ירדן שועה העונה כל כך טוב, שאין שום צורך להזכיר את העבר. כשמדברים על שועה הנטייה הראשונית היא להזכיר את ההתחלה הבעייתית שלו לקריירה, את בעיות המשמעת, את הימים בהם לא הסתדר עם מאמנים, ולהשתמש בתקריות האלה כדי להמחיש את גודל השיפור שלו והשינוי שעשה. אבל זה לא משנה. אין לזה חשיבות. לא אכפת לנו מהבגרות, מהאחריות, מהמנהיגות. זה לא מעניין. הדבר היחיד שמעניין אצל שועה זה הכדור שאצלו ברגל, והתהייה מה יהיה המהלך הבא.
ירדן שועה כל כך טוב העונה, שכל השאר שולי. למי אכפת שהוא מסכים לעשות הגנה, שהוא לוחץ על בלמים, שהוא לא עושה פרצופים כשהוא מוחלף, שהוא מחויב, שהוא נכס, שהוא השתנה ומנצל את הפוטנציאל. הכל טוב ויפה, ברכות על המהפך. אבל ירדן שועה כל כך טוב העונה, שה"סיפור" שלו נדחק הצדה. מה שנחקק הן הנוכחות, הנגיעה, ההתרגשות, המסלול הבלתי אפשרי שעושה הכדור.
הבחירה הכי קלה בשחקן העונה זה הכוכב של האלופה. לפעמים מזהים שזה לא הכובש המצטיין אלא קשר גרזן באמצע. לפעמים זה הקפטן הנחוש שהוא הלב והסמל. בדרך כלל אלה השחקנים עם התפוקה הכי בולטת, ובדרך כלל זה גם נכון, הלא מתבקש להכתיר את המצליחנים. גם בכדור הזהב, הזוכה הוא מי שהוביל את הקבוצה שלו לתארים. אבל הכדורגל הוא קצת יותר מורכב, והרבה יותר פשוט.
העונה למשל די ברור שקינגס קאנגוונה המועמד הטבעי, ובהחלט ראוי. אולי במשחקים האחרונים מישהו ממכבי תל אביב יתעלה בצורה שלא תאפשר שלא לבחור בו. אבל זה קל מדי. אפילו משעמם. הטענה היא לא שצריך להיות מקוריים ולתת למישהו "מפתיע" במקום ל"מובן מאליו", אלא פשוט לתת את הפרס האישי למי שכל העונה, ובכן, היה שחקן הכי טוב בליגה.
ושוב, אפשר למדוד תפוקה אישית (שערים ובישולים), לספור תארים, לדבר על השפעה, אנרגיות, נוכחות, המתקדמים ישתמשו בנתוני xg או שאר סטטיסטיקות חסרות חשיבות. אבל העליונות של שועה מתבטאת בתחושות: אין שחקן מלהיב ממנו. אין יצירתי ממנו. אין עוד שחקן שמצליח להפתיע ככה, לפרק הגנות בטאץ' גאוני, כלומר לא רק ראיית משחק אלא יכולת ביצוע.
יתרון (6) 210
21:15
אולימפיאקוס
הפועל תל אביב
(4.5+)
1
1.85
X
2
1.75
אם הפועל תל אביב רוצה להוכיח עוד יותר שהיא בצמרת בזכות ולא בחסד, ניצחון כאן יעשה את העבודה. כך או כך, יש לה סגל מספיק טוב כדי לפחות לעמוד בליין
יתרון (6) 237
21:30
באסקוניה
(3.5+)
אנאדולו אפס
1
1.85
X
2
1.75
אנאדולו קבוצה טובה יותר, ואין על כך בכלל ספק. באסקוניה אולי תצליח לקחת את המשחק הזה לכיוון צמוד יותר, אבל אנאדולו תנצח מעל הליין בסיום
יתרון (7) 113
17:00
ברנלי
(2+)
ארסנל
1
1.75
X
3.35
2
2.60
הליין לא מקל על הסימון ובכל זאת, ההתקפה של ארסנל כל כך מוכשרת שלברנלי יהיה יותר מדי קשה לעצור אותה. גם בחלק ההגנתי האורחת עם יתרון עצום וממעטת לספוג. ארסנל ביותר משני שערים
רגיל (7) 181
18:30
הפועל פתח תקווה
בני סכנין
1
2.15
X
3.00
2
3.20
קשה מאוד לראות כאן פייבוריטית אמיתית, שתי הקבוצות די משלימות אחת את השנייה מבחינה הגנתית והתקפית. תיקו
סך הכל שערים טווחים (2-3) (7) 190
18:30
מ.ס אשדוד
הפועל חיפה
1
3.60
X
1.90
2
2.70
גם אשדוד וגם הפועל חיפה עם חלק קדמי שיכול לכבוש יותר משער אחד בכל משחק, בוודאי במשחקים מהסוג הזה כשהתחושה היא שהכל פתוח. ארבעה שערים לפחות
זו כבר קלישאה, לדבר על ההתרגשות. על התחושה אצל הצופה כשהכדור מגיע לרגליים של שחקן גדול, איך "הגוף מזדקף, העיניים נפתחות והאוזניים מתחדדות". אבל גם לא פחות משעמם לדבר על קבוצה מגובשת והמנהיג שלה, על מכונה משומנת, מערכים וטקטיקה, על מספרים, תפוקה, דברים שניתן למדוד. לכן כדאי לדבר על ההבנה של הצופים, השחקנים, המאמנים, התומכים והיריבים, שכולם יודעים בכל משחק, בעקביות, ביציבות, שירדן שועה הוא השחקן הכי טוב על המגרש.
כשמדברים על שועה בהתלהבות, מיד עולים הספקות. תוהים איך היה מתפקד בקבוצה יותר "ממושמעת טקטית". האם יכול היה להצליח גם בליגות הבכירות, האם הוא מסוגל לסחוף את הנבחרת, האם הוא מסוגל להביא אליפות לבית"ר, עד כמה הוא באמת כוכב ומנהיג או רק עוד "כישרון גולמי". אלו הן שאלות טובות וחשובות, אבל למי אכפת מהתשובות. בעונת 2024/25, ירדן שועה היה השחקן הכי טוב בליגת העל. ובמילים אחרות, שחקן העונה.