זה כבר לא ים, זה אוקיינוס: מדר עלה לדרגת סופרסטאר

יש לי לא מעט דברים להגיד על הדברים הטקטיים, ההתאמות והכדורסל ששיחקה אתמול הפועל תל אביב באולם המתפקע אשר בסמוקוב הציורית. מתקיפים מכאן, שומרים משם, יוצאים פחות חזק על ההוא ומשתפים יותר את הזה. כל אלו היו קריטיים לגבי היכולת של הפועל תל אביב להאריך את הסדרה האדירה הזאת מול קבוצה אדירה כמו ולנסיה הזאת. טקטיקה זה נחמד, אבל סיפורים הרבה יותר.

מה שקרה אמש עם ים מדר, מה שקורה העונה עם ים מדר, משמעותי הרבה יותר. ולא צריך היה להמתין הרבה כדי לחוש בזרמי החשמל שהוא מעביר בתוך העורקים של האוהדים האדומים. כל שחקן שיצא אתמול מחדר ההלבשה בדרך לחימום ראשוני זכה לתשואות, שירים וריקודים מהאנשים שהגיעו מוקדם ליציע, בין היתר כי הבינו שאין מקום אחר אליו אפשר ללכת. מוטלי, פוסטר, גינת, טימור, קבוקלו וכו וגו ודו. כולם זכו למנת העידוד הראויה. כשים מדר פסע פנימה, עם החיוך השובב התמידי נסוך על פניו, זה כבר היה שייך למחוזות של הופעות אצטדיונים. זה כבר הזכיר כניסות אלי פרקט של ז'ליקו אוברדוביץ'. במילים פשוטות, כניסה של פאקינג רוק סטאר.

ואז הכדורסל. אם במחצית הראשונה של גיים 1, אבל רק במחצית הראשונה, מדר היה בשליטה מלאה ועשה ככל העולה על רוחו, אפשר לבוא ולדבר הפעם על משחק מלא. 21 נקודות, כולל 4 מ-5 לשלוש, 9 אסיסטים על 3 איבודים. תוסיפו לזה גם 4 חטיפות. תסכמו את זה במדד יעילות 28. במדד פלוס מינוס 17. בשליטה כשהכדור אצלו וגם כשלא. כשהוא משתגע על הפרקט משך קרוב ל-33 דקות וכשהוא מתפרע על הספסל ב-7 הדקות שלא.

ים מדר היה שחקן כדורסל מוכשר כבר לפני מספר עונות, אבל עכשיו הוא אחר. הוא אחר בכל הנוגע לקליעה מבחוץ. ונכון, האחוזים שלו עוד במדי פרטיזן ביורוקאפ היו מצוינים, ולא רק שם - אבל עכשיו זה אחרת. הקליעה היא כמעט ברמת האוטומט. האחוזים פסיכיים - 54% (שלישי ביורוקאפ) על כמעט 1.6 טריצות שהוא דופק למשחק (קרוב לפי 2 משני השחקנים שלפניו באחוזים). הוא אחר בכל הקשור להיותו רכז.

רגע, עצירה קטנה. אני לא בטוח יותר שיש הגדרה חד ערכית ומשמעית ביחס לעמדה הזאת, שכל חובב כדורסל ישראלי בכלל ו-ותיק בפרט יודע להסביר בידענות מהי. יש הרבה מאוד סוגים של רכזים, טובים יותר ופחות. יש קלאסיים, יש מזרח תיכוניים ויש קונטיננטליים. במסגרת הבופה העשיר אפשר לבחור במה שרוצים. ועדיין, יש כאלו שהם כן וכאלו שהם לא. הוא כן.

ים מדר יכול לעיתים להיכנס למוד שבו הוא מסתער אלי טבעת, מועד ונופל על התחת כשהכדור גם בידי הקבוצה היריבה ובדרך לדאנק קל בצד השני. ולעיתים, כשקבוצות מאתגרות אותו לוותר מהר על הכדור לטובת מסירה פשוטה ומהירה, כפי שעשתה לו למשל הפועל ירושלים, כפי שקרה לו במחצית השניה של המשחק הקודם, זה לא בא לו בטוב וזה מוציא אותו רע. התחושה שלי שהיא שהרגעים הללו פוחתים. מדר, עם עזרה גדולה שקיבל מהטימורים של העולם, היה בשליטה בכל הנוגע למושג האמורפי הקרוי קצב משחק. הוא הלך על מהלכים גדולים אבל ידע גם לוותר, לזוז הצידה בלי כדור או להזיז הצידה בפשטות את הכדור. הוא שלט בארוע.

ואז הדבר עצמו. כולנו מתים על סיפורי ספורט גדולים. על ההוא שחוצה את קו הסיום באולימפיאדה כשהוא מדדה על רגל אחת. ההוא שלקח אליפות NBA כמעט ובלי רגליים. משחק השפעת של ג'ורדן, משחק השפעת של מיקי. מדר אתמול סיפק לנו חוויה דומה, כי הגיע רגע שבו ניכר היה שהאיש גמור. הוא זעק מכאבים, במובן המילולי של המילה. הוא התקשה ללכת ו-ודאי לרוץ. הוא נכנס לעימות עם המאמן שלו גם כי לא רצה לצאת וגם כי דרש כבר לחזור. כשנשאר בחוץ, פסע הלוך ושוב כמעט כמו רונאלדו ביורו. כשחזר לשחק, עצם הנוכחות שלו עשתה הבדל. הוא היה חתום על אחד המהלכים המשמעותיים ביותר במשחק, כ-4 דקות וחצי לסיומו ובשיא הקאמבק של הספרדים. ולנסיה הריצה תרגיל קבוע שלה, שבו עובר כריס ג'ונס על שתי חסימות מלמעלה (לעכברים - אייברסון קאט) ומשם אמור לקבל כדור בצד השני. הפועל תל אביב כבר ספגה מהלך הסדרה הקצרה הזאת כמה נקודות כשלא טיפלה בזה מדויק מספיק. ומדר עבר את החסימות האלו מלמעלה, נכנס לקו המסירה, הסיט את הכדור, ייצר איבוד כדור והלך לחלק כיפים עם הקהל שישב על הפרקט.

מדר הוא לא תוספת ישראלית משמעותית של הפועל תל אביב, אלא של אחד מהשחקנים הכי טובים שיש למפעל הזה להציע. שחקן יורוליג במובן הלא אוטומטי של המילה, שירצה לנצח עוד 3 משחקים כדי להוכיח את זה שוב בעונה הבאה.

כדי שיקבל סיכוי לעשות את זה, נראה שהקרב הבא עובר דרך מכשיר ה-MRI. בפעם הקודמת שבו נדרש להשבית עצמו (מעבר למשחקי הנבחרת) במשחק משמעותי, הוא סירב לוותר על הדרבי. עכשיו הוא, הקבוצה שלו והאדומים בכלל ממתינים בדריכות לפענוח של הרופא ולרגליים של מדר.

איטודיס הוא איש של פתרונות נקודתיים. של טקטיקה ספציפית. פחות סכמה הוליסטית ושיטה שנותנת מענה אוטומטי לפתרונות של היריבה, גם בהגנה וגם בהתקפה. לזכותו, הוא אכן סיפק את הסחורה בניצחון הגדול בערב שבת. הפועל תל אביב נשארה נאמנה לרעיון שבו כופים על הספרדים לשחק כדורסל של 1 על 1 ו-2 על 2, במובן זה שמשתדלים שלא לבוא לעזור על השחקנים שאוחזים בכדור. בפעם הקודמת זה עלה בהצגה של ג'ונס בהתחלה ומונטרו לאורך כל הדרך.

הפעם הגיעו כמה התאמות. בואו נדבר על חלקן. על מונטרו, בחלק מההרכבים והזמן, כבר יצאו הרבה יותר חזק וגבוה, כדי לכפות עליו למסור את הכדור בכלל ורחוק בפרט. מפראדייה, איש שבעצמו לא נוטה להחטיא יתר על המידה, כן רימו ועזרו מדי פעם (וזה עלה בנקודות שלו בתחילת המשחק). וגם מג'ונס.

בהתקפה, איתרו וישבו על כמה חולשות מרכזיות של הספרדים, ברמת הבאג במערכת הממוחשבת של מרטינס. מאחר שהם עוזרים עמוק בסביבת הטבעת, ישנה חובה להתקיף אותם דרך הזזת הכדור לפינה. ולא רק בקליעה, אלא במה שקרוי קאץ' אנד דרייב - קרי חדירה על שחקן ההגנה שיגיע בתנועה (קלוזאווט). שחקנים כמו וויינרייט הרבה פחות מתאימים להגדרת התפקיד, ולכן קיבלנו (למשל) כמה פעמים שבהם מדר - בהרכב נמוך - אייש את הפינה, או טימור, או פוסטר. והיה את ההפעלה של מוטלי. והיה את מהלכי הבידוד של בלייקני - כאלו שמולם קשה לעזור (בטח כהם מגיעים בלי חסימה), בטח כשזוכרים מול איזה גבוה הגנתי עדיף להתקיף (ססטינה).

תחת הלחץ ההגנתי של ולנסיה, קרסו בפעם הקודמת מובילי הכדור כשהם בדד. גם מדר, גם יעקב וגם טימור שמצא עצמו כמכדרר היחיד. הפעם ראינו הרבה יותר דקות של בר טימור גם לצידו של מדר, ולמרות הסטטיסטיקה הפחות מרשימה של הקפטן, למעט יחס אדיר של 4 אסיסטים על איבוד כדור בודד, התרומה שלו עשתה הבדל. והיה את השימוש החוזר והמוצלח יותר של מוטלי כזה שעובר את החצי, בין אם כדי להתקיף את הטבעת בעצמו ובין אם כדי להיכנס אל תוך התרגיל. בעיני, זה אלמנט שאפשר לעשות טוב יותר - אם הפועל תל אביב הייתה מיומנת מספיק בכניסה לטרנזישן, אבל כרגע זה ברמת הצקצוק.

אה, ומוטלי. מהלך חלקים משמעותיים מהעונה אנחנו קצת תוהים לגביו. בסדר, שחקן ענק - מספרים מעולים וכו', אבל הוא באמת כזה טוב? כן. הוא כזה טוב. או לפחות אתמול, הוא היה כזה מעולה. הפועל תל אביב מצאה את הדרכים להפעיל אותו, והוא החזיר גם בנקודות, אבל הפעם גם בתרומה במקומות חשובים לא פחות כמו הריבאונד. את משחק מספר 1 סיימו מדר ו-וויינרייט כריבאונדרים המובילים. הפעם היה שם מוטלי עם 8 וגינת עם 8. הרבה יותר הגיוני.

וניהול החילופים. איטודיס קיצר את הרוטציה. נועם יעקב ועוז בלייזר בחוץ. מעשית, 7 שחקני רוטציה (מדר, בלייקני, פוסטר, טימור, מוטלי, גינת, וויינרייט) עם נגיעות של קבוקלו, בינגהאם ופלטין. זהו. לא מעט דברים השתנו בין המשחק הראשון לבין המשחק השני. וגם הפעם, אם נדבר גלויות, זה הספיק בקושי.

עכשיו זה סיפור אחר לגמרי. כמעט. להפועל תל אביב יש לא מעט זמן כדי להתאושש ולהתכונן. לוולנסיה, מצד שני, מחכה טיול בלתי סימפטי בעליל ביום ראשון הקרוב בגרנדה הרחוקה. קודם כל, יש כאן את עניין הפצועים. בהנחה שמצבם של קבוקלו ובינגהאם ישתפר לקראת גיים 3, נותר בעיקר לראות מה מצב הרגליים של מדר והגב של רגלנד. וגם בוולנסיה יש ענייני כשירות. סמי אוג'ילה, אולי השחקן הכי חשוב בקבוצה הזאת, נעדר מעשית משני המשחקים הראשונים. סביר להניח שעד רביעי הקרוב הוא כבר יהיה פיקס. בהנחה שכולם כולם ישחקו אצל מרטינס, כולל ג'ונס שאמנם שהה אתמול 22 דקות על הפרקט אבל הרגיש טיפה מג'עג'ע ברמה הפיזית, דרגת הקושי של האדומים הופכת פשוטה הרבה פחות.

מצד שני, הפועל תל אביב כבר חשה את ולנסיה. היא מרגישה אותה. היא מבינה יותר ויותר את השחקנים שממול ואת השיטה שממול. היא כבר התמודדה בהצלחה עם מחצית שבה הקליעה של ולנסיה חוזרת לשגרה (8 שלשות במחצית הראשונה, כן?). וזאת שגרה, כי הממוצע הרי הוא 13.5 כאלו למשחק. והיא מפחידה את ולנסיה. אפשר היה לחזות בלחץ של הספרדים במשחק הראשון. אי אפשר היה לטעות לגבי זה בפאתי סמוקוב אחרי שוך המשחק השני.

ולנסיה בעיני היא הקבוצה הכי טובה ביורוקאפ ולכן פייבוריטית לקחת את הסדרה, בטח ובטח כשלא תצטרך להתמודד הפעם עם האטמוספירה שנוצרה אתמול בבולגריה, כשהיא זאת אשר תארח. מצד שני, הפועל תל אביב היא כנראה הקבוצה השניה בטיבה ביורוקאפ. והיא מרגישה עכשיו שזה אפשרי.

• 1. שריקות - שונא ברמת המתעב לדבר על שופטים, אבל אי אפשר להתעלם מהאופן השונה שבו נשרקו שני המשחקים הראשונים ברמת השריקות הקטנות. מעניין לראות עד כמה ישרקו קרוב במשחק שיכריע.
• 2. הרביעייה - מוטלי, מדר, בלייקני, גינת. כל אחד מהם סיפק אתמול משחק עצום. כולל מהלכים עצומים (כולל מוב הסחרחורת של תומר גינת במחצית הראשונה). התעלות כזאת של הרביעייה ברביעי הקרוב ואפשר לדמיין חזרה לבולגריה.
• 3. כבוד - הפועל תל אביב, כמערכת, חווה עונה פסיכית. בחסות צונאמי בדמות עופר ינאי, אין סופה שהיא פספסה. כולל או אולי במיוחד מול הקהל שלה. אז אולטראס אין, אבל מבצע כיבוש סמוקוב יש, ומרשים במיוחד. וכל האוהדים שהגיעו זכו לקבל גם את המשחק הכי טוב שנערך העונה ביורוקאפ וגם ניצחון אדיר של הקבוצה שלהם. הכבוד כולו של מי שאירגן. הרווח כולו של מי שזכה קצת לשבת והרבה לעמוד ביציע.