הקהל צמא דם. כולם מחכים לראות עוד פעם אחת את מייק טייסון הקטלני של פעם, בלי לשאת בהשלכות. כולם מתגעגעים ל"איירון מייק", מתרגשים מהאפשרות לצפות בו שוב, בפעם האחרונה. אבל מבחינת טייסון, ההתמודדות היא לא רק פיזית, אלא עם הצד האפל שבו. זה ה"קילר מייק" שהפך אותו לאלוף עוצמתי ואכזרי, אבל סיבך אותו כל חייו. לקח אותו לפסגות הגבוהות ביותר, ודרדר אותו לתהומות, לסמים ולכלא. "כשאני מוציא מעצמי את הצד של הקילר, אני תמיד מסתבך, תמיד גומר באזיקים", אמר לאחרונה, "אני חייב להיזהר עם זה. אבל לצערי, אני שוב צריך להיכנס לזירה ושוב להיות הבחור הזה. הלוואי ויכולתי לעצור אותו. הלוואי והוא היה מת. אבל הוא רודף אותי. תמיד חוזר".
Can't wait for this to be Jake@jakepaul @netflix @MostVpromotions pic.twitter.com/7qUMcEUEhi
— Mike Tyson (@MikeTyson) April 13, 2024
ככל ששומעים את טייסון מדבר לקראת הקרב שלו מול ג'ייק פול, הרחמים והדאגה רק גוברים. איש בן 58, עם עבר גדול ככל שיהיה, לא אמור להיכנס לזירה מול יריב בן 27. אבל טייסון מרגיש שזה חזק ממנו, שהוא לא יכול לסרב. שאין לו ברירה. שכוח אפל דוחף אותו בחזרה לזירה. פול אומנם לא מדגדג את מה שהיה טייסון בשיאו, אבל הוא כן בשיאו מבחינה גופנית, כן מתאמן כל יום, כן גבר עוצמתי. טייסון מציג מדי פעם סרטונים קצרים שבהם הוא נראה חסון ומהיר, מעמיד פני קשוח, אבל בזירה זה עולם אחר. הוא יידרש להזיז את הרגליים שמונה סיבובים, לספוג מהלומות, להגיב ולהתמודד. זה עלול להיגמר רע.
אפילו דיינה ווייט, נשיא ה-UFC, אדם שאוהב בידור ואלימות, חושב שזה מוגזם. "אני בן 54 וסובל מכאבי גב נוראים. למה? אין סיבה. כי אני בן פאקינג 54. אז שמייק ייכנס לזירה בגיל 58? לקרב מול יריב בן 27 שנמצא בשיאו מבחינה גופנית? זה מגוחך". אדי הרן, אמרגן האיגרוף שלא ידוע באמות מוסר גבוהות, אמר ש"טייסון פרש מהמקצוע כבר לפני 20 שנה כי הגוף שלו היה מרוסק לחתיכות, אז איך יכול להיות שעכשיו הוא חוזר? מי שחושב שהוא צריך לחזור לזירה הוא או אידיוט או שלא אכפת לו".
דונטיי וויילדר, אלוף העבר, לא מאמין שבכלל מאפשרים לקרב הזה להתקיים. "לא מבין איך הוועדה בטקסס אישרה את הקרב, רק בגלל מי שהוא (טייסון) או מי שהוא היה. בדיוק ככה אנשים נפגעים. חס וחלילה, הוא עלול להיפגע. אנשים יכולים לספוג מהלומה במקום הלא נכון, בזמן הלא נכון, יש הרבה דוגמאות של אנשים שנכנסו לתרדמת. זה יכול לקרות בקלות. הוא מבוגר מדי לחרא הזה.
"בסופו של דבר, אף אחד לא שם זין על מייק. אפשר לדבר על מקצוענות והצגה וכסף, אבל לאף אחד לא אכפת ממייק. כי אם כן, לא היו מאשרים את זה. הם אומרים שעשו בדיקות, אבל מוכנים לחיות עם ההשלכות והסיכונים. אולי מייק עוד נראה חזק, אבל עדיין צריך להילחם. למען האמת, אני ממש לא רוצה לצפות בקרב הזה".
הקרב בין טייסון לפול כבר נדחה בגלל בעיות רפואיות. טייסון סבל מבעיות בקיבה, שגרמו לו לרדת מטיסה, לעבור ניתוח ולהיות מושבת שבועות ארוכים. גם ככה הגוף שלו הוא לא מה שהיה. בשבוע שעבר נשאל על קצב האימונים, וענה: "המצב קצת רעוע עכשיו. כרגע קשה לי ללכת אבל עוד חודשיים יהיה מושלם". כן, המצב רעוע. כן, קשה לו ללכת. אבל מהי הבריאות, לעזאזל, לעומת התהילה וההתרגשות, או האפשרות ללילה אחד לחזור לאחור, לימיו הגדולים.
אפשר רק לדמיין מה עובר על הגלדיאטורים האלה, שבצעירותם נחשבים לעילוי, מגיעים מהר לשיאים, ופתאום מגלים שזה נגמר, שהגוף בוגד, שאי אפשר לחזור. שהם לקחו את הכל כמובן מאליו. שעד שקלטו מה היה להם בידיים, מבינים שזה מאוחר מדי. מי שאין לו מסגרת יציבה או סביבה תומכת, עלול לשקוע. וטייסון אכן שקע. עשה עסקים גרועים, נכנס לחובות, הסתבך בקטטות, כמובן סמים. הוא מבין ש"קרב" מול ג'ייק פול זה פשרה עלובה, אבל זה המקסימום שהוא יכול לקבל כרגע.
הוא היה אלוף העולם הצעיר ביותר, נחשב לעוצמתי ביותר, כונה "האיש הרשע ביותר בעולם". אנס מורשע, מכה נשים, אדם אלים שהתקוטט יותר מדי פעמים מחוץ לזירה (מזל שלא היו אייפונים באייטיז), אבל דמות כובשת, מהפנטת, חשופה ורגישה. "לא אהבתי את עצמי ולא טיפלתי בעצמי", הודה לאחרונה, "מה שהוביל אותי לחרא הזה זה שנאה עצמית". הוא אף פעם לא ידע להתמודד עם התהילה. בודדים יודעים.
הוא טוען שהכסף הוא רק שיקול משני. שבגילו הוא כבר מבין ש"יש לי מספיק". חסר לו משהו אחר. "הקרב הזה לא ישנה את חיי מבחינה כספית. אני יכול לשבת ולחכות לכסף שלי מעסקי הקנאביס אבל זה בולשיט מבחינתי". אז מה כן מניע אותו? "אני גבר. אני רוצה לצאת לזירה ולחשוף את עצמי לסכנות. לפעמים אני רוצה לבחון מי אני באמת. רוצה לראות ממה אני באמת עשוי. אני רוצה להופיע מול כל העולם. זה כל מה שידעתי מגיל 14".
קשה שלא להשוות את טייסון לדמות של "המתאבק" מסרטו היפה של דארן ארונופסקי, שבו מיקי רורק מגלם מתאבק מקצועי שהיה כוכב באייטיז וכיום מרושש ומושפל, אבל ממשיך להיכנס לזירה בשביל לספק את הקהל, ולספק את ההתמכרות. הוא שבור, עייף, פצוע וכואב, הרופאים מבשרים לו שאם הוא רוצה להמשיך לחיות הוא חייב להפסיק עם הרסלינג, אבל הוא לא יכול.
"אני מכור לתהילה", הסביר טייסון בפודקאסט לאחרונה, "אני אוהב שאנשים מדברים עליי כל היום. אני מעדיף לחיות חיים קצרים של תהילה מאשר חיים של אלמוניות. זה פשוט מה שאני. בשביל זה התחלתי להתאגרף מלכתחילה, בשביל הפאקינג פרסום". וכשמדברים על פרסום, אי אפשר שלא להזכיר את היריב שלו ג'ייק פול, שכבר הוכיח שבשביל כסף הוא מוכן למכור הכל, כולל את הכבוד של בת הזוג שלו. במפגש היחיד שלו מול מתאגרף איכותי פול הפסיד, אז כעת הולך על קרב ראווה מול יריב בן 58. "אף אחד לא רוצה לראות מייק מפסיד לאפס הזה", אומר דיינה ווייט.
אז ב-15 בנובמבר מיליוני אנשים בעולם יתיישבו לצפות במופע האיגרוף הזה, שאיכשהו נרשם כקרב מקצועני והתוצאה בו תיכנס למאזן הרשמי של השניים. כולם מפללים לניצחון אחרון של טייסון, ולעזאזל הסכנות. גם מבחינת טייסון, הבריאות היא משנית. "אני אמשיך לרדוף אחרי התהילה הזאת עד יומי האחרון, אני יודע את זה", הוא אומר, "לעולם לא אשיג את מה שאני רוצה, כי אני מהאנשים האלה, שרעבים לכאב. זה אף פעם לא מספיק".