האליפות הכי מכביסטית: דור פרץ הוא הרוח של מכבי תל אביב
הפועל באר שבע הייתה אדירה העונה, אבל כל הזמן הרגישה שמשהו גדול ממנה מאיים ורודף אחריה, ולא מרפה, עד לסוף הבלתי נמנע. זאת מכבי תל אביב, זה דור פרץ, וזו רוח המועדון
פז חסדאי
משנה לעורך וואלה! ספורט
כל הכתבות של פז חסדאי
אל תקשיב להם לאמין, אל תלך לקרן
אילו רק היה שועל ותיק כמו תיירי הנרי, ימאל היה יודע לבזבז זמן ולמנוע מאינטר לבצע מהפך. אבל הוא נער חסר פחד, עם חדוות משחק, שנהנה לתקוף ולהלהיב. בקרוב המציאות תחנך אותו, נקווה שזה לא יפגע בהנאה
משהו שרואים, מרגישים ויודעים: ירדן שועה שחקן העונה
ההיגיון והמספרים אומרים שקינגס קאנגווה אמור לזכות בתואר שחקן העונה, אבל הכדורגל הוא הרבה יותר מורכב, והרבה יותר פשוט. בין אם זה הלב, הראש או תחושת בטן, ירדן שועה היה העונה מעל כולם
גם בזה היא הגדולה בעולם: ריאל מדריד ואמנות הבכיינות
רגע לפני גמר גביע (23:00, ספורט4), ריאל מדריד שוב שוכחת שהיא הקבוצה הגדולה בעולם, ומתמקדת בתלונות, אזהרות ואיומים, בהמשך של עונה מלאה בתיאוריות קונספירציה. איך כזה מועדון פאר מרשה לעצמו לטפח כזה תסביך רדיפה?
כך הופכים לטוב בעולם: השיחה המדהימה בין רפאל נדאל לאנדי רודיק
מנטאליות מול מקצוענות. כבוד ואהבה מול יריבות. זיכרון צילומי, שליטה בפרטים, תשוקה בלתי נגמרת. על רקע הפרשנות הרדודה והאלימה של ימינו, רפאל נדאל ואנדי רודיק שוחחו באומץ ובישירות על טניס ועל החיים, והזכירו מה חשוב באמת
התקווה שלא נגמרת: איכשהו, נבחרת ישראל שוב מעוררת ציפיות
גלוך, אבו פאני, סולומון ודניאל פרץ. כולם כבר הוכיחו שהם באמת שייכים לטופ, כולם כבר אכזבו ושברו לנו את הלב. כמו תמיד, התקוות של אוהדי נבחרת ישראל הן מופרזות ולא הוגנות, אבל גם מבוססות על מציאות. לשמחתנו, יש דבר אחד שהפרשנים כבר לא יוכלו להגיד
צרות של עשירים: אז מי באמת נהנית פה מהכדורגל?
בזמן שמכבי תל אביב בצמרת ונאבקת על אליפות אך אוהדיה מרירים ושליליים, הפועל תל אביב חיה בחיים נטולי דאגות בליגה הלאומית הקטנה ואוהדיה נהנים מכל רגע. ההבדל בין הקבוצות הוא שיעור לחיים
שער הרחמים: היחס האכזרי והמעוות לגווארדיולה ובכר
עונה לא קלה עוברת על גווארדיולה וברק בכר, הביקורת כלפיהם מוצדקת, אבל קשה שלא לתהות איך שני מאמנים גדולים מרגישים כאשר פרשנים קטנים קוטלים אותם ומסבירים להם איפה טעו
אשרי המקום הקבוע: כשהכדורגל הוא חלק מהבית
הכדורגל הישראלי קיבל את החיזוק התדמיתי האידיאלי, כאשר חטופים חוזרים מהגיהינום ומציגים את המשחק כדבר החשוב בעולם. עכשיו רק ניתן לקוות שהאוהדים יבינו את זה (והשחקנים מליגה א')
הפועל שוב הפסידה, התגובה השתנתה: בין אריק איינשטיין לעופר ינאי
ההתנהלות של הפועל תל אביב השבוע הייתה מעבר ל"תחושת הקורבנות" הקלאסית, אלא בעלים שרק רוצה לדהור ולשבור את הכלים, הרחק מה"סע לאט" המיתולוגי
באנו חושך לגרש: יש רק דרך אחת להילחם באנרגיות הרעות ביציעים
ממתי פירוטכניקה זה מדד לאווירה טובה? מה קרה לצעיף מונף וזריקת קונפטי? איך הזנחנו ואפשרנו לארגוני אוהדים בריוניים להכתיב את תרבות היציע? אירועי מכבי חיפה המחישו: יש רק דרך אחת להילחם באלימות
הגמר האמיתי: ג'וקוביץ' סיפק את הרגע הכי יפה ועצוב באוסטרליה
אחרי שסיפק את רגע השיא של הטורניר מול אלקראס, שריקות הבוז לנובאק ג'וקוביץ' היו רגע אומלל לאוסטרליה ולטניס. וגם: למה הלב יילך עם זברב בגמר מול סינר
שכחו מה זה להיות אוהדים: השלט בקרית שלום מסמל תופעה
התרגלנו כבר לראות אוהדים מקללים את השחקנים שלהם, אבל השלט שתלו אוהדי מכבי תל אביב ללאזטיץ' בקרית שלום הוא כבר עליית מדרגה
האש שבפנים: נובאק ג'וקוביץ' מסרב להפסיק להילחם
המשפחה אומרת לו לפרוש, הוא אכול געגועים לילדים, מעבר לשיאו גופנית ומקצועית וכבר השיג הכל בחייו. אז מה גורם לנובאק ג'וקוביץ' להסתער על התואר באוסטרליה?
לרוץ מהר לפני שייגמר: הנסיבות גורמות לליברפול לפרוח
השחקנים שמסיימים חוזה והדעיכה של סיטי מייצרים לליברפול וייב של "הריקוד האחרון": תחושת מיקוד מיוחדת, והבנה שהכל יכול להיגמר. המרוויחים הגדולים הם האוהדים והכדורגל: כך נראית ההתקפה המתפרצת המושלמת
בחן את עצמך: השבוע שחשף האם אתה באמת אוהב כדורגל ישראלי
האם נסחפת אחרי פרשת עומר אצילי או זלזלת בהיסטריה בתקשורת? האם הדיווחים על מאחורי הקלעים נראו לך מעניינים, מגוחכים או הכל ביחד? האם ההתהפכות של הקהל נראית מופרעת או מוצדקת? ואולי התשובה טמונה באלגוריתם, שיודע עליכם הכל
החלום האמיתי: האם ירדן שועה לא מבין מה יש לו בבית"ר?
מעצבן לשמוע שירדן שועה שוקל לעזוב בינואר תמורת הצעה שמנה: למה הוא לא מבין שכסף גדול זה חשוב, אבל להיות שחקן העונה שמצעיד את בית"ר ירושלים לאליפות זו משימה קדושה?
למה לא אצלנו? השידור שהזכיר את המרחק בין אירופה לישראל
מגישי CBS התלוצצו במשך דקות ארוכות על ציצים במהלך שידור כדורגל, והזכירו שהכל מתחיל מהגישה החיובית למשחק: הנה מה שחלק מהפרשנים המרושעים בישראל יכולים ללמוד מקייט אבדו
בוא נפזר את מסך הערפל: מה אפשר ללמוד מהניצחון של נבחרת ישראל
יותר משהניצחון על בלגיה ממחיש תהליכים חיוביים בכדורגל הישראלי, הוא בעיקר מזכיר את הרעב להצלחות והתקווה נואשת. לצערנו, אוהדי הנבחרת כבר יודעים שאסור להיסחף, או להתרגש מסרטוני המוטיבציה מהמחצית. נתראה במאני טיים
חשף יותר ממה שרצינו לדעת: הנזק שגרם הסרטון של השופט האנגלי
דייויד קוט האומלל תועד מלכלך על ליברפול, גרם לפגיעה נוספת באמינות של מוסד השיפוט, ובעיקר המחיש שהמשחק הפופולרי בעולם לפעמים מופקד בידיים של טמבלים. על בדיחה שמהר מאוד הפכה ללא מצחיקה
השלט בפריז אישר את הפרעות באמסטרדם: הכדורגל הישראלי מוקצה
ההחלטה של אופ"א להכשיר את השלט האנטי-ישראלי ביציעי פריז סן ז'רמן הייתה עוד דלק שהצית את הפורעים המוסלמים בהולנד ונתן להם לגיטימציה. המסר לכדורגל הישראלי ברור: תגידו תודה שלא העפנו אתכם, תורידו ראש או שתקבלו מכות
הניצוץ: יצחקי השיג לבית"ר יתרון משמעותי על מכבי ת"א וחיפה
קבוצת ספורט היא תרכובת כימית מיוחדת שקשה לצפות כיצד תגיב, ויצחקי כרגע מצליח לגרום לבית"ר ירושלים לבעבע. מאמן גדול? יוסי אבוקסיס ומוריניו יכולים להזכיר לו כמה העסק עדין
מגיע לו: ויניסיוס וקסמו הייחודי ראויים לכדור הזהב
רודרי הוא כל מה שיפה בכדורגל, בלינגהאם היה בזון נדיר, אבל כמה נפלא יהיה אם תואר כדורגלן השנה יילך לוויניסיוס, הפראי והאמוציונלי, המבריק והפרובוקטור, שכולו רגש מתפרץ. מתי לאחרונה כדור הזהב הלך לשחקן כל כך שנוי במחלוקת?
מרגישים בבית: איך זרים עדיין נשארים בישראל למרות המלחמה
אולי אנחנו כבר התרגלנו לכדורגל בצל שקופיות של פיקוד העורף, אבל לראות ספורטאים זרים שמצליחים להתחבר לישראל למרות השיגעון נותן תקווה ומזכיר את העוצמה הרגשית של הספורט. פטריק בוורלי הוא דוגמה יפה
על מה לעזאזל אתה מדבר? הריאיון המקומם של רן בן שמעון
לתבוסות של נבחרת ישראל כבר התרגלנו, וגם למאמנים שעושים ספינים, אבל הדברים שאמר בן שמעון אחרי ה-4:1 לצרפת הם לא סתם תמוהים ומנותקים, אלא לוקחים את הכדורגל הישראלי 30 שנה אחורה
הקרב על הבית: הוויכוח של אוהדי הפועל ת"א הוא מהותי
כולם צודקים, כולם נלחמים על עתיד המועדון, אבל שני הצדדים מציגים ראיית עולם אחרת, שונה לחלוטין. הדיון הפנימי בקרב אוהדי הפועל תל אביב בכדורסל בנוגע למעבר ליד אליהו הוא רגע ספורט יפה שמסמל את הקרע של העידן המקצועני
כדור בראש: איך אפשר להגיב למהלך האלים של ארלינג הולאנד
המשחק בין סיטי לארסנל סיפק שערוריית שיפוט, בזבוזי זמן, בונקר מביך ותקריות אלימות, ועדיין היה בידור משובח. ככה זה כשהמשחק נע בין האידיאל של גווארדיולה לפראות של השחקנים על הדשא
משאלת מוות: למה מייק טייסון מוכן לסכן את חייו
הוא נדחף בחזרה לזירה, למרות שבריאותו בסכנה. הוא מונע על ידי כוח אפל, שרודף אותו כל חייו. זה לא הכסף שמלהיב אותו, כמו המרדף אחרי התהילה. מייק טייסון מודה שהוא מכור לכאב, ובגיל 58 מחפש ריגוש אחרון. זה עלול להיגמר רע, אבל למי אכפת?
יש מחיר לכסף הגדול: ההכרזה של קומאן היא מאבק סמלי בליגה הסעודית
ההחלטה החריגה של רונלד קומאן להדיח מיידית את סטיבן ברחוויין מנבחרת הולנד רק בגלל שבחר לעבור לליגה הסעודית היא מסר בשם כל האוהדים: מבינים את המרדף אחרי הכסף, אבל דעו לכם שפרצופכם האמיתי נחשף
שלא תעז להגיד שאתה לא נהנה: הכוכב שהרגיז את הקהל
מייקל פורטר, שמרוויח עשרות מיליוני דולרים בשנה, אמר שהכסף בספורט מקשה עליו ליהנות מהכדורסל והרתיח את ההמונים: איך אתה מעז להציג מציאות מורכבת?