אחד מול 55: כשעשרות עובדים מפוטרים מארסנל, והכסף הולך על רכש

    ההחלטה של ארסנל לפטר 55 עובדים אבל להמשיך לחזק את הסגל הבהירה את המשוואה הפשוטה: שחקן אחד שווה יותר מעשרות אנשים פשוטים, ולעזאזל עם ערכי המועדון. אז למה לא לתת לאוהדים להכריע את הסוגיה?

    אימון ריאל מדריד (האתר הרשמי של ריאל מדריד)

    לא ייאמן, הפגרה נגמרה. הכדורגל הישראלי חוזר, ומהר מדי. רק לפני כמה ימים מכבי תל אביב ובאר שבע נפגשו במחזור האחרון, והיום הן נפגשות באלוף האלופים. בדרך כלל יש את שלב היובש והגעגוע של הקיץ, כמה תמונות מהחופשה, כמה חידושים בסגל, מחנה באירופה, ואז אימון פתיחה, תחושה של התחדשות והתרעננות, אפילו ציפייה קטנה לגביע הטוטו. השנה כלום. לא היה זמן לצבור כוחות. לשנס מותניים. התשישות מהעונה שעברה עדיין מורגשת. השחקנים מתייצבים להם בשיא החום במחנה מאולתר, עולים למגרש, ועוד לא הספקנו להתגעגע.

    העניין עם הקהל שובר. היציעים הריקים מדכאים. בהתחלה לכדורגל עוד הייתה תחושת שליחות, של "מוכרחים להמשיך לשחק", לנצח את הנגיף, המשחק גדול מהכול - אבל היום כבר לא ברור מה הטעם. במשחקים הראשונים זה עדיין נסבל. ה-NBA חזר, והצופה מתרשם מההשקעה, מהמסירות, אומר לעצמו שזה עדיף מכלום, העיקר שאתם פה חברים, איזה כיף לראות אתכם. ואז ליגת האלופות חוזרת, וגם אותה כמה טוב לראות, כמה היא הייתה חסרה, כמה היא מהנה, כמה חשוב להשלים את העונה, להכתיר מנצחת. אבל לפתוח עונה חדשה, בידיעה שמהרגע הראשון היא תשוחק ללא קהל, נראה חסר טעם. בשביל מה?

    אבל כמובן שלכולם ברור בשביל מה. בשביל אותה סיבה שבגללה יש השנה שני משחקים לאלוף האלופים. בגלל אותה סיבה שיש כל כך הרבה משחקי גביע הטוטו שמפוזרים על כל כך הרבה ימים. בגלל הטוטו. בשביל הכסף. בשביל שהמזומנים ימשיכו לזרום, שהעסק יתגלגל, שתהיה לו הצדקה כלכלית, שכולם ימשיכו להרוויח. השאלה היא מי מרוויח, וכמה.

    עוד בוואלה! NEWS

    ארסנל תפטר 55 עובדים: "מרוויחים בשנה מה שאוזיל מרוויח ביום"

    לכתבה המלאה
    הוא כמובן לא אשם. וויליאן (צילום: GettyImages)

    השבוע זה בלט במיוחד על רקע ההחלטה של ארסנל לפטר 55 עובדים במסגרת הקיצוצים במועדון. בכל זאת, תקופה לוחצת. הבעלים סטן קרונקי הפסיד כמה מיליארדים במשבר, נותרו לו רק כמה עשרות. אז ההנהלה החליטה לפטר 55 אנשים, 55 גברים ונשים שמאבדים את משרתם ואת הכנסתם בתקופה כלכלית קשה של חוסר ודאות, עשרות בעלי משפחה שנכנסים עכשיו ללחצים ולמתחים ולחרדות ושאלות מה יהיה, ודמי אבטלה מהמדינה. ואז אותם 55 אנשים קוראים בעיתון שארסנל, הקבוצה שלהם, המעסיקה שלהם שפיטרה אותם בגלל "התקופה הלחוצה", רוצה לצרף את וויליאן ומציעה לו 100 אלף ליש"ט לשבוע.

    כמובן שוויליאן לא אשם. הוא לא הסיפור. גם לא משנה גובה השכר, הסכום המדויק, או שחקן ספציפי. כולם מדברים על מסוט אוזיל, שמרוויח 350 אלף ליש"ט לשבוע (פי עשרה ממה שחלק מהעובדים האלה מרוויחים בשנה), או אובמיאנג, שארסנל מנסה להאריך את חוזהו ותציע גם לו איזשהו סכום מופרך וחולני שכבר מתקבל כמובן מאליו. זה גם לא חדש, לא יוצא דופן, ולא משנה שאלה ארסנל וקרונקי, הלא גם ליברפול וטוטנהאם כבר ספגו את הביקורת, כשהחליטו לפטר עובדים במקום לקצץ בשחקנים. זה העיקרון. זו העובדה שהשבוע זה היה מאוד ברור, כי לציבור הוצגה משוואה פשוטה: כדורגלן אחד חשוב יותר מ-55 אנשים. לוויליאן יש תקציב, ל-55 לא.

    מה הם היו חושבים על כך? אוהדי ארסנל (צילום: רויטרס)

    גם אין טעם להיכנס לניתוח מדויק של מספרים (על פי הערכות הפיטורים יחסכו לארסנל 2 מיליון ליש"ט בשנה, מה שוויליאן ירוויח בחצי עונה), להסביר כמה ארסנל מפסידה מזה שלא העפילה לליגת האלופות, כמה הכנסות היא תאבד מזה שלא תמכור מינויים וכרטיסים לאצטדיון הענקי שלה. גם לא חשוב שבדיוק השבוע קיבלה כ-2.5 מיליון ליש"ט על הזכייה בגביע, שזה אחלה סכום ואחלה רגע סמלי כדי להכריז שעם הכסף הזה נוכל להשאיר את עשרות העובדים. העניין הוא פשוט: סדר העדיפויות. את וויליאן תביא, שלם לו מיליוני ליש"ט, ואת ה-55 תפטר.

    מעניין מה היה קורה אילו היה נעשה ניסוי: ארסנל פונה לאוהדיה, מציגה בפניהם דילמה (שלא באמת קיימת), ואומרת להם להכריע בין שתי האפשרויות: או שהיא מתחזקת ומעבה את הסגל ומביאה עוד שחקן, או שהיא שומרת על ה-55 במועדון. המאמן ארטטה היה מציג את טיעוניו ומסביר שדווקא עכשיו חייבים לנצל את המומנטום מהגביע ולחזק את הקישור כדי להילחם על המטרות של המועדון ולחזור לצמרת ולליגת האלופות, ואילו העובדים היו מציגים את ביתם הקטן ואת המשפחה שלהם ומספרים כמה הם קשורים למועדון ומחויבים אליו, וכמה משמעותית עבורם המשכורת החודשית שלהם.

    חלק מהקהילה? כבר לא. ארטטה עם השחקנים (צילום: רויטרס)

    מעניין היה לגלות כמה מהאוהדים היו מסבירים שהקבוצה מעל הכל, ושעם כל הכבוד לעובדים, המטרה היא לנצח על המגרש ולהביא תארים ולדפוק את טוטנהאם המנוולים - ולעומת זאת כמה אוהדים היו מתרככים ומגלים חמלה וטוענים שהקבוצה מעל הכל ולכן צריך לשמור על אנשיה. לדעתי התוצאות היו מפתיעות. רוב האנשים פחות פנאטים משנדמה.

    כבר עברו הימים שקבוצת כדורגל היא חלק מקהילה, שהייבורי ממוקם באמצע שכונה ואוהדים צועדים אליו ברגל, אנחנו לא נאיבים. השאלות מהי קבוצת כדורגל, מהו מועדון, מה הוא מסמל ומהם ערכיו וכו', אלה סוגיות שבמציאות הכלכלית של היום כבר לא רלוונטיות. הכסף מעל לכל, ברור לכולם. אבל אם מחזירים את המשחק בכל מחיר, גם בלי קהל, אם עושים התאמות מוזרות ומקריבים רק בשביל שהכסף ימשיך להיכנס - ההיגיון אומר שלפחות הוא יחולק בצורה קצת פחות מעוותת. אבל לכו חפשו היגיון בכדורגל.

    טרם התפרסמו תגובות

    הוסף תגובה חדשה

    בשליחת תגובה אני מסכים/ה
      לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

      התרעות פיקוד העורף

        walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully