה את כל הסיבות להוריד את הראש אחרי ה-15 בחצי. למרות הפציעות של הגבוהים. למרות השחיקה שמגיעה עם דקות המשחק המופרכות של הורד (37), סורקין (35) ורנדולף (30). למרות הכל. מכבי שרטה הגנתית, הביאה עזרה משמעותית מהצד של מקינטייר ודייקה בצד שאליו שואפים לקלוע. וקטש שיחק עם הקלפים המצומצמים שבידו. הוא הלך גדול (יוקובאיטיס, רנדולף, וויל.פאקינג.ריימן, הורד וסורקין), הוא הלך סטנדרטי, הוא הלך כדי לנצח.
אם נחפש את הדקה שבה זה נגמר, או ליתר דיוק 57 השניות, אפשר להריץ את השעון הגדול ולעצור אותו כשהוא הראה 6:58 לסיום המשחק, בעוד תמיר בלאט מתכונן לזריקות העונשין שיורידו את ההפרש ל-3 בלבד. זה הרגע שבו בחר קטש ללכת קטן ולשחק עם הורד כסנטר בודד ולצידו קטנים יחסית (בלאט, יוקובאיטיס, שאיוק ורנדולף). הבעיה היא שאין חד מספרופולוס במצבים האלו, ובנוסף לבולומבוי שכבר נכנס הוא זרק פנימה את קליניץ' במקום דאום.
התקפה סרבית ראשונה והולכים בכוח לצבע בתרגיל הקרוי פיק אנד רול ספרדי (ואפילו כפול, בחיי). הכדור נמסר לבולומבוי שקולע ללא התנגדות - כי אין מי שיתנגד. התקפה אח"כ וקליניץ', עוד פעם הנאג' הזה, מוצא עצמו מול בלאט למעלה ואומר לכולם NJEGOVO PILE, שלפי גוגל טרנסלייט זה עופו בסרבית. שלושה עוזרי מאמן שונים ומשונים על הספסל של מכבי תל אביב קמים ברגע הזה, צועקים ומנופפים בידיים עזרה עזרה עזרה. עזרה? אז שאיוק בא לעזור. מסירה אחת לדוס סנטוס = שלשה. פסק זמן כשאותו שעון גדול מראה 6:01. תם הטקס.
לשחרר את הסורקין
אז נכון, גם ואולי במיוחד אתמול ביצע רומן סורקין לא מעט טעויות הגנתיות. בין היתר, אכל כמה מהלכים המכונים גורטאט בעגת הכדורסל, כלומר כאלו שבהם השחקן שעליו הוא שומר נועל אותו ופותח ציר דרכו חודר איזה גארד עד לטבעת.
מצד שני, הוא קלע 21 נקודות. ועזבו רגע את הריבאונדים (9). הוא קלע נקודות. הוא קלע מבפנים. הוא קלע מבחוץ (2/4 ל-3). וזה אחרי ה-22 מול בסקוניה שלושה ימים לפני. המכנה המשותף הוא ההיעדרות של ריברו וגבריאל מרוב רובם של שני המשחקים הללו. עוד מכנה שאמור להיות משותף הוא שרומן סורקין הוא שחקן כדורסל טוב מאוד. ולא, עזבו אתכם מהאגדות של אנשים שמחפשים תאוריות בכוח ולכן מספרים לכם על רים פרוטקטור, שורט רולר ושאר המצאות.
רומן סורקין יודע לשחק טוב בצד החשוב יותר במשחק הכדורסל. זה מה יש, ועם זה אפשר לעשות הרבה יותר במכבי תל אביב הזאת. להאמין יותר. ללכת יותר. לשחרר יותר. ואולי ללמד ולחנך פחות. העלם כבר חגג 28 ממזמן. יכול להיות שזה מה יש, תובנה שתאפשר אולי, פשוט, לקבל אותו כמות שהוא. אה, וכשאני רואה את בולומבוי בכוכב האדום משחק מהלכי גב לסל פעם אחר פעם, אני נוטה לחשוב שאם רק היו רוצים, אפשר היה לנסות ולגוון גם את תיק העבודות ההתקפי של איש מוכשר בעל ידיים טובות כמו סורקין. כולל כמה כאלו שהיו מייצרים אולי טיפה איזון התקפי בקבוצה הזאת. אולי.
נקודה אחת לסיום
זמן להוציא משהו מהעונה הזאת - ברשותכם, אני כותב לכם שוב את מה שכתבתי לאחר המשחק בשלישי. מעתיק ומדביק. למכבי תל אביב יש שחקן צעיר ומוכשר בשם עומר מאייר. אין סיכוי שדקות משחק שלו יגרמו לקבוצה הזאת להפסיד יותר מאשר היא מפסידה כרגע. אם כבר עונה פיננסית ומצעד הדה ג'וליוסים, זמן להיות אמיצים מספיק ולהגיד שהעונה האירופאית הזאת נמצאת עמוק בזמן הגארבג' שלה. ומתי נותנים בדרך כלל לצעירים הצהובים לשחק? בין הפותרים נכונה יוגרלו דקות משחק.
שיהיה לנו טוב.