בדיוק מה שהיינו צריכים: על מתח, הומור וחיטוט באף
בזמן שהסרטון המביך של קומאן ממחיש את הסטרס, מליקסון ושכטר הם שוב נקודת האור של היורו. על טורניר עוצמתי, דרמות משפחתיות של 19:00 בערב ונבחרת טורקית מופלאה שפשוט אי אפשר לאהוב
פז חסדאי
משנה לעורך וואלה! ספורט
כל הכתבות של פז חסדאי
קרוב רחוק: הפתיחה הנהדרת ליורו והמסר לישראל
יורו 2024 נפתח בצורה מושלמת. הכדורגל מעולה, האולפנים מצוינים, הסקוטים מעוררי קנאה. אבל דווקא תמונה קטנה של רובי קין מזכירה את המרחק העצום בין החגיגה האירופית לבין ישראל
אימפריות נופלות לאט: 8 סיבות להיות בעד דורטמונד בגמר
בגלל המחויבות לאוהדים, ההזדמנות הנדירה, התנאים שמשתנים וכבודו של הכדורגל. עם כל ההערכה לשליטה ההיסטורית של ריאל מדריד, יש לא מעט סיבות לתמוך בניצחון של בורוסיה דורטמונד בגמר ליגת האלופות
שבוע הגאווה: ההחלטה לבטל את חגיגות האליפות מתבקשת ונכונה
שרן ייני היה מכביסט ייחודי, והפרישה שלו מראה צד יפה של המועדון. הפרידה מסבוריט הייתה מרגשת, ומזכירה עד כמה טעון המצב ואת הפער בין הכדורגל לחיים עצמם. ואז הגיע ביטול חגיגות האליפות, שרק הגביר את תחושת הגאווה של אוהדי מכבי תל אביב
אתה הראש: רובי קין וזהבי מתפקדים כמנהיגים שמכבי ת"א צריכה?
המאמן נראה כמו פקעת עצבים על הקווים, הכוכב משדר לחץ (ומזכיר את נמני בשנותיו האחרונות), ומעבר לבעיות המקצועיות, רגע לפני משחק העונה, נשאלת שאלה חשובה: האם זהבי וקין מסוגלים להרגיע את מכבי תל אביב הלחוצה?
לא לבעלי לב רגיש: הסטרס משתלט על רגעי ההכרעה של העונה
בין בלומפילד לבלגרד, אוהדי הספורט חוו השבוע רגעי לחץ מכדורגל וכדורסל, כולל טרגדיה אחת שלא יוצאת מהראש. אולי הגיע הזמן שהסביבה תרגיע קצת את הרוחות
המנצח לוקח הכל: היום בו בלינגהאם נראה ככדורגלן המושלם
זה התחיל בהתנהלות על הדשא ונגמר בריאיון מופתי: הניצחון של ריאל מדריד על מנצ'סטר סיטי היה ניצחון של הכדורגל על "הכדורגל המודרני", וג'וד בלינגהאם הוא הדוגמה המושלמת
על העיוורון: מפריז ועד בלומפילד, אוהדי הכדורגל מכורים לוויכוחים
מדמבלה ועד רפאלוב, מליגת האלופות ועד ליגת העל, כדורגל הוא עולם קטנוני, מלא בוויכוחי סרק של אוהדים עיוורים שבטוחים בצדקתם, מרגישים גדולים ומקופחים בו זמנית. אבל יש הבדל אחד מהותי
התשובה: השיגעון סביב קייטלין קלארק ממשיך לסחוף
ההייפ גובר, התקשורת משתגעת, הצרכן מתלהב, מרגיש FOMO, ובלי לשים לב גם חובב ספורט ישראלי מוצא את עצמו יושב באמצע הלילה ומתרגש ממשחק של אוניברסיטת אייווה. זאת לא קייטלין קלארק, זה אנחנו
דמעות של מלכים: סטפן קרי לקח ללב, והזכיר מה שכחנו
פתאום סטף קרי התחיל לבכות. על חבר שלו שאיבד את הדרך, על הקבוצה שלו שמתקשה. באותו רגע, כל מי שמלגלג על הזלזול ב-NBA או על הכסף המשחית וההתמסחרות, גילה עד כמה חזק העומק הרגשי והחיבור למשחק
הסמלים הלאומיים: הרגעים הקטנים שהפכו לכישלון של הנבחרת
העבירה של קניקובסקי, האדום של רביבו, הנאום של זהבי והחולשה של קינדה. נבחרת ישראל שוב הוכיחה שיש לה יכולת להפוך כל הפסד לגרנדיוזי, כמה רגעים סמליים מול איסלנד המחישו עד כמה הבעיה היא מורכבת
הסטייק עוד ימשיך להתהפך: איך אוהד אמור להתמודד עם השפלה?
מה ניתן ללמוד מהתלהמות הפרשנים (ומאמן הנבחרת), מה יאמרו זקני המועדון, ואילו קלישאות כדורגל אפשר לאמץ בעת שכזו? אוהדי מכבי תל אביב מנסים להתמודד עם טראומת אולימפיאקוס, הנה כמה שיטות (לא באמת מועילות)
אל תיתנו להם להרוס: הכדורגל פורח, ובית הדין פוגע בליגה
יום חמישי סיפק חגיגת כדורגל. מכבי תל אביב ומכבי חיפה במיטבן. חזקות, בטוחות, מעוררות גאווה באירופה. האם הגיוני שבשם "מאבק באלימות" ישבשו את מירוץ האליפות המרתק ביניהן?
למי יש יותר כבוד: שערוריית הטניס בדובאי הרסה את המשחק
ספורטאים חסרי גבולות, שופטים מיותרים שמושפלים, עקרונות שהורסים את המשחק ומלחמה אלימה באלימות. אנדריי רובלב התפרץ על השופט והועף מטורניר דובאי, אבל התקרית חורגת מעולם הטניס, ואפשר ללמוד ממנה הרבה
לעוף ולא ליפול: היחס לג'ורדן פול כבר נהיה אובססיבי ואכזרי
התקשורת קוטלת, הקהל לועג, בישראל הוא שנוא בגלל הנזק שהוא גורם לאבדיה, אבל ג'ורדן פול הוא סמל לבעיות גדולות ומורכבות יותר. המפלה של כוכב וושינגטון עברה לשלב לא מצחיק ולא מהנה: התעללות חסרת רחמים
דע מאין באת: הערכים הבעייתיים של יוסי אבוקסיס
כשיוסי אבוקסיס אומר שהוא לא חלק מהיריבות בין בית"ר ירושלים להפועל ת"א הוא לא מפגין מקצוענות, אלא יורק בפרצוף של האוהדים התמימים ופוגע במורשת שלו ככדורגלן. על רגע עצוב וחוסר הבנה
הצגה אחת גדולה: המסע"ת של אברמוב הייתה בידור לא מצחיק
איך אפשר להאמין לאברמוב ואבוקסיס אחרי הפיצוץ ביניהם? למה הבעלים מייחס כזאת חשיבות ל"חברות", ומה אמורים להרגיש אוהדי בית"ר ירושלים? מסיבת העיתונאים שעשעה את הקהל, אבל חשפה אמת עצובה
עולם חדש מופלא: קיריוס, ג'וקוביץ' והמהפכה באליפות אוסטרליה
למה הפרשנות של ניק קיריוס היא הדבר הכי מלהיב בתחרות, איך ג'וקוביץ' הגיע למצב שבו הפסד הוא סנסציה, האם החוק החדש פוגע במסורת של הטניס ומה משבש את טורניר הנשים. 5 נקודות על אליפות אוסטרליה
הלב של הכדורגל הישראלי: סיפור האהבה של ליאור רפאלוב
למה הפריחה של ליאור רפאלוב היא הבשורה הכי מלהיבה לליגת העל, איך ייתכן שהשלמנו עם הדיווחים על עשרות עצורים שבאו למגרש עם כלי נשק, ונגד מה ערן זהבי באמת מחה בסיום. 3 הערות על משחק העונה
כולם מזלזלים בכולם: טעות השיפוט שחשפה התנהלות מגוחכת
השופטים על המגרש טועים, שופטי המסך מטעים אותם, הוועדה המקצועית קוטלת, המשבץ מקבל החלטות מפוקפקות, ולמעשה כולם זורקים רפש לכל עבר ומלכלכים זה את זה. כך החלטה קטנה של יגאל פריד הזכירה עד כמה המערכת מעוותת
כל אחד והדלק שלו: הכוכבים הזקנים הם התופעה הכי יפה ב-2023
ליאו מסי מרחף בחלל אבל עדיין מהפנט, רונאלדו ונדאל נלחמים על כבודם האחרון, סימון ביילס ולברון מוצאים אנרגיות גם מעבר לשיא, אבל יש אחד שהוא מעל כולם. 2023 היא שנתם של הכוכבים הוותיקים, שמסרבים להיגמר
הכי ישראלי שיש: רק אנחנו הבנו מה באמת עובר על ברק בכר
הנתק בין ברק בכר לכוכב האדום היה מהותי. בזמן שבסרביה המשיכו בסחרור האופייני, החל מה-7 באוקטובר הראש של המאמן היה במקום אחר. אולי הקדנציה נגמרה עם פיטורים וכישלון, אבל הישראלים מחוברים אליו מאי פעם. מכאן הכל מוביל למקום אחד ברור
ההצגה הגדולה בתבל: שנה אחרי, העיוות מהמונדיאל בקטאר צורב מתמיד
האצטדיונים המפוארים, המגדלים בדוחא, הלימוזינות של השיח'ים. אם פעם הפאר הקטארי נראה מזויף, כיום התמונות מהמונדיאל כבר מעוררות בישראלים אימה. כך ארגנטינה "הצילה" את הטורניר האפל של פיפ"א
הרבה מעבר לבושה: ההתנהלות המסוכנת של הפועל תל אביב
הנהלת הפועל תל אביב אוכלת את הדייסה הרקובה שהיא בישלה: מי הופתע מביזוי טקס הזיכרון, מה החלק הכי מביש בהודעה של האדומים, מה נראה שהם הרגישו מאחורי הקלעים ומה צריך להדאיג את כולנו לעתיד
זה הזמן לסלוח: הליגה חוזרת, וחובה לגלות הבנה כלפי השחקנים
הנטייה היא לזלזל בקשיים של ספורטאים מקצוענים, אבל שחקני ליגת העל נדרשים עכשיו "לספק הצגות" ולהיות ייצוגיים ובמיטבם לעיני כולם בשידור חי, בתקופה שבה גם להם לא ממש מתחשק לשחק כדורגל. הקהל חייב לגלות סבלנות והתחשבות
שקועים עד הצוואר: פליטת הפה של חזן הפכה את הנבחרת לבדיחה
איך אחרי שאלון חזן הבטיח שינסה להחזיר את הכבוד והגאווה לנבחרת, אנחנו אמורים לקבל את המשפט על ה"חם-צוואר"? איך גם בתקופה הכי מלוכדת, נבחרת ישראל מצטיירת כנקמנית, קטנונית ולוחמנית? ואיך אחרי האכזבה המקצועית, מתברר שהכישלון הכי מובהק שלה הוא מחוץ למגרש?
כדורסל יקר, סלח לי: המכתב שדריימונד גרין חייב לחובבי ה-NBA
"זה הרבה מעבר ליצר תחרותיות או 'ניהול כעסים'. צריך להודות, יש לי בעיית אלימות. שכחתי מהי מנהיגות, מהי דוגמה אישית ואחריות, זנחתי את חבריי והשפלתי את עצמי ואת הליגה". מתוך הווידוי שדריימונד גרין לעולם לא יחשוף
על אפם ועל חמתם של כל הרשעים: נבחרת ישראל ייצוגית מתמיד
התנאים לרעתנו. כולם נגדנו. בדיוק בגלל זה, עכשיו יותר מתמיד, נבחרת ישראל אהובה, מחוברת, ועם אבו פאני בהרכב מזכירה שיש אפשרות לשפיות ואחדות. אז בשביל החבר'ה מאופ"א ופיפ"א שמסתכלים עלינו בדאגה ובעין עקומה: בואו ננצח
עולים לחימום
בימים בהם אימון כדורגל הוא סכנת חיים, ויכוחי החל"ת של אברמוב ובית"ר ירושלים מחזירים את חובבי הענף לנורמליות ישנה, מלוכלכת ותמימה
זה לא רק ספורט: הרגעים סביב המלחמה שלעולם לא נשכח
ברק בכר קורע את הלב. זהבי וברקוביץ' הופכים לקונצנזוס. היורוליג בוגדת יחד עם סלטיק וליברפול, והנבחרת גורמת נחת וגאווה בלי לשחק. הספורט עצמו הפך זניח, למשחקים אין חשיבות, אבל עולם הספורט סיפק רגעים שנזכור לנצח