עוד החלטה מבריקה: איזה כיף שמסי דחה את ההצעה מערב הסעודית
הכסף משגע את כולם, כוכבי הספורט זונחים את כל העקרונות שלהם עבור סכומים מופרכים שקשה לעכל את גודלם, אבל הבחירה של מסי במיאמי על חשבון ריאד מזכירה שמתחת לכדורגלן מסתתר אבא דואג
פז חסדאי
משנה לעורך וואלה! ספורט
כל הכתבות של פז חסדאי
זה היה סיפור של קיץ, לא יותר: הרומן הקצרצר של אוהד הכדורגל עם נבחרת ישראל
לא רוצים לצאת מגדרנו בגלל ההעפלה לרבע הגמר, אבל איך אפשר שלא להתרגש? לא נסחפים למסקנות על "השחקן הישראלי" ו"תנו לנערים לשחק", אבל מתי בפעם האחרונה התגאינו ככה? אוהדי הכדורגל מאוהבים בנבחרת הזאת, אבל חוששים שזה לא אמיתי
שכחתם, או שמעולם לא ידעתם? לחגוג תארים בירידה למגרש זה הדבר הכיפי בעולם
איך אפשר גם לבנות מודל עסקי שמבוסס על רגש והזדהות, ואז להתפלא שהאוהדים אמוציונליים? ההתעסקות האובססיבית בפריצה למגרש של אוהדי בית"ר ירושלים בגמר הגביע מזכירה בעיקר את הניתוק של ראשי הכדורגל מהקהל שבשטח
השקר הכי יפה בעולם: הכדורגל של פפ מצליח להשכיח את האמת המכוערת
ברגעי הספורט העילאיים האלה, הראש מסרב להיזכר בחשדות המכוערים נגד מנצ'סטר סיטי ובהתנהלות המפוקפקת שלה, אלא להתמקד בדבר המוחשי שלנגד עינינו: כדורגל מושלם, ולעזאזל כל השאר. כמו נרקומנים, גווארדיולה וחבורתו מנצלים את חולשתנו הגדולה ביותר
כל מה שאפשר לבקש: החוויה שהופכת את פלייאוף ה-NBA לתענוג
אוהבים את כל הקבוצות, בלי איבה וקטנוניות. חוויית הלילה הייחודית, שכופה צפייה בבדידות. הכוכבים הנפלאים, שלכל אחד מהם מגיע, ואתה יודע למה. פלייאוף ה-NBA הוא שיא ספורטיבי, והחיבוק בין סטף ללברון המחיש עד כמה
איבדו שליטה על האירוע: מבט נוסף על הקטטה בין ב"ש ומכבי חיפה
הבעיה היא שהדחיפות נמשכו הרבה אחרי שהמשחק נגמר. ההאשמות הקטנוניות, המתקפות התקשורתיות, המבט האינטרסנטי על האירועים, הכל מבהיר שאין ניסיון לתקן או לקחת אחריות, אלא רק לנצח. פז חסדאי מתוסכל
איזה כיף, יש מכות: מה כל כך מלהיב באלימות על המגרש?
מתענגים מהתגרה בין שחקני ריאל מדריד לפרטיזן? מחכים לקבלת הפנים הלוהטת בבלגרד? מצפים לראות את לברון משפיל את ברוקס, דופק לו טראש טוק בפרצוף? זה היה עוד שבוע אלים בספורט, מזל שיאניס היה שם להרגיע
זה לא אתם, זה אני: איזה לקח למד אוהד בית"ר שירד למגרש ונענש?
אחרי העונשים, הקנסות והפחתת הנקודות, מה חושבים תובע ההתאחדות והדיינים שעובר לאוהד בית"ר ירושלים בראש? האם סבורים שהוא למד את הלקח? שכואב לו על הקנס שספג אברמוב? שמעכשיו ייקח אחריות וישנה את דרכיו? הצצה לראשו של אוהד
זה הזמן לסלוח: ה"דיכאון" של דונצ'יץ' מעיב על פתיחת הפלייאוף ב-NBA
בכל שנה אותו סיפור: העונה הרגילה ב-NBA מציגה את כל מה שמעוות בספורט האמריקאי, ובפלייאוף אנחנו אמורים לשכוח מהכל ולהתמסר לכדורסל איכותי. מה הפלא שגם את לוקה דונצ'יץ' זה שובר?
רגע נדיר של אמת: הצד היפה של קריאות הבוז לליאו מסי בפריז
עולם הכדורגל הזדעזע מה"בושה" אחרי שאוהדי פריז סן ז'רמן העזו לצאת נגד מסי, אבל קריאות הבוז לעבר "המלך" רק הזכירו שמתחת לעטיפה התדמיתית הנוצצת עדיין מסתתרת קבוצת כדורגל אמיתית, עם אוהדים אמיתיים, שבניגוד למסי ואמבפה, באמת אכפת להם ממנה
אז למה לי פוליטיקה עכשיו: מנהיגי אינדונזיה עשו עוול לאוהדים
במקביל לשמחה לאיד נגד אינדונזיה, שרצתה להחרים את ישראל ונענשה, קשה שלא לרחם על האוהד המקומי שפינטז על חיים נורמליים ואירוח של טורניר גדול, ושוב היה קורבן של פוליטיקה קיצונית מושחתת, מטופשת וחסרת אחריות
זה מה שמגיע לנו? על הפארסה סביב פרס ישראל בתחום הספורט
אריק זאבי? מגיע לו. קורזיץ? אלופה ואהובה. דרייגור? תנו לה פרס, בכבוד. אבל במקום שנחגוג ביום העצמאות ונפרגן לספורטאי עבר בטקס ממלכתי, הוועדה בראשות אבי נמני הרסה רגע יפה, ודווקא בימים קשים אלה שאבה גם את הספורט לווכחנות ועוינות. איך שוב פספסנו?
בשביל זה אתם באים? עד מתי אוהדים ישרקו בוז לקבוצה שלהם
הם נרגנים וחמוצים, עצבניים מהרגע הראשון, בוגדים גם בשחקנים אבל בעיקר במהות שלהם. ערן זהבי התלונן על אוהדי מכבי תל אביב שיצרו אווירה מלחיצה בבית, אבל זו תופעה כוללת: למה אנשים באים למגרש כדורגל בגישה כל כך ממורמרת?
העיניים נשואות אליו: בעת משבר, מנור סולומון הוא התקווה של הנבחרת
כבר הרבה זמן לא היה לכדורגל הישראלי מקור לגאווה כמו מנור סולומון, כל כך אהוב, כישרוני ונקי. בימים שבהם המדינה מפולגת מתמיד, נבחרת ישראל המסוכסכת זקוקה נואשות לזריקת החייאה. עם כל הכבוד לזהבי ונאתכו, או בניון וחזן, התשובה היא ברגליים של מנור
ושוב השקר הזה: התגובות לתחקיר על ההתעמלות חושפות עולם מעוות
שופטים מושחתים, בנות שרוצות לברוח, ואף אחד כבר לא מופתע, האיגוד מטייח, כולם יודעים: ככה זה בענף עם מסורת של אלימות והתעללות. הורים יקרים, הילדה שלכם הולכת לחוג התעמלות? תבינו במה זה כרוך. דעה
זה בא הביתה: ההצעות על רכישת מנצ'סטר יונייטד חושפות את האמת על המשחק
בזמן שאוהדי מנצ'סטר יונייטד קוראים על ההצעה של המשקיעים הקטארים ושל המיליארדר הבריטי ומנסים להבין מה פחות גרוע, חובבי המשחק שוב נזכרים איזה שקר הם מוכרים לעצמם כשהם רק מבקשים לשבת בשקט ולראות כדורגל. דעה
מה יהיה עם ההייטרים?
איך ייתכן שכל כך הרבה חובבי ספורט משקיעים מאמצים כבירים בניסיונות להקטין את ההישג של לברון ג'יימס ולהסביר לעולם למה הספורטאים הגדולים הם בעצם בלוף? בין אם הם ספקנים, טרולים או סתם "מיוחדים", ההפסד כולו שלהם
יש לי חור בלב בצורה של גלוך
פתאום כולם נראים רגילים, משעממים, מוגבלים. מתמסרים לאחור, מזיזים את הכדור מצד לצד, בלי תקווה. אוסקר גלוך עזב, וזו לא רק מכבי תל אביב שספגה מכה, אלא כולנו: האוהדים, הצופים, האנשים שמחפשים חדווה ייחודית במשחק, המבוגרים שכבר לא העזו להתאהב. תודה על הכל ילד
ככל שיענוהו, כן יפרוץ: נובאק דג'וקוביץ' נהנה לסתום לכם את הפה
טוענים שהוא מזייף פציעות, מאשימים אותו שהוא רמאי, מלכלכים על אבא שלו, אבל נובאק דג'וקוביץ' ממשיך לנצל את העוינות כלפיו בדרך לפסגת ההר, ולהותיר הרחק מאחוריו את פדרר ונדאל. דעה
לבכות לך: השופטים בישראל הופכים את כולנו לבכיינים
הם טועים על המגרש, מרגיזים את הקהל, מקוממים עם התגובות שאחרי המשחקים, הופכים את כולם לבכיינים ועל הדרך מנציחים את השליליות שטבועה בכדורגל הישראלי. כך השופטים הצליחו להגיע למעמד מיוחד: הכי חלשים בענף. דעה
סימן טוב ומזל טוב: ההיריון של אוסקה הוא הבשורה המלבבת של השבוע
בזמן שעולם הטניס "דאג לשלומה" ו"חשש לעתידה", נאומי אוסקה שוב הבהירה שאין לנו יכולת להבין מה באמת עובר עליה, שאין לעיתונאים מושג, שמותר וטבעי להישבר, ושהיא ספורטאית גדולה גם בלי להיות על המגרש. דעה
תמיד בעיניים נוצצות: ג'אנלוקה ויאלי, הכדורגלן שלימד איך לחיות
כשהכדור הוגבה אליו, כשחגג על הדשא, כשבילה בלילות, כשהוביל את איטליה לרגע בלתי נשכח, כשנלחם בסרטן וריגש את כל מי שהכיר אותו - ג'אנלוקה ויאלי תמיד עשה הכל עם ניצוץ בעיניים ורגש שלא יישכח
המיליארדר העצוב: על האכזריות כלפי רונאלדו והמעבר לסעודיה
לך תזכור מי זה פלה, מיהו באמת כריסטיאנו, מה היה פה לפני 10 שנים, זה נראה כמו נצח. בראש יש רק את קטאר 22, ליאו מסי ומחיקת ההיסטוריה, אבל דווקא רגע השפל של רונאלדו ממחיש את העוצמה שלו. דעה
נא להתנהג בהתאם: משפחת ברקוביץ' החזירה אותנו מהר למציאות
איל בוחש מאחורי הקלעים, ניר מזגזג בלי בושה, שרצקי מודה שנמאס לו, נס ציונה מוותרת ל"חבר", ברקע זוארץ וחסון מתלכלכים בקרב על ההתאחדות, ושלושה ימים בלבד אחרי גמר המונדיאל הושלכנו בחזרה לבוץ, בכל הכוח. מישהו אופטימי לקראות הבחירות? דעה
איך ממשיכים מכאן? החזרה לשגרת הכדורגל אחרי המונדיאל תהיה קשה מתמיד
כיצד מסי אמור למצוא עניין מחודש בליגה הצרפתית? איך קיין וניימאר יכולים להתגבר על האכזבות? איך אחרי הטורניר הנפלא בקטאר חובבי הכדורגל יצליחו לחזור לשגרת הליגות המקומיות, ובמיוחד חובבי הליגה הישראלית? היה כיף, אבל ממונדיאל החורף יהיה קשה להתאושש
בעל הבית השתגע: הטירוף סביב ליאו מסי במונדיאל מתחיל להיות מוגזם?
האם האובססיה העולמית סביב כוכב ארגנטינה גורמת לו להרגיש שמותר לו הכל? על ההתפרצות של מסי, היום הכי טוב במונדיאל, הנתונים הסטטיסטיים השקריים והיתרון בצעקות של עמיחי
אין היגיון בשיגעון: על 14 ימים במונדיאל המשוגע בקטאר
לא זכור טורניר עם ניגודיות כזאת: עושר מופרע מול עבדים אומללים, תחושת ביטחון מול פחד בלתי פוסק, שחיתות ועוולות מול כדורגל משובח במתקנים יפהפיים. שליחנו חזר לישראל אחרי 14 ימים בקטאר, ויודע בדיוק למי יתגעגע
כמו תפילה: התופעה שמטריפה את ארגנטינה במונדיאל בקטאר
זה הרבה מעבר לסתם עידוד: לארגנטינאים יש הוכחה שאלוהים הפעם לצדם. שליחנו לקטאר ראה את הניצחון המרשים של מסי וחבריו, ונדהם מהכוח שהם מקבלים מהיציע. וגם: אצילי ממחיש את הפער בין ישראל למזרח התיכון
הניצחון החשוב במונדיאל: המהומה, סתימת הפיות והבגידה של איראן
שוטרים שמאיימים על עיתונאים. מפגינים שמוכים ונעצרים. אלימות, סתימת פיות, נערה בת 16 שחוששת לחייה, ונבחרת שבוגדת באוהדיה. שליחנו לקטאר עבר ערב סוער ומפחיד בדוחא, והבין כמה חשוב וסמלי הניצחון של ארה"ב
עצורים בסיום ההפסד של איראן, המשטרה אסרה את צילום האירוע
כמה אוהדים זעמו על החגיגות של האמריקאים, צעקו והתעמתו עם המאבטחים. שוטרים פעלו להרגעת הרוחות ומנעו תיעוד של האירוע