הבריון של אירופה: הנבחרת פיתחה סימנים של 'רוע' | הטור של האוזמן

אין לדעת לאן הטורניר הזה יקח אותנו, אבל יכול להיות שההפסד המדכא לפולין הוא הדבר הכי טוב שקרה לנבחרת ישראל. ההפסד שלימד אותה כמה דברים שהיא הייתה חייבת ללמוד על עצמה. הנבחרת שלנו היא לא קבוצת כדורסל יפה. הכדורסל שלה לא אסתטי או מדויק או מרשים במיוחד, למרות שיש לה שחקנים סופר מוכשרים כמו רומן סורקין, למשל.

אחרי שעברה את סדנת הלוחמה בשטח בנוי מול הנבחרת המארחת, כולל הפיצוצים בתוך המגרש עצמו פלאס הגועל נפש של הקהל המקומי אשר ביציעים, יתכן שהבינה מה צריך לעשות כאן כדי לנצח משחקים. להיות רעה. שום תרגיל מתוחכם, שום תאוריות מבריקות, שום דבר שיגרום לטהרני הכדורסל להפסיק לרגע לצקצק. שום דבר כזה. שריטות, נפילות ונגיחות.

לאורך השנים הרגילו אותנו הנבחרות שלנו, ותבחרו אתם מאיזה ענף, למופעי נאיביות קורעי לב. לכמעטים. להיות היפים שמפסידים לרעים. כשאני מביט עכשיו בחבורה של בית הלחמי, ואולי הראייה שלי כעת מעורערת מעט בגלל איזו דמעה סוררת בסביבות העין, אני חושב שאני מזהה סימנים של רוע. של שחקנים שיודעים איך להיות הבריון. איך להכות ראשונים. איך לנצח. אולי. נראה לי.

אחרי שכתבנו את זה, צריך להגיד שהניצחון האדיר מול צרפת התפתח להיות כזה, איכשהו, בלי איזו כוונה מיוחדת מראש. זה היה המשחק שבו מחלקים כוחות במקרה הטוב ומקווים לטוב במקרה הסביר. אחרי 40 דקות פיזיות רק יממה לפני, שהתפרסו על פני רוטציה סופר קצרה, ההתמודדות מול הקבוצה הטובה בבית הייתה בדיוק זו שבה משלבים עוד שחקנים, מורידים דופק וממשיכים הלאה. מכאן התפתח לו משחק באנרגיות נמוכות, כששתי הקבוצות מבינות שבסוף זה יהיה של צרפת, ברגע שהיא טיפה תלחץ על הגז.

ככל שנקפו הדקות, פתאום הבינו שני הצדדים שזה יכול להיות אמיתי. חלוקת הדקות הגאונית (לא באמת, כן?) של המאמן פוטו השאירה אלי ספסל למשך דקות משמעותיות את השחקן הכי חשוב שלה, ששמו בישראל ג'יילן הורד. סילבן פרנסיסקו, שיום לפני כן עשה שפטים בסלובניה, נתקל פתאום באתגר מסוג שונה. ועזבו רגע טקטיקה, אזוריות ואזוריות מתחלפות. ישראל כפתה על צרפת לזרוק מבחוץ. והיא זרקה, כי השחקנים שלה לא באמת התעניינו במה נכון להם ובמה פחות, והיא בעיקר החטיאה. פרנסיסקו, היפי, טולי, מולי וכו' וגו ודו. וככל שהחטיאו יותר, כך העזנו יותר. וככל שהתרגלנו יותר להחטאות שלהם, כך נערכנו טוב יותר בהתמודדות על הכדורים החוזרים בהגנה. שמונה ריבאונדים בסך הכל של דני אבדיה. שמונה של רומן סורקין, בניגוד לכדור חוזר בודד ויחיד מול הפולנים. שישה כאלו של תומר גינת. בכוח. באגרסיביות. תוך כדי זינוקים על הפרקט.

כקונטרה לשאגות ה-MVP של היציע הסלובני לאיזה שחקן שלהם העונה לשם לוקה, החלה אתמול הדבוקה בכחול-לבן לצעוק את אותו הדבר לפרנצ'ייז פלייר שלנו. דני אבדיה הוא הסופרסטאר שלנו, אבל הוא משחק את המשחק הזה כאילו הוא נלחם מול שחקנים מבוגרים ומזיעים בספורטק, שלובשים גופיה שאפילו לא מנסה להסתיר את הכרס והשערות בכתפיים. הוא יודע שלא ישרקו לו פאולים. ולכן, בלית ברירה, עובר פשוט דרכם.

חלק בלתי נפרד מהכדורסל הזה בא לידי ביטוי בחמישה איבודי כדור, כולל כניסות חזיתיות בשומר שממתין לו, בדרך לעבירת תוקף. אבל, ויש כאן אבל גדול, דני אבדיה לא מפסיק לרגע. הוא מנסה, הוא לוקח, ואתמול הוא גם סיפק שלוש שלשות סופר חשובות, בדרך לאחד הניצחונות הכי מרגשים שהנבחרת שלנו ידעה מעולם.

בחסות המחשבה לחלק את הדקות ולהרחיב את הרוטציה, קפטן גינת לא עלה אתמול בחמישייה. ושיחק רק 22 דקות. וסיים אותן, בפעם השלישית ברציפות, עם מדד יעילות דו ספרתי. ובפעם השלישית ברציפות, עם שישה כדורים חוזרים לפחות. בניגוד לשני המשחקים שקדמו לצרפת, הפעם סיים עם אחוזים מצוינים מהשדה. אחד הבנים שלי שאל אותי לא מזמן מה זה קפטן בכדורסל. מה המשמעות של התפקיד. מה זה בכלל אומר. קפטן זה השחקן הכי טוב? מה בכלל ההבדל בין קפטן לבין מי שלא? ו-וואלה, התקשיתי להסביר. בסוף אמרתי לו שזה בעיקר תפקיד סמלי.

תומר גינת אתמול היה קפטן במובן הרחב של המילה. עזבו רגע את המשחק המדויק בשני צידי המגרש. עזבו רגע את הכדורסל היעיל והחכם. זה גם זה, וזה גם כל הדברים שמסביב. דן האוזמן, עכשיו לי תשובה לשאלה שלך. תריץ בבקשה שוב על המשחק של נבחרת ישראל מול צרפת. תסתכל על תומר גינת במשחק הזה. ככה נראה קפטן.

ים מדר - כמעט כל הנרטיב ברגע שאחרי פולין הלך לכיוונים של ההחלטה. של בית הלחמי. ים מדר. תמיר בלאט. כל הסאגה. ימים יגידו אם זה הצליח או לא. ים מדר היה יוצא מן הכלל אתמול. גם במספרים וגם בתזמונים. ים מדר הוא הרכז הראשון המוכרז של אריאל בית הלחמי. ועכשיו הוא רחוק ניצחון אחד מריגה. ואולי אולי רחוק שני ניצחונות מלהגיע לריגה כקבוצה שסיימה את הבית במקום הראשון. מי היה מאמין.

שיהיה המשך שבוע טוב. שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.