גלוך, אבו פאני, סולומון ודניאל פרץ. כולם כבר הוכיחו שהם באמת שייכים לטופ, כולם כבר אכזבו ושברו לנו את הלב. כמו תמיד, התקוות של אוהדי נבחרת ישראל הן מופרזות ולא הוגנות, אבל גם מבוססות על מציאות. לשמחתנו, יש דבר אחד שהפרשנים כבר לא יוכלו להגיד
בזמן שמכבי תל אביב בצמרת ונאבקת על אליפות אך אוהדיה מרירים ושליליים, הפועל תל אביב חיה בחיים נטולי דאגות בליגה הלאומית הקטנה ואוהדיה נהנים מכל רגע. ההבדל בין הקבוצות הוא שיעור לחיים
עונה לא קלה עוברת על גווארדיולה וברק בכר, הביקורת כלפיהם מוצדקת, אבל קשה שלא לתהות איך שני מאמנים גדולים מרגישים כאשר פרשנים קטנים קוטלים אותם ומסבירים להם איפה טעו
הכדורגל הישראלי קיבל את החיזוק התדמיתי האידיאלי, כאשר חטופים חוזרים מהגיהינום ומציגים את המשחק כדבר החשוב בעולם. עכשיו רק ניתן לקוות שהאוהדים יבינו את זה (והשחקנים מליגה א')
ההתנהלות של הפועל תל אביב השבוע הייתה מעבר ל"תחושת הקורבנות" הקלאסית, אלא בעלים שרק רוצה לדהור ולשבור את הכלים, הרחק מה"סע לאט" המיתולוגי
ממתי פירוטכניקה זה מדד לאווירה טובה? מה קרה לצעיף מונף וזריקת קונפטי? איך הזנחנו ואפשרנו לארגוני אוהדים בריוניים להכתיב את תרבות היציע? אירועי מכבי חיפה המחישו: יש רק דרך אחת להילחם באלימות
אחרי שסיפק את רגע השיא של הטורניר מול אלקראס, שריקות הבוז לנובאק ג'וקוביץ' היו רגע אומלל לאוסטרליה ולטניס. וגם: למה הלב יילך עם זברב בגמר מול סינר
התרגלנו כבר לראות אוהדים מקללים את השחקנים שלהם, אבל השלט שתלו אוהדי מכבי תל אביב ללאזטיץ' בקרית שלום הוא כבר עליית מדרגה
המשפחה אומרת לו לפרוש, הוא אכול געגועים לילדים, מעבר לשיאו גופנית ומקצועית וכבר השיג הכל בחייו. אז מה גורם לנובאק ג'וקוביץ' להסתער על התואר באוסטרליה?
השחקנים שמסיימים חוזה והדעיכה של סיטי מייצרים לליברפול וייב של "הריקוד האחרון": תחושת מיקוד מיוחדת, והבנה שהכל יכול להיגמר. המרוויחים הגדולים הם האוהדים והכדורגל: כך נראית ההתקפה המתפרצת המושלמת
האם נסחפת אחרי פרשת עומר אצילי או זלזלת בהיסטריה בתקשורת? האם הדיווחים על מאחורי הקלעים נראו לך מעניינים, מגוחכים או הכל ביחד? האם ההתהפכות של הקהל נראית מופרעת או מוצדקת? ואולי התשובה טמונה באלגוריתם, שיודע עליכם הכל
מעצבן לשמוע שירדן שועה שוקל לעזוב בינואר תמורת הצעה שמנה: למה הוא לא מבין שכסף גדול זה חשוב, אבל להיות שחקן העונה שמצעיד את בית"ר ירושלים לאליפות זו משימה קדושה?
מגישי CBS התלוצצו במשך דקות ארוכות על ציצים במהלך שידור כדורגל, והזכירו שהכל מתחיל מהגישה החיובית למשחק: הנה מה שחלק מהפרשנים המרושעים בישראל יכולים ללמוד מקייט אבדו
יותר משהניצחון על בלגיה ממחיש תהליכים חיוביים בכדורגל הישראלי, הוא בעיקר מזכיר את הרעב להצלחות והתקווה נואשת. לצערנו, אוהדי הנבחרת כבר יודעים שאסור להיסחף, או להתרגש מסרטוני המוטיבציה מהמחצית. נתראה במאני טיים
דייויד קוט האומלל תועד מלכלך על ליברפול, גרם לפגיעה נוספת באמינות של מוסד השיפוט, ובעיקר המחיש שהמשחק הפופולרי בעולם לפעמים מופקד בידיים של טמבלים. על בדיחה שמהר מאוד הפכה ללא מצחיקה
ההחלטה של אופ"א להכשיר את השלט האנטי-ישראלי ביציעי פריז סן ז'רמן הייתה עוד דלק שהצית את הפורעים המוסלמים בהולנד ונתן להם לגיטימציה. המסר לכדורגל הישראלי ברור: תגידו תודה שלא העפנו אתכם, תורידו ראש או שתקבלו מכות
קבוצת ספורט היא תרכובת כימית מיוחדת שקשה לצפות כיצד תגיב, ויצחקי כרגע מצליח לגרום לבית"ר ירושלים לבעבע. מאמן גדול? יוסי אבוקסיס ומוריניו יכולים להזכיר לו כמה העסק עדין
רודרי הוא כל מה שיפה בכדורגל, בלינגהאם היה בזון נדיר, אבל כמה נפלא יהיה אם תואר כדורגלן השנה יילך לוויניסיוס, הפראי והאמוציונלי, המבריק והפרובוקטור, שכולו רגש מתפרץ. מתי לאחרונה כדור הזהב הלך לשחקן כל כך שנוי במחלוקת?
אולי אנחנו כבר התרגלנו לכדורגל בצל שקופיות של פיקוד העורף, אבל לראות ספורטאים זרים שמצליחים להתחבר לישראל למרות השיגעון נותן תקווה ומזכיר את העוצמה הרגשית של הספורט. פטריק בוורלי הוא דוגמה יפה
לתבוסות של נבחרת ישראל כבר התרגלנו, וגם למאמנים שעושים ספינים, אבל הדברים שאמר בן שמעון אחרי ה-4:1 לצרפת הם לא סתם תמוהים ומנותקים, אלא לוקחים את הכדורגל הישראלי 30 שנה אחורה
כולם צודקים, כולם נלחמים על עתיד המועדון, אבל שני הצדדים מציגים ראיית עולם אחרת, שונה לחלוטין. הדיון הפנימי בקרב אוהדי הפועל תל אביב בכדורסל בנוגע למעבר ליד אליהו הוא רגע ספורט יפה שמסמל את הקרע של העידן המקצועני
המשחק בין סיטי לארסנל סיפק שערוריית שיפוט, בזבוזי זמן, בונקר מביך ותקריות אלימות, ועדיין היה בידור משובח. ככה זה כשהמשחק נע בין האידיאל של גווארדיולה לפראות של השחקנים על הדשא
הוא נדחף בחזרה לזירה, למרות שבריאותו בסכנה. הוא מונע על ידי כוח אפל, שרודף אותו כל חייו. זה לא הכסף שמלהיב אותו, כמו המרדף אחרי התהילה. מייק טייסון מודה שהוא מכור לכאב, ובגיל 58 מחפש ריגוש אחרון. זה עלול להיגמר רע, אבל למי אכפת?
ההחלטה החריגה של רונלד קומאן להדיח מיידית את סטיבן ברחוויין מנבחרת הולנד רק בגלל שבחר לעבור לליגה הסעודית היא מסר בשם כל האוהדים: מבינים את המרדף אחרי הכסף, אבל דעו לכם שפרצופכם האמיתי נחשף
מייקל פורטר, שמרוויח עשרות מיליוני דולרים בשנה, אמר שהכסף בספורט מקשה עליו ליהנות מהכדורסל והרתיח את ההמונים: איך אתה מעז להציג מציאות מורכבת?
האהבה לאתלטיקה. הסגידה למתעמלים. ההשתאות מהשחיינים. המקום היחידי בעולם בו מקום 3 הוא חלום. בין אם זה קפיצות למים או חתירה בנהר סוער, פז חסדאי מנסה להסביר לילדיו למה האולימפיאדה זה שיא השיאים
הקשר לא העלה ברוחו ש"שיר אוהדים עליז" של אוהדי ארגנטינה ייצור כזאת סערה עולמית, אבל המציאות שוב נחשפה: ההווי ביציעי הכדורגל הוא אלים בבסיסו, ומהווה בית נוח לגזענים. השבוע גם אבו פרחי הרגיש את זה
למה דווקא סרטון זניח מאוסטרליה סיפק את רגע הספורט הכי מלבב של השבוע, מה ההבדל המהותי בין הארי קיין ללאמין ימאל ומה הופך את יום ראשון למושלם ומתסכל כאחת. אם מישהו תהה למה אנחנו מכורים לספורט, הנה התשובה
השנים חולפות, ועדיין אין באירופה כוכב כדורגל שמתקרב לעוצמות של רונאלדו. הוא כבר בן 39, אבל לברון ג'יימס הגשים השבוע עוד חלום בלתי נתפס. שני כוכבי העל, רעבים וממוקדים, ממחישים מה מבדיל אותם מכל השאר
בזמן שהסרטון המביך של קומאן ממחיש את הסטרס, מליקסון ושכטר הם שוב נקודת האור של היורו. על טורניר עוצמתי, דרמות משפחתיות של 19:00 בערב ונבחרת טורקית מופלאה שפשוט אי אפשר לאהוב
