למי יש יותר כבוד: שערוריית הטניס בדובאי הרסה את המשחק

מארגני טורניר דובאי החליטו להעיף את אנדריי רובלב מהתחרות אחרי שהוא התפרץ על שופט קו, ולכולם ברור שזו תקרית שחורגת מעבר לעולם הטניס. זה קרה בחצי הגמר, במערכה השלישית והמכרעת, בשיא המתח, שיא הלחץ, מול אלכסנדר בובליק. כשרובלב בפיגור 6:5, הוא התרגז על שופט הקו בטענה שזה פספס כדור שיצא החוצה, והסתער עליו. הוא ניגש אליו בתנועה מאיימת, הצמיד אליו את הפרצוף והתחיל לצעוק עליו ולנופף בידיים. שופט אחר שהיה במקום טען שרובלב קילל ברוסית. המארגנים שמעו את העדות, ולשופטת הראשית לא נותר אלא להודיע לקהל: רובלב הודח.

רובלב הכחיש שקילל ברוסית והתעקש שדיבר באנגלית, אבל זה לא עזר. הוא ביקש שיבחנו שוב את ההילוך החוזר ויראו שהכדור באמת היה בחוץ, אבל גם זה כבר לא שינה לאף אחד. הוא הפסיד את המשחק, עף מהטורניר ואיבד את כל הנקודות שצבר ואת פרסי הזכייה. אפילו בובליק ניסה לשכנע את השופטים שמבחינתו כלום לא קרה והוא רוצה להמשיך, אבל השופטים כבר החליטו על הרחקה והדחה.

אז מה אפשר להגיד על האירוע:

• 1. קודם כל לבקר את השחקן על התנהגות אלימה ובריונית. זו סצנה רעה, שיוצרת תחושה לא נעימה. תוקפנות והתנשאות כלפי שופט קו מסכן, שחטאו היחיד שאולי פספס בכמה סנטימטרים מסלול של כדור קטן שטס במהירות. זו התנהגות לא מקובלת, מזלזלת, משפילה, שאי אפשר להשלים איתה או לעבור עליה בשתיקה. לא לגיטימי לדבר ככה לאדם, גם אם אתה בוס שלו, קולגה, או כשהוא רק ניצב זניח באירוע שבו אתה הכוכב. מבינים שיש עצבים ולהט של משחק, אבל קודם כל תתנהג כמו בן אדם.
• 2. תירגע. תנשום. רובלב ידוע כטניסאי חם מזג, שלא לומר חמום מוח, שמדי פעם מאבד את זה על המגרש. כשנשאל באוסטרליה מה עובר לו בראש בזמן שהוא מתרתח, הוא ענה "אתם לא רוצים לדעת". אולי כמו דריימונד גרין, גם עבור רובלב זו הזדמנות לטפל בעצמו קצת, להסתכל על עצמו מהצד מתפרץ - ולהבין שמשהו אצלו צריך להשתנות.

• 3. זו בעיקר תזכורת לחשיבות של הפן המנטלי, לדרישה ולציפייה מספורטאי להחזיק את עצמו, כי גם במקרה הספציפי של רובלב, מדובר בשחקן טופ 5 שתמיד מפשל ברגעים הגדולים של הטורנירים הגדולים, ואולי צריך להדק כמה ברגים, קצת יותר קור רוח. הציפייה היא שיעשה כמו ג'וקוביץ': שישבור מחבטים, יצרח לשמים, יצעק על המאמנים, ייתן לעצמו מכות עם המחבט על הראש, ויתעשת. לא להתעמר בחלשים.
• 4. השופט הוא כמובן לא פקטור, רק רקע. תפקידו להיות לא מורגש, לא להפריע. הטכנולוגיה פוגעת במעמדו ומייתרת אותו, הופכת אותו למגוחך, אבל עוד לפני כן הציפייה ממנו היא לא לגנוב את ההצגה, ובעיקר לדעת "לסתום אוזניים". לספוג בשקט, להציג גדלות נפש ולהבליג. להבין שאלו ספורטאים צעירים באדרנלין גבוה, ולכן מותר להם לקלל ולנבל את הפה. החוכמה היא לא לשמוע את העלבונות, זה חלק ממיומנות ששופט צריך לפתח. הציפייה היא שיהיה חכם ולא צודק, שימחל על כבודו, או במילים אחרות, שיסכים לביזויו בפומבי.

• 5. הבעיה היא שחינוך הספורטאים מתנגש באינטרס העסקי. הבסיס הוא המשחק. יש פה ביזנס. יש פה קהל ששילם כדי לצפות באירוע בידורי. ויופי של אירוע. משחק מהנה, צמוד, מותח, בדרך לשובר שוויון שלישי. קרב על מקום בגמר, בטורניר די יוקרתי (סך פרסים 3 מיליון דולר), משחק על 300 אלף דולר. אם כולם הולכים הביתה מאוכזבים וממורמרים, מה הטעם?
• 6, כל החוויה נהרסה, ואחרי שנרגעים קצת מההתפרצות של רובלב, זה פתאום נראה קצת חוסר רגישות. רובלב כבר הוביל 2:4 ולא ניצל ארבע אפשרויות שבירה, איבד משחקון ומיד נשבר. הוא צבר תסכול במהלך משחק איכותי והפכפך. זה לא תירוץ, אבל היה רקע לעצבים שלו. מותר להתחשב. אפשר להבין. אפילו בובליק אמר אחרי זה "אני מעדיף להפסיד בשלוש מערכות מאשר לנצח ככה". אז מה הטעם?
• 7. אפשר להניח שחלק מהשיקולים של המארגנים היה לשמור על כבוד הטניס. זה עדיין ספורט אליטיסטי, שמתיימר להציג סטנדרטים שונים. אצלנו אין ערסים שיורקים וקהל שמקלל, אצלנו יש דממה במהלך הנקודות וחוסר סבלנות לאלימות, אצלנו בחור כמו ניק קיריוס נחשב "הילד הרע". נחמד לשמור על מסורת ועקרונות, אבל האם העונש לרובלב עשה טוב למשחק?
• 8. לקחו לרובלב 200 נקודות דירוג ו-157 אלף דולר. הוא עומד לאבד את את מקומו בטופ 5. מי שייכנס לשם במקומו הוא סשה זברב, שחקן שהואשם בעבר באלימות קשה כלפי בנות הזוג שלו. העיקר שלא על המגרש.