אחד מול 55: כשעשרות עובדים מפוטרים מארסנל, והכסף הולך על רכש
ההחלטה של ארסנל לפטר 55 עובדים אבל להמשיך לחזק את הסגל הבהירה את המשוואה הפשוטה: שחקן אחד שווה יותר מעשרות אנשים פשוטים, ולעזאזל עם ערכי המועדון. אז למה לא לתת לאוהדים להכריע את הסוגיה?
פז חסדאי
משנה לעורך וואלה! ספורט
כל הכתבות של פז חסדאי
יש מחיר לשיגעון: עד מתי פנאטיקס יפרחו במגרשי הכדורגל?
לה פמיליה והפנאטיקס הם לא אוהדי כדורגל, אלא עבריינים שמנצלים את הזירה כדי להתפרע. כל עוד המשחק ממשיך לקדש ולקדם את ה"טירוף ביציעים" ו"האווירה הייחודית", הכדורגל יישאר המקום האידיאלי לחוליגנים
תתארו לכם עולם יפה: המפגש בין אבדיה למדר היה רגע קסום נדיר
בזמן שווילבקין התנהג בזלזול ובניכור, המפגש בין אבדיה למדר היה רגע נדיר בכדורסל הישראלי והתגשמות של פנטזיה. אבל הקסם הזה התפוגג מהר: כשהליגה כל כך מעוותת, אין פלא שכולם רוצים לברוח מפה
הגיע זמן הנקמה: גארת' בייל עושה דווקא, השאלה היא מה המחיר
גארת' בייל מזלזל בקבוצה שלו, ומוכן להיראות כמו ליצן ולזרוק את הקריירה שלו לפח ולשבת על הספסל בשביל להמשיך לקבל כסף? זה לא רק עניין של אוהדי ריאל מדריד. הגיע הזמן שחובבי הכדורגל יגידו לו מה הם חושבים על זה
וולקאם טו דה מידל איסט: זה מה שמצפה לכריס פרום מהקהל הישראלי
תעיף את המאמן, תנו צ'אנס לצעירים, הכל מכור בטור הזה, אין פה תרבות אופניים, מגיע לסילבן יותר. כריס פרום רק הצטרף לקבוצה הישראלית, ואפשר כבר לדמיין איך ייראו השיחות עליו בתוכניות הרדיו
מה זה בעצם משנה? ועדת האיתור היא הבדיחה האמיתית בסיפור הנבחרת
הטיעון ש"מינוי של ברקוביץ' הוא זלזול בנבחרת" הוא לא רלוונטי: גם ככה הנבחרת משעממת, ועדת האיתור מגוחכת, ובצד יושב רוטנשטיינר, שאמור היה להציל אותנו מעצמנו, ונשלח הביתה. מה הפלא שאנשים רוצים קצת צחוקים?
והכדורגל. איזה כדורגל? על "האליפות העצובה" של מכבי תל אביב ואיביץ'
אומרים שהיא משעממת, שגלזר אפור, שחיפה "טובה יותר", אבל גם בעונה מלאה ברגעים קשים מכבי תל אביב המחישה את העוצמות שלה, והזכירה מה האוהדים שלה אוהבים יותר מהכל: לנצח (וכל השאר הוא רק בונוס)
התגעגעתם, אז באתי: הכדורגל הישראלי נובל, ורק הלוזונים פורחים
"פלייאוף התיקו" משעמם. כל קבוצה מדכאת בדרכה הייחודית. הנבחרת לא מעניינת נפש חיה, והפרשות לא נגמרות. הכדורגל הישראלי חזר בצורה רעה מפגרת הקורונה, מה הפלא שהיחידים שפורחים הם הלוזונים
עוד לבנה בחומה: הפרשה שמנציחה את התדמית של הכדורגלן
הסכנה היא עוד ספונסר שלא ירצה שום קשר לענף, עוד אבא שלא ירצה לשלוח את הבן שלו לחוג, או עוד אוהד שימלמל "וואלה, את ההוא דווקא חיבבתי" ומיד ירגיש כעס, מרמור ודחייה, ואת הלב שלו מתקשה ומתאבן
קהל נכבד: החגיגות האסורות בבלומפילד הזכירו את חשיבות האוהדים
הצורך הנואש של התל אביביות לחגוג השבוע עם אוהדיהן בבלומפילד המחישו את הכוח של הקהל. למה בלבול צדק, מה האהבה לגלזר מסמלת ומה ההבדל המהותי בין הכדורגל לכדורסל: 8 הערות על חשיבות האוהדים
הכדורגלן, הכדורסלן והאולימפית: הספורט הישראלי בראי "הישרדות"
אסי בוזגלו הוא כדורגלן טיפוסי, מלך הבועה שמשתלט על חדר ההלבשה. קוז'יקרו הוא כדורסלן טיפוסי, שמצטייר כמתנשא גם אם אין לזה שום ביסוס. וג'רבי? רק ממחישה עם אילו אתגרים נאלצים להתמודד ספורטאים אולימפיים. כך הסטיגמות והקלישאות הספורטיביות משתקפות ב"הישרדות"
הבכיין הגדול בהיסטוריה: כך מייקל ג'ורדן נכנע כל חייו לדמעות
איך ייתכן שמייקל ג'ורדן, זכר אלפא, הגבר האולטימטיבי, הספורטאי הכי אכזר וקר רוח של דורנו, מרשה לעצמו להתפרק לעיני כל העולם ולהתייפח בבכי? ככה זה כשאתה בוער מבפנים, במערבולת רגשית מעוררת קנאה, וקצת רחמים
הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות השבוע לכדורסל הישראלי: כשכספי פגש את אבדיה
זו הייתה שיחה כנה ונעימה, ישירה ומלאת פיקנטריה, שהמחישה את אופיים של שני הספורטאים, והשכיחה מעט את הרפש שהציף השבוע את הענף. כל מה שלמדנו מהמפגש בין עומרי כספי לדני אבדיה
שלום כבוד השר. הנידון: הספורט הישראלי. המטרה: תביא לנו כסף
"שמע אדוני השר, המצב קשה. חוגג ייאלץ למכור את ליוואי גרסיה. ווילבקין ייאלץ לקצץ בשכרו. השחקנים יצטרכו להקריב כדי להציל לעצמם את הקריירה. סמוטריץ' העליב אותם. מה אתה אומר? לעוף מפה? אין בעיה". פרסום ראשון: הפרוטוקולים של השיחות הדרמטיות שכנראה לא קרו
בשנה הבאה נשב על המרפסת? המשבר שגזל מאיתנו את רגעי השיא
זה אמור היה להיות החודש הכי משובח בשנה, עם מזג אוויר אביבי, משחקי עונה, פלייאופים והכרעות. אחרי כך יוני הקיצי, עם היורו הישן והטוב, וסדר היום שסובב סביב כדורגל משובח וצפייה בחברותא. במקום זה נותרנו עם לוח שנה מקולל
אבא, סיפור: איזה שיעור יכול ללמוד הורה מאבא של מייקל ג'ורדן?
איך מגדלים מייקל ג'ורדן? מה אפשר ללמוד מאבא שלו? מה הוא בדיוק עשה או לא עשה שם, איך אפשר ליישם את זה על ילדינו המפונקים, והאם זה תואם את מה שאמרה הפסיכולוגית? הלקחים החינוכיים שכל אבא יכול ללמוד מ"הריקוד האחרון"
זהירות, שיגעון: כמה זמן עוד אפשר להחזיק בעולם בלי כדורגל?
אנשים פה רואים ליגה בלארוסית, לעזאזל. ממלאים ווינר על קבוצות שלא קיימות. חיים רק על חידונים וסקרים וציוצים של מוטי דניאל. מרגלים אחרי הכדורגלנים כמו אקסיות קנאיות, לראות מה הם עושים. בהתחלה החיים בלי כדורגל היו אומללים, לאחרונה זה נהיה מסוכן
כבר עברו השנים: מה כל כך מעורר געגוע בכדורגל של שנות ה-90?
זה עשור שיצר קבוצות מיתולוגיות. מכבי חיפה הייתה בשיא שאי אפשר לשחזר. בית"ר מאז לא חזרה ליהנות. הייתה תחושה של צמיחה, התקדמות, כוכבים. שנות ה-90 היה הדור האופטימי האחרון בכדורגל הישראלי
תנו לה ללכת: אם אתם אוהבים את אלונה ברקת, שחררו אותה לחופשי
מה כל כך מפתיע שבעלים בכדורגל הישראלי מנסה לברוח? כמה שנים אפשר לשרוד בכל הלכלוך הזה? כמה כסף אפשר להפסיד על שחקנים, סוכנים וקהל כפוי טובה? ההחלטה של אלונה ברקת נראית טבעית ומוצדקת, עכשיו נראה איך תגיב לאירועי השבוע האחרון
משהו לספר לילדים
העונה המדהימה של ליברפול קיבלה טוויסט כל כך מפתיע, עד שזה כבר נראה כמו בדיחה חולנית על האוהדים המלודרמטיים ממרסיסייד. אבל איך הם יכולים שלא להשתגע? ולמה הזיכרונות המתוקים הפעם לא יספיקו?
ברוכים הבאים לעולמנו: משבר הקורונה יחזיר את הכדורגלנים למציאות
שלום כדורגלנים, ברוכים הבאים לעולמנו. עולם של חוסר ודאות כלכלית, חרדות בנוגע לעתיד, דאגות קיומיות, קיצוצי שכר ומיתון. זה הזמן להיכנס לפרופורציות, לזכור את מקומכם ולהבין מה עובר עלינו, האנשים שמממנים אתכם
תודה על כל מה שנתתם
איך העזנו לפקפק במחויבות של הכדורגלנים? מה כל כך נורא בכדורגל בלי קהל? מתי לבטל את הערוצים בתשלום, מה יהיה עם העונה של ליברפול, כמה חזק שמעון מזרחי, ואיך ייראו הבקרים בלי טקס ה-NBA? משבר הקורונה הציב את חובבי הספורט בפני שאלות לא קלות
הוציא מאיתנו את המיטב: 40 דברים מצחיקים שקרו השבוע בכדורגל
קורונה בשער 8. דמארי על הספסל. ליברפול ומוריניו קורסים, נטע לביא נלחץ, ג'ורדי חי בסרט. כמה רגעים נחמדים מהכדורגל, שמספרים את סיפור חיינו
מתחיל בקללות, מי יודע איפה זה ייגמר: האם התגובה של שחקני באיירן מוגזמת?
התגובה הנסערת של שחקני באיירן מינכן ל"שלט הפוגעני" ביציעים היא מדרון חלקלק, שעלול לסרס את האוהד במגרש ולבטל את מעמדו של אצטדיון הכדורגל כבועה ייחודית. על קללות, אהבה ומה שביניהן
ולאף אחד לא באמת אכפת: מה הטעם בקבוצות בלי אוהדים?
למה מינוי מאמנים נראה כמו שליפה מהמותן? איך קבוצות שמביאות כמה מאות אוהדים מקבלות מיליוני שקלים, ומה הטעם בקיומן? ואיך זה קשור למראדונה ונאפולי? על עוד שבוע שבו הכדורגל התנגש עם ליגת העל
בשבחי הבונקר: קלינגר וסימאונה חגגו ניצחונות גדולים, ולעזאזל הגאווה
כל בלם הוא גיבור. כל הרחקה חגיגה. כל תיקול זה מלאכת מחשבת. אחרי שמשתחררים מאלמנט ההשפלה, בונקר יכול להפוך לאירוע הרואי. תשאלו את קלינגר וסימאונה, שככל שהיריבה שלהם הפכה למתוסכלת רק התמוגגו יותר ויותר
חומק מבין האצבעות: מאבק האליפות שמתסכל את אוהדי מכבי ת"א ומכבי חיפה
רגע אחד הם חוגגים אליפות בעיני רוחם, שנייה אחרי זה קורסים. אחרי כל דקת אופוריה, מגיע מיד שיברון לב. חוסר היציבות של מכבי תל אביב ומכבי חיפה גורם למפח נפש לאוהדים, כל הסימנים מראים שזה לא ייגמר בקרוב
פלאנט חיפה: הטירוף של מכבי חיפה ממלא את ליגת העל בחיים
היא מוגזמת וחסרת פרופורציה. רגע אחד היא נסחפת בפנטזיות, למחרת בהלקאה עצמית. היא חסרת אחריות, קפריזית, מהפנטת. מי שרוצה להרגיש את העוצמות של מכבי חיפה פשוט צריך לצפות במסיבות העיתונאים שלה
לנצח אחי: קובי בריאנט המחיש את מידת הקירבה שמרגיש האוהד לספורטאי
גדלנו לצדו. חווינו איתו הכל. השתנינו במקביל אליו, ועברנו ביחד את המהפך. המוות של קובי בריאנט המחיש את המסע המיוחד שעובר האוהד עם הספורטאי, והבונדינג שהוא מרגיש. אולי בגלל זה במשך שבוע שלם מלמלנו "מסכנה ונסה"
לשחק עם הכסף: השבוע הקשה סביב המעבר של גדי קינדה לארה"ב
קבוצות נלחמות על הכסף שהוא מניב, אנשי עסקים גוזרים את גורלו בציניות, סוכנים ובני משפחה לוחצים, ובאמצע שחקן שרק רצה לשחק כדורגל וליהנות מהכישרון והמתנה שקיבל, ומבין שזה עסק מורכב. השבוע שעבר על גדי קינדה היה לא קל לכולנו