ממשיכים באותו קו: מכבי ת"א מנצחת. הבעיות נפתרו?

יש לי המון הערות ציניות לחלוק איתכם על בולוניה. על הגיל של שחקניה. על החטאות הלייאפ מסמרות המשהו שלה. על יידוי הטריצות המצחיקים שלה. יודעים מה? הפעם מוותר. בולוניה לא מעניינת אף אחד. מכבי תל אביב כן.

קדימה, בואו נתחיל מהתחלה: סחטיין, סחטיין, סחטיין על מכבי תל אביב. ארבעה נצחונות רצופים בליגה השניה בטיבה בעולם. 10 נצחונות בסך הכל - שזה רע מאוד אבסולוטית, אבל סוג של נס גלוי לאור מה שקיבלנו ממנה עד לפני כחודש. והסגל? נדמה שלפני כל יציאה למשחק מחליטים על חניך תורן חדש ונוסף שהפעם מתנדב להיפצע ולהיעדר, אבל למי אכפת? הרכב של ז'ק וריימן? הרכב של שאיוק ומנקו (היה כזה? פייר, כבר לא זוכר)? הרכב של טולי ומולי? לא חשוב. נראה שהשחקנים של מכבי תל אביב שכן משחקים הבטיחו לעצמם, ברגע של חולשה, שאם זה יגמר, יגמרו את זה יפה.

וזה באמת ובהחלט לא מובן מאליו. וראוי להערכה. חשוב מכך - ראוי למחשבה על למה זה קורה פתאום ומה המשמעות, אם בכלל, לקראת העתיד הקרוב יותר והקרוב פחות.

בשבעה בפברואר שיחקה מכבי תל אביב נגד בסקוניה בחוץ. בסיומו של אותו הערב השלימה רצף של שלושה הפסדי יורוליג, שהוריד אותה למאזן של שבעה נצחונות מול 20 הפסדים. 20 ימים מאוחר יותר היא התייצבה למשחקה הבא, מול פנר - הוא המשחק אשר החל את רצף ארבעה הנצחונות הנוכחי. כלומר, אם אנחנו רוצים לשים את האצבע על ההבדל בין התקופה החיובית הנוכחית לבין הסיוט שלפני (שלא הסתכם רק בשלושה הפסדים רצופים, אלא בנצחון אחד מתוך שמונה משחקים), רצוי ללכת אל אותה פגרה בת 20. שבה קרו ולא קרו כמה דברים. בגזרת הקרו, התפנה קצת זמן לאימונים. בגזרת הקרו, הגיע ג'ימי קלארק. בגזרת הלא קרו? לא קרו טיסות מתישות.

בניגוד למאמנים מיתולוגיים מהעבר, עליהם אמרו שהקבוצות שלהם מתחילות חזק ואט אט דועכות, הקלישאה אומרת שאצל המאמן של הצהובים התהליך הפוך. מתחילים מבולבל ובהדרגה מבינים ומתחילים לרקוד את הריקוד של קטש.

אגב, מודה שבעיני רוחי, ריקוד של קטש נראה ככה:

בחזרה לעניינינו. האמת היא שהתאוריה מרגישה לגמרי הגיונית במקרה של הקבוצה הזאת, שנבנתה כמעט מחדש בקיץ האחרון. שכילתה חלק משמעותי מימי השבוע, כל שבוע, בכניסה ויציאה משדות תעופה. שלא הספיקה להיבנות מקצועית. שלא הספיקה לעבור את התהליך לו היא קיוותה. ב-20 הימים האלו, ככל הנראה, הצליחה לנשום קצת לרווחה, לאגור כוחות ולהקדיש (קצת) זמן כדי לנסות ולסדר.

אם כן, החדשות הטובות הן שבחסות אותה הפגרה מכבי תל אביב בהחלט מתקדמת, לפחות במפעל שלא כולל קבוצות כמו עפולה ונס ציונה. החדשות הטובות פחות הן שזאת אנומליה. שכדי להצליח במפעל הכי בכיר באירופה צריכים למצוא את הדרך לצעוד קדימה ולהתקדם גם בלי שיש זמן להתאמן בכלל וככלל, ובטח לקבוצה שכרגע - למרבה האסון - נראה שגם בעונת המשחקים הבאה לא באמת תארח בביתה.

מכבי תל אביב הגיעה אתמול עם כמה רעיונות שהיא הוציאה נהדר לפועל. היא ידעה לרכב היטב על מיסמאצ'ים הגנתיים ובמיוחד על 38 השנים שכבר ידעו הרגליים הלאות של בלינלי, שמצא עצמו מובל למעלה במהלכי פיק אנד רול גארד לגארד - מהלכים שלאורך השנים זכה להכיר מקרוב אחד סטף קרי (כולל באותה סדרה גמר פלייאוף מול קבוצה שאימן האבא של תמיר בלאט). היא ידעה בחלקים משמעותיים של רבעים מספר 2+3 לרכב על הטיפולים ההגנתיים של בולוניה. היא ידעה ללכת באגרסיביות אל הטבעת ואל המגע.

הגנתית? אם תכנית הפעולה המרכזית של מכבי תל אביב, גם במשחקים בהם ניצחה לפני כן, כללה בעיקר הימורים על זריקות של שחקנים ספציפיים מבחוץ, הפעם זה היה מעבר. כלומר, ברור שחוסר היכולת של האיטלקים לפגוע באזור החיוג של הקרש התקבל בברכה, אבל זאת רק שכבה אחת. יש אסרטיביות בלתי מוכרת בכניסה לקווי מסירה. יש פיזיות של כמה שחקנים ששמים גוף ונשארים קרוב. לא רק וויל.פאקינג.ריימן, אלא גם שאיוק וקלארק. יש תיאום טוב יותר, לעיתים, אחרי חדירה ראשונה לסל ובתגובות של השחקנים שרחוקים מהכדור.

כך, גם ביום של 16 איבודים על 17 אסיסטים, גם ביום שבו הדברים שאינם מקו העונשין (18/22) הולכים קשה למדי ולמרות שהאיטלקים כן קיבלו הזדמנות שניה בהתקפה 17 פעמים, הצליחה הגישה והצליח התיאום הדי חדש של הצהובים לחנוק כמעט כל נסיון התקפי של היריבה הבינונית, בדרך לנצחון קל.

במהלך המשחק שאל אותי אבא האוזמן מה דעתי לגבי העתיד הקרוב פחות. כלומר, עכשיו כשיש קו אחורי חתום לעונה הבאה של יוקובאיטיס הראשון, בלאט השני (רגע, גם הקיץ יש לו אופציית יציאה, לא?) וקלארק השלישי, האם זה משהו שיכול בעונה הבאה, אחרי שכר הלימוד הנוכחי, להוביל את נציגתנו המשוריינת אל פאתי הפלייאוף.

אוקיי, בואו ניגע בזה קצת. יוקובאיטיס המסוים הזה מגשים את הפוטנציאל שרבים צפו לו מאז התגלו תלתליו אל מול עיני עולם הכדורסל, בעוד שרבים לא פחות תהו מה בדיוק יש בו. ובכן, בקבוצה המסוימת הזאת הוא עוגן. הוא עוגן במצבים קשים שבהם הוא והג'אמפר שלו יכולים לחלץ. הוא עוגן ברגעים חשובים של משחקים צמודים, כפי שראינו בגביע המדינה. כל מה שהוא צריך זה את הכדור פלאס ריווח פלאס מעמד. הריווח נמנע ממנו אצל מאמנים קודמים והכדור אצל המאמן הזה. ועכשיו דומה שזה הסתדר ובוודאי המעמד - כי כעת אין ספק מיהו הבוס הצהוב.

קלארק השני מחזיר את מכבי תל אביב לימים בהם היא ניצחה. לא בגלל המאזן המושלם שלו ביורוליג עד כה, אלא מפני שהוא מסמן יתרון פיזי ואתלטי - רכיב שעזר למועדון הזה, גם בימים של חלק מהסגלים הפחות מרשימים שלה, לבלוט מעל חלק מהיריבות האחרות. בטח כשהמשחק הופך להיות כזה של צפון-דרום. גם הוא, כמובן, יכול להביא את היכולות שלו בהתקפה לידי ביטוי בעיקר כשהכדור אצלו. בהגנה? שחקן כמוהו, בדקות מסוימות, יכול להחזיק את ההגנה הבינונית של קטש עם הראש מעל למים.

את הדברים הטובים שמספק תמיר בלאט, זה ששיחק בעבר בנבחרת ישראל, לא צריך לפרט. בניגוד לשניים האחרים, האיש לגמרי יכול לשחק גם ליד הכדור. ספק גדול בעיני אם הוא מעוניין בכך, אבל כן, הוא לגמרי יכול להיות זה שמשלים כל אחד מהשניים הקודמים.

האם השילוב של השלישיה הזאת ביחד, בעונה שניה משותפת, יכול להניב ביחד קבוצה שתביט מקרוב יותר על החלקים האבודים של הטבלה? לפחות כרגע, נראה שכן ולא. כן בעמדה 1. לא בקו האחורי. שם, בעמדה שליד, מכבי תל אביב של 25/26 תצטרך להביא משהו חדש ובעל ערך, עם מישהו חדש ובעל ערך. וזה לפני שדיברנו על 3 עמדות נוספות.

• 1. ניבוניזציה - תהליך הניבוניזציה של טרביון וויליאמס בעיצומו. מי שלא מאמין מוזמן לחזות בהתפתחותה של הזריקה הקצרה שעליה שוקד הביג גאי החדש יחסית של הצהובים. אז אוקיי, ניבו הוא ממש לא וגם ממש לא יהיה, פשוט כי הם שחקנים שונים בתכלית השינוי, אבל ללמוד לקבל את המסירה באזור הצבע ולהרים משם משהו לכיוון הכללי של הטבעת - כפי שלמד האיש שכרגע בעיקר פצוע במילאנו - זה משהו שוויליאמס חווה בימים אלו במסגרת קורס הפלוטר של קואץ' קטש. נעקוב בעניין.
• 2. הבן של בלאט - עם המספרים קשה להתווכח. מכבי תל אביב מנצחת 4 משחקים רצופים ביורוליג. תמיר בלאט נעדר מאחד מהם. בכל אחד משלושת האחרים, כולל מול בולוניה, הוא מקבל פחות דקות מהממוצע העונתי שלו. בשלושתם ביחד הוא קולע 1/15 לשלוש נקודות. בשניים מהם הוא לא קולע נקודה. בשניים מהר (פנר ובולוניה) סופגת ההגנה הרעה של מכבי תל אביב רק 76 ו-67 נקודות בהתאמה. יכול להיות שיש קשר בין הדברים. יכול להיות שאין. נעקוב בעניין.
• 3. הוו ניקולה - אפשר להתווכח כמה שרוצים על הקדנציה של ניקולה וויצ'יץ' כמנהל המקצועי של מכבי תל אביב, אבל על דבר אחד אף אחד לא יכול לחלוק: מהלך השחרור של אנטה ז'יז'יץ' ממכבי, שכלל גם ביי אאוט מכובד מאנאדולו אפס, הוא אחד הגדולים שידע הכדורסל האירופאי (נגיד). מכבי תל אביב גם נפטרה מחור הגנתי, גם התקדמה מהבור התקציבי של שכרו וגם זכתה לבונוס בדמות מזומנים. אחלה ניקולה שבעולם. אה, בעניין אחר לגמרי ולא קשור בעליל, חודש מרץ עומד להיגמר ועדיין אין מנהל מקצועי למכבי תל אביב. נעקוב בעניין.

שבת שלום. שכל החטופים יחזרו כבר הביתה. שכל החטופים יוחזרו כבר הביתה. שיהיה לנו טוב.