ולחשוב שאנחנו רק בחצי: הטור של שי האוזמן

רגע לפני פתיחת הרבע השלישי, דיווח שדר הקווים שעודד קטש ביקש לשים דגש הגנתי על שני שחקנים באדום. האחד הוא ג'ונתן מוטלי, שסיים את המחצית הראשונה עם 13 נקודות ודומיננטיות גדולה בצבע. השני הוא ג'ו רגלנד, שהיה בעל בית מובהק ב-12 הדקות שבהן נטל חלק עד לשלב הזה, ואותן סיים עם שישה אסיסטים ואפס איבודים. 25 דקות משחק לאחר מכן, כלומר עם סיומה של ההארכה, אפשר לזהות - למרבה התימהון - ששתי המטרות ההגנתיות שהגדיר הקואוץ' הושגו ביג-טיים.

מכבי תל אביב, שהדבר ההגנתי האחרון שהצליח לה העונה הוא איזשהו ריאיון פאסיב-אגרסיב שמנסה לשכנע את האוהדים שדווקא הכל בסדר (סתאאם, גם לא), הגבילה את מוטלי מעתה ועד שהודח מגביע המדינה לעוד שתי נקודות בלבד. ואת רגלנד, שישחק עוד כ-11 דקות מתחילת המחצית השנייה, לאסיסט אחד בודד.

רוצה לומר לכם, אם כן, שכאשר מבקשים לאתר סיבות לניצחון הדרמטי של מכבי על הפועל תל אביב אמש (שני), קרדיט ראשוני צריך להגיע לאלמנטים הגנתיים של הצהובים. שמבחינתה, בטח כשהיא נטולת ג'יילן הורד, לספוג רק 87 נקודות במהלך הזמן החוקי בכלל, ורק 41 נקודות במהלך המחצית השנייה בפרט, זה עניין ראוי לציון.

העניין הוא שחלק בלתי נפרד מהעמידה ביעד ההגנתי של הצהובים נוגע דווקא למאמן האדומים. דימיטריס איטודיס הוא מגה-קואוץ' ברמה האירופית. כשאני קורא כל מיני התייחסויות מזלזלות אל ועל הקריירה של האיש המעוטר הזה, זה מצחיק בואכה מביך אותי. הכדורסל של איטודיס, במקביל לניצחונות ולתארים שלו, הפך אותו לשם הגדול שהוא. כשהלך עופר ינאי אול-אין להחתים אותו, הוא עשה את הדבר הנכון. אולי לא במסגרת הצוות המקצועי המסוים הזה, אבל זה כבר לפעם אחרת. ואחרי שאמרנו הכל, קשה לי להבין את הלופ שאליו הגיע היווני בכל הנוגע לניהול הסגל שלו.

איטודיס קיבל החלטת מאקרו, בטח לאור מצבו המעורער והנוכחי של פטריק בוורלי, שים מדר הוא האיש שלו עם הכדור. החלטה סופר-לגיטימית מצד אחד, שהביאה גם לשני משחקים מצוינים ורצופים של מדר מצד שני. במקביל, היררכית, רגלנד הוא הרכז השני. הגיוני וראוי. איטודיס קיבל עוד החלטת מאקרו, בטח ככל שהמשחקים האחרונים של הפועל תל אביב הפכו לכאלה שאסור להפסיד, שהוא הולך עם רוטציה מהודקת למדי, שבמקרה הזה משמעותה לרכב בכל הכוח על שחקנים שעליהם הוא סומך ו/או שנראים טוב בערב נתון - עד שהם נגמרים. כשהשאיפה שזה יקרה שנייה אחרי הבאזר האחרון.

אתמול, גם אתמול, ניהול (היעדר) החילופים של איטודיס פגע בקבוצה שלו באופן שעליו לא ניתן לערער. בפשטות, שחקנים נפלו מהרגליים. מוטלי ביקש חילוף כי לא היה יכול עוד. מדר ליטרלי לא עמד על הרגליים. גם את זה וגם את זה אפשר היה למנוע עם ניהול חילופים שמרני ומתבקש הרבה יותר. בטח לאור הדקות הטובות של רגלנד במחצית הראשונה.

יש הבדל די משמעותי בין מספר דקות משחק לבין חלוקת דקות משחק, ומהמסקנה הבסיסית הזאת בוחר איטודיס להתעלם. ואם חייבים, אבל ממש חייבים, את מדר על הפרקט ואי אפשר בלעדיו, מה היה רע לתת לו לנוח קצת במשחק ההתקפה כשהוא עומד 3-2 דקות לצידו של רגלנד והכדור בידיו של האחרון? כשמשחק הולך על מהלך אחד לכאן או לכאן, כולל ריבאונד ההתקפה הסופר-חשוב שנטל ליוואי רנדולף מעל מדר בזמן קריטי, לא צריך ללכת רחוק כדי לאתר סיבה אפשרית. עייפות, בנסיבות הללו, היא יותר מסיבה אפשרית. העניין הוא שזהו, כאמור, לופ, ולא מקרה נקודתי במשחק נקודתי. משהו מאוד מוזר קורה לניהול המשחק של איטודיס. משהו שעדיף לו לפתור לפני משחקי הנוקאאוט הבאים.

ולא שניהול החילופים של קטש אתמול הרגיש כמו איזה קרנבל גדול. המשחק כמעט נצבע סופית אדום גם הודות לחמישיות המשונות (אין לי את זה ביותר עדין) שפתאום השליך אלי פרקט וקיווה לטוב. ומספרית, גם הוא שחק אתמול שחקנים אפילו יותר מאשר יריבו מסודר השיער. רנדולף, רומן סורקין ורוקאס יוקובאיטיס הרי שיחקו יותר מכל שחקן בהפועל. אבל לפעמים זה מגיע ברמת הניואנס. ברמת היכולת לתת שנייה מנוחה. כאמור, מספר דקות משחק וחלוקת דקות משחק? לא אותו הדבר.

המאצ'אפ הכי סקסי טרם המשחק נגע לפיוד בין שני הרכזים הישראלים הבכירים. מדר מצד אחד ותמיר בלאט מהצד השני. מצ'אפ שהוכרע קלללל לטובת הרכז הראשון של נבחרת ישראל, למרות איבוד כדור אחד בסוף שהוא ייקח איתו הרבה זמן. העניין הוא שזה לא המצ'אפ הנכון.

מדר, כאמור, הוא הרכז הבכיר של איטודיס. אתמול, ולא בפעם הראשונה, יוקובאיטיס היה הרכז הבכיר של קטש. להבדיל מתמירי, יוקובאיטיס כן הצליח להכניס את הכדור פנימה בתרגיל אאוט משמעותי בזמן קריטי של המשחק. בכל מקרה, זהו המצ'אפ הנכון. במצ'אפ הזה, ובמשחק, ידו של הליטאי המתולתל הייתה על העליונה, ולו בקטנה.

המספרים מדברים בעד עצמם, וגם היכולת שלו לשלוט בקצב ולשמור על שיווי משקל. כתבנו כאן ונכתוב זאת שוב: ההחלטה המקורית של מכבי תל אביב להפוך את היוצרות בכל הקשור לזהותו של בעל הבית שלה על הפרקט הייתה, בעיניי, החלטה שגויה. בכל מקרה, לפחות בשני משחקי הדרבי עד כה, יוקובאיטיס מנצח בקרבות הקו האחורי.

לא מעט ג'וקרים פוטנציאליים יש לשתי הקבוצות בכלל, ובולדוגים שבאים כדי לשנות בפרט. להפועל תל אביב יש את גיא פלטין ועוז בלייזר שלא הצליחו, מסיבות שונות, להביא איזשהי בשורה משמעותית בחצי הגמר. בצד של סגנית מחזיקת הגביע המכהנת יש כמובן את ג'ון דיברתולומיאו פלאס וויל.פאקינג.ריימן. לא כל הדקות שלו, אבל דקות מסוימות מצידו שינו מומנטומים. הוא סחט עבירת תוקף שלא הייתה, הרביץ ושרט, לקח ריבאונדים, הצליח לדחוק פנימה כמה נקודות ואפילו לייצר אסיסט אחד.

במסגרת הניסיונות של המאמנים לייצר מהלכי פורוורד ששומר גארד, אפשר להגיד שהציוות שלו על הכדור עבד יותר מאשר זה של איש וויינרייט על הכדור (יוקובאיטיס). לאו דווקא בגלל היכולת שלו להצר צעדיו של מדר, למשל, אלא יותר ביכולת שלו למנוע אחר כך את המסירה לאיש הגדול שבפנים. שחקנים גדולים מנצחים משחקים גדולים, זה נכון, אבל ג'וקרים משנים משחקנים גדולים. הניצחון אתמול רשום גם על האיש והכתפיים. ועל זריזות הידיים המפתיעה של אחד, טרביון וויליאמס.

אוקיי. בואו נדבר על השיפוט. אני לא שותף להתפרעות של עופר ינאי או של המאמן שלו. חלק הארי של המשחק נוהל באופן נקי למדי ובלי איזשהי שריקה שלכדה את תשומת הלב שלי. אפשר ללכת למהלך כאן או שריקה שם, אבל שום דבר משמעותי. גם הטענה לעבירה על מדר במהלך האחרון של הזמן החוקי לא מדברת אליי יותר מדי. נו קול, בעיניי, היא ההחלטה הנכונה שם.

מה שכן, ולא יעזור הנסיון לדבר על הקונסיסטנטיות של השריקה הזאת במהלך כל חצי הגמר, על מדר כן בוצעו לדעתי שתי עבירות ברורות במהלך המכריע של ההארכה. כל אחת מהן אמורה הייתה לשלוח את האיש הכי טוב של הפועל תל אביב אל הקו. ואולי לשנות את גורלו של המשחק. להפוך את זה למשהו מגמתי ומכוון, זה משהו שאני לא מבין או מקבל. ועדיין, אפשר לגמרי להבין את תחושת המרמור של הקבוצה שהפסידה.

אעשה לכם סדר. אוהבים את זה או שונאים את זה, אבל בסוף זה הולך לא אחת על פי דוקטרינת השפיץ של הנעל. במקרה הזה, השפיץ של הקרש שאליו הושלך הכדור הקריטי של רנדולף. אפשר לרדת לרזולוציות טקטיות ואחרות, אבל בסוף זה כדור אחד שמתגלגל למקום הנכון או נהדף מהמקום הנכון. משחק עצום היה אתמול בחצי גמר הגביע. מישהי הייתה צריכה לקחת אותו.

• 1. הגארדים: הפועל ירושלים היא סיפור אחר לגמרי. הדואו ג'ארד הארפר את קאדין קרינגטון מרכיב את הצמד היחיד בישראל שיכול ושואף לשחק כדורסל של בידודים ואחד על אחד ברמה גבוהה. ההיגיון אומר, אם כן, שכל דבר פרט להתעלות פלאס נוספת של יוקובאיטיס יעניק למחזיקת הגביע המכהנת יתרון מובהק בקו שאמור, מסורתית, לנצח משחקים ולקחת תארים.
• 2. רנדולף: בהיעדרו הצפוי של הורד, אול אייז און רנדולף. האיש שיודע לוקחת גביע אדום הוא האיש שאמור לקחת על עצמו שוב. ויותר. והפעם, לפחות תיאורטית, מול מצ'אפים הגנתיים יותר פיזיים והדוקים מכפי שהיו לאדומים האחרים להציע. נעקוב בעניין גדול.
• 3. המאמנים: דן שמיר הצעיר לקח פעם גביע אדום בק-טו-בק. אם יונתן אלון עושה את זה, הוא נכנס לרשימה אקסקלוסיבית. מערכת היחסים של קטש והאיש המכונה יונצ'וק היא מין ההדוקות והמפורסמות שיש לכדורסל שלנו להציע. למרות ההערכה בואכה ההערצה, הכדורסל שבו הם דוגלים כמעט והפוך. קטש רואה כדורסל דרך פריזמה התקפית נטו. אלון מתחיל כל הסבר ומחשבה מאיך מסכלים ליריב. יום חמישי מרגיש כמו סופר-משחק. ואם אכן הורד נעדר, אין בו פייבוריטית. יהיה כיף.