כשהשעון הגדול באלכסנדר ניקוליץ' ארנה הראה 00:31 לסיום, הפעיל ג'רמי מורגן לחץ מקסימלי על ניקולה ברוסינו שניסה לכדרר מולו. וזה עבד. ברוסינו נאלץ להיפטר מהכדור, להשליך אותו איכשהו לידיים של אחד מייק טובי, ולזוז הצידה. 10 שניות מאוחר יותר, וההגנה של ירושלים כפתה על גראן קנריה להניע כדור שהוביל להטלת שלשה של אלביסי. מורגן, שכאמור היה מופקד על ברוסינו, נטש את העמדה כדי לעזור לג'סטין סמית' מול טובי האימתני. וטובי אכן לא לקח את ריבאונד ההתקפה. הבעיה היא שהגארד-פורוורד האיטלקי-ארגנטינאי, שנותר לבד, דווקא כן.
כ-15 שניות מאוחר יותר, במינוס 3, בחר מי שבחר שדווקא הארפר יכניס כדור ויעביר אותו לקרינגטון, שייקח זריקה מוקדמת מדי וקשה מדי. אני יכול ללכת איתכם ללא מעט מהלכי מיקרו כאלו, כולל החטאות לייאפ למכביר, כולל זריקות שרק חוקת פיב"א ההזויה אפשרה לשחקני ההגנה להעיף אותן החוצה כשהן מעל הטבעת.
כן, אפשר לנתח את משחק ההדחה של הפועל ירושלים ברמת מהלך לפה או לפה, מה שנכון - כי אם זה או זה או אם זה וזה היו קורים, יתכן והקבוצה של קואץ' אלון הייתה זאת שחוגגת העפלה לסדרת חצי גמר היורוקאפ, ולא החבורה הסופר מנוסה של יאקה לאקוביץ'. אבל אם נהיה כנים, את הסיפור של ירושלים עדיף לספר במאקרו ולא במיקרו.
כאשר המועדון של מתן אדלסון טוען שהתקציב של ירושלים הוא הגבוה בתולדותיו, לי בטח שאין את היכולת לטעון אחרת. הפועל ירושלים אוחזת בסגל של לא מעט שחקנים שהגיעו בכסף גדול בסטנדרטים האלו. כאשר המועדון של אדלסון מסביר שאצלו יש פרוסס, יענו תהליך, שעובדים בשפיות ברמת האנטי עופר ינאי, זה נשמע לגיטימי לחלוטין. העניין הוא שהפועל ירושלים של השנה עברה פציעות בלי סוף. ושני השחקנים שהגיעו במקום אלו שנעדרו הם טאריק פיליפ ודרק אוגביידה. הראשון סיפק אתמול עוד משחק זוועות וסיים עם מדד יעילות שלילי. השני חסך את זה, כי לא שיחק כלל. ובסוף, אחרי שסיימנו ללהג על תרגילים וכו וגו ודו, נשאר החוסר בשחקן אחד שיכול לעזור. גראנקה צירפה אליה במהלך השנה אחד אנגואמה, שהציל אותה בשמינית הגמר מול ונציה וגם אתמול ייצר 8 נקודות פלאס 2 אסיסטים ב-11 דקות. להפועל ירושלים לא היה מישהו שכזה. ואין שום ספק שהשוק קשה, שלשחק בישראל אף אחד לא באמת רוצה ושאר ירקות. בשורה התחתונה, שחקן אחד איכותי היה מונע, לעניות דעתי המרודה, את הצורך להתעסק בריבאונד של ברוסינו.
זאת לא בושה להפסיד לגראן קנריה. הפועל ירושלים, במקרה הטוב, לא עדיפה עליה. אחרי שאמרנו את זה, נותר לתהות אם הטיקט ההגנתי של הקבוצה מבירתנו הקדושה, זה שהיא מקדשת, באמת מספיק כשמגיעים לרמות האלו. אחרי עונה שלמה אותה סיימה ירושלים כקבוצה עם הרייטינג ההגנתי הטוב מכולן במפעל, שום דבר מזה לא התקיים במשחק החשוב באמת מול קבוצה שיודעת להפעיל את הגבוהים שלה שחותכים ברמה שאין לאף קבוצת יורוקאפ אחרת. שום דבר מזה לא התקיים מול הצגת תכלית של קיילב הולמסלי, שלקח כמעט כל שומר אדום ודפק לו נקודות על הפרצוף. מעניין אם לקראת העונה הבאה, עם או בלי שחקנים מסיימי חוזה דוגמת קרינגטון, זוסמן והארפר, יתבצע תיקון בבנייה עם דגש על הצד שאליו נוהגים להתקיף. מעניין מאוד.
שלוש הערות לסיום
1. 5 - ההחתמה הגדולה של הקיץ האחרון, מבחינת ירושלים, הייתה אוסטין וויילי. שגם אתמול עשה הרבה דברים, אבל רק רעים. וג'סטין סמית', חברו לעמדה מספר 5, סיפק כשלושה רבעים של כדורסל שלילי בעצמו - בטח בכל הקשור למשחק ההגנה. בטח בכל הקשור לכדורים חוזרים בכלל ובהגנה בפרט. עם כל הכבוד, ויש, לניסיונות של מורגן, ג'ונסון וזוסמן לחפות ולעזור, אין באמת יכולת להחזיק מעמד מול טובי וקונדיט אם עמדת הסנטר לא קיימת. כשסמית' חזר לעניינים לקראת הסוף, כך חזרה איתו ירושלים, בדרך לכמעט קאמבק מושלם שכמעט והושלם. רק כמעט.
2. יורוקאפ - העונה האירופאית של ירושלים הסתיימה. מה עושים עם זאת, הבאה? אם חלילה נמצא עצמנו, כמדינת ישראל, במצב שבו גם עונת 25/26 לא תשוחק ביד אליהו הישן והארנה, האם שווה למועדון הזה להמשיך לנייד עצמו, מדי שבוע, לחורים שיודע המפעל הזה לייצר? אם אין ביתיות, האם חלומות היורוליג, ככל שהמה קיימים, צריכים להתחלף במציאות הנוחה הרבה יותר של ה-BCL?
3. הפועל תל אביב - זהו. אין יותר נציגות ישראליות תחרותיות ביבשת הישנה. מכבי תל אביב משחקת בשביל להעביר את הזמן. ירושלים בחוץ. כך גם הקבוצות מליגת האלופות של פיבא. האחרונה שנותרה במשחק היא הקבוצה של איטודיס ועופר ינאי. שבניגוד לזאת שהודחה אמש, אמורה וחייבת להמשיך הלאה אל חצי הגמר. למרבה התדהמה ובדומה לקבוצה אחרת מתל אביב, ניצחון יתקבל לכל היותר באנחת רווחה. הפסד יהיה מגה פיאסקו.
שיהיה לנו טוב. שיוחזרו כבר כל החטופים הביתה.