הקרב על המיקום מתחיל רק עכשיו: האיום שמרחף מעל מכבי תל אביב

בכדורסל נטו, כמה אלמנטים נקודתיים הובילו אתמול לנצחון הנאה למדי של מכבי תל אביב על באיירן מינכן. ההצטיינות של הקו האחורי (קלארק, יוקובאייטיס, מאייר. רגע, מאייר?) הובילה את הצהובים ל-93 נקודות שנקלעו, למרות שאיבדה יותר כדורים מאשר מסרה אסיסטים (16 לעומת 15), למרות שבאופן יחסי אליה לא לקחה יותר מדי ריבאונדים בהתקפה (9) ולמרות שכולה קלעה 8 שלשות (אבל באחוזים נאים - 44%).

מה שכן, כשמביטים בטופס הסטטיסטיקה של היריבה מבאווריה, הדברים מסתדרים קצת יותר. הגרמנים זרקו 41 שלשות לעומת 19 זריקות בלבד ל-2, שזה סבבה - רק שכל מה שנכנס ברבע השלישי לאדוארדס, עם מופע אור קולי בלתי נשכח, גרם לבאיירן של סוף המשחק להיות קבוצה שרק רוצה לתת לו את הכדור ולברוח הצידה. קטש הגיב עם שמירה שכל מטרתה להוציא את הכדור מהידיים של אדוארדס ולאפשר לכל שחקן יריב אחר לעשות מה שנראה לו. ולמרות שמכבי שיחקה משך דקות ארוכות בהרכב של גבוה אחד בלבד, עם מנקו/ רנדולף בעמדה מספר 4, היא הגבילה את הקבוצה שואפת הפלייאוף שמולה לשני כדורים חוזרים בהתקפה בלבד.

וזהו, בגדול. כך זה קרה. מכבי תל אביב ממשיכה בריצת הגארבז' טיים הנהדרת שלה. ואם זה נראה לכם כמו ביקורת צינית או מזלזלת, זה לא המצב. בסיטואציה הרעה שבה הייתה הקבוצה הזאת טרם פגרת הנבחרת, הכי קל היה לקפל ולהיכנס למוד של ספיגה וטרחות. קטש והשחקנים שלו אספו עצמם, התאמנו מעט ומשם יצאו לרצף נצחונות בלתי צפוי בעליל מול היריבות הכי מאתגרות שיש לליגה הטובה באירופה להציע. וכל זה קורה עם סגל שמייצר לפרקים חמישיות של לשפשף את העיניים. היי, הנה חמישיה של ריימן, ג'ון די וז'ק כהן. והיא אפילו מסתדרת היטב מול המיטב של היורוליג. לך תבין.

משחק היעני בית האחרון של מכבי השנה באירופה הוא הזדמנות טובה להיפרד יפה, בשאיפה שכל הדבר הנורא הזה לא יקרה יותר לעולם. להיטלטל, בלי בית ובלי אוהדים, כשחוויית השגרה שלך היא טרמינלים של שדות תעופה, כסאות שאינם נוחים בשום צורה ושעות משבשות שינה ומנוחה - כל אלו אינם דברים שספורטאי מקצוען אמור לחוות. לא שאני משווה חלילה לאנשים שבאמת סובלים את פגעי המלחמה, כן? אבל כאן זה טור שעוסק בכדורסל.

ספורטאי אמור להתעסק בעצמו, בגופו, בקבוצתו ובהכנה לזאת שמנגד, ולא לעסוק בחישובים של מתי יספיק לבלות קצת זמן איכות עם המשפחה. אבל זה מה יש וזאת המציאות הארוכה מדי של קבוצות הכדורסל שלנו, בטח זאת שביורוליג, כולל אלו שביורוקאפ. ועכשיו, רגע לפני משחק הפרידה מעונת 25/26 האירופאית שלה בפיראוס, זמן טוב מבחינת מחזיקת גביע המדינה להבין שאמנם אוטוטו זה נגמר, אבל שום דבר לא באמת עומד להשתנות. ואני לא מדבר כרגע על העונה הבאה. כדי לזכות באליפות המדינה, תנאי בלתו אין כדי שהעונה הזאת לא תוגדר ככשלון קולוסאלי הוא שמכבי תל אביב חייבת להיות טובה יותר. בסגל. ניסים כמו אלו שהיא חווה בשבועות האחרונים לא יקרו לה בסדרת פלייאוף קשוחה מול היריבות האדומות שלה. סגל משופר יאפשר גם שיח אמיתי בדבר הדברים המקצועיים הספציפיים שאותם צריכים לשפר.

משונה עד מאוד היה לחזות במשחק היעני בית, השקט ונטול ההתרחשות של מכבי תל אביב, יממה אחרי הארוע הפסיכי של הפועל תל אביב במפעל המשני. הצהובים, קרי אימפריית הכדורסל האימתנית, האדירה והעליונה, משחקת עבור כלום, בשביל כלום ומול כלום ביציע. הפועל תל אביב, זאת שהגיעה כמעט מכלום, נאבקת על הכל - ומנצחת. ועוד בדרך הכי ווינרית ומכביסטית שיש. כמו בסרט אימה צהוב, מתקרב אליה האויב הגדול מרגע לרגע, ולא מסתיר לרגע את כוונותיו. מכבי תל אביב, ברמה הניהולית והפיננסית, הגיעה העונה אולי למקום הכי נמוך שהייתה מזה הרבה שנים. והפועל תל אביב, זאת שעכשיו (אולי) מרחק שני נצחונות מהליגה שלה, מדברת כאילו כלום על כל מיני יבוסלה, מיציץ', מלדון ולברון ג'יימס.

ושיקום מי שעדיין לא לוקח ברצינות את הדברים שעופר ינאי אומר. מכבי תל אביב, בהיעדר כל ברירה אחרת, נמצאת כפסע ממצב של החלטה. היה ותצליח היריבה השאפתנית להיכנס ליורוליג בדרך כזאת או אחרת, לשנה אחת או יותר, עלולה הקבוצה של שימון, מבחינתה, למצוא עצמה במצב תאורטי של אבדן ההגמוניה. כן, עד כדי כך. למצוא עצמה במצב שבו יש קבוצה ישראלית אחרת, ועוד איזו קבוצה, שמדורגת לפניה במפעל שמזה עשורים שייך לה באופן בלעדי. בחיאת, תקראו את המשפט האחרון שוב. אני לא שיכור, באמא.

אם כן, מה שנותר לצהובים לעשות זה לפחות אחת מהשתיים. לתקן ומהר את הליקויים שלה פנימה, מרמת זהות הבעלים ומשם למסגרת העו"ש בחשבון הבנק. ולעודד בכל הכוח את גראן קנריה.

• 1. מאייר - שום הסבר שבעולם, גם לא מילים אפולוגיטיות של קואץ' קטש, לא יניח את דעתו של אוהד הכדורסל הסביר ביחס לאופן שבו היא מתייחסת העונה לעומר מאייר. זה לא הגיוני, זה לא סביר וזה לא בסדר. נקודה. מכבי תל אביב, בטח בעונה נוראית שכזאת, לא יכולה להרשות לעצמה להתעמר מקצועית באחד השחקנים הכי מוכשרים שיצאו לנו בשנתונים האחרונים. היא צריכה לבדוק עצמה טוב טוב כדי להבין איך המחדל הזה קורה. ולא רק היא.
• 2. המנהל - על פי פרסומים שאינם זרים, אנחנו קרובים להכרזה רשמית על זהותו של המנהל המקצועי והאיטלקי למדי של מכבי תל אביב. ברכות גדולות. אבל לפני שנדבר על כישוריו של האיש, חשוב שנדבר על סמכויותיו. זה בכלל לא משנה אם קולדבלה טוב או רע. זה הרי משנה בעולם, כשזה יקרה, מה מותר לו לעשות ולכמה אישורים הוא זקוק לפני כל החתמה. זה המפתח. נתחיל משם.

שבת שלום. שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.