"לא, את לא מבינה. רוצה לדעת כמה זה 9 מטר קפיצה לרוחק? זה מכאן (עושה תשעה צעדים ענקיים) עד כאן. זאת הקפיצה. בניתור אחד. את מבינה את המרחק? קולטת? ומכירה שאנחנו משחקים שלושה מקלות על החול? אז בואי תראי מה הם מסוגלים לעשות. (לוקח 18 צעדים גדולים). את מבינה? (צועק מרחוק ומתקרב) לא לא, את לא מבינה, אנחנו הולכים לראות את זה עכשיו כל יום, אני הולך לשגע אותך. הולך להיות לנו כיף" (אב ובתו, שיחה בים)
תקצירים ודיווחים בזמן אמת: הורידו עכשיו את אפליקציית וואלה ספורט
"האתלטיקה מתחילה רק עוד שבוע, אבל עד אז נראה מלא התעמלות קרקע. את לא מאמינה מה הן עושות. כמו בחוג של סופי, רק הכי טובות בעולם. לינוי אשרם? לא, האמנותית זה רק בסוף. נתחיל בסימון ביילס וארטיום, אלה המטורפים האמיתיים. אנשים שהם קפיצים. נמוכים, מוצקים, עשויים משרירים, עושים סלטות ופליק פלאקים באוויר, ואז חייבים לנחות ברגליים צמודות. לא ראית דבר כזה בחיים שלך. אלה פלאי עולם. נראה ביחד, כל היום, טוב חמודה? תמשיכי לעבוד על העמידות ידיים" (אב ובתו, בדרך לקייטנת ההתעמלות של סופי)
"לא, זה לא גדול כמו מונדיאל, אבל זה ממש חשוב. לא, זה פחות חשוב מהיורו, אבל עדיין משחק גדול. זה אולימפיאדה, אתה מבין? הולכים להביא מדליה, זה לא גביע רגיל, זה אירוע נדיר מאוד. להסביר לך כמה זה חשוב? גם מקום שלישי זה חלום! כן בטח, אין בעיה ש-22:00 בלילה, בוא שב לידי, נראה יחד. מקסימום תאחר מחר לגן. תביא כרית" (אבו ובנו, מול המשחק של ישראל מול מאלי)
"השבוע הראשון יהיה בעיקר ג'ודו אבל בכיף. לא מבינים כלום אבל לאט לאט נכנסים לזה. משעמם? מה פתאום משעמם. אין משעמם באולימפיאדה. אלה האנשים הכי חזקים בעולם. הם התאמנו כל החיים בשביל זה. גם אותם אבא שלהם רשם לחוג כשהם היו קטנים, והם התייצבו בכל פעם, מבינה? התאמנו ברצינות, הקשיבו למאמן, ואז חגורה צהובה, כתומה, ועכשיו הם באולימפיאדה. מקשיבה לי? אני רוצה שתירשמי בשנה הבאה, זה חשוב" (אב מטריד את בתו, בזמן שהיא משחקת בטלפון)
"כן, ברור שנראה תחרויות קפיצה למים. זה הדבר הכי יפה בעולם. משעמם? מה פתאום משעמם. את תראי אותם, ממקסיקו ומאמריקה, מסין ומצרפת, כולם קופצים, מזנקים, עושים פלאים מכל הגבהים, כמו ריקוד באוויר, שליטה מושלמת על הגוף. ואיך הם נכנסים למים בצורה כל כך חלקה, אפילו אין שפריץ. את קולטת? אין שפריץ!" (אב ובתו, בדרך לבריכה)
"אני יודע שאת כבר יודעת לשחות, ואת שוחה יפה מאוד, אבל אל תראי את זה כחוג שחייה, אלא כאימון שחייה. עוד מעט נראה אולימפיאדה, ותביני למה שחייה זה השיא של המשחקים. בסדר, אז אמרתי שאתלטיקה זה השיא - אבל גם שחייה. אוקיי, גם התעמלות. יש הרבה שיאים. אבל בן אנוש ששוחה יפה זה הדבר הכי מרשים בטבע. התנועות החלקות, הנקיות, החזקות, זה אצילי. וגם להם יש מאמנים. ראיתי שאת קצת מתקשה בחתירה, לא? תמיד אפשר להשתפר" (אב ובתו, מתווכחים למה היא עדיין רשומה לחוג שחייה)
"מה הדבר שאני הכי אוהב? שאלה טובה. אולי אתלטיקה. אני מדמיין שאני צופה בתחרויות עם אריק איינשטיין ואנחנו נדהמים ביחד מקפיצה לגובה. יש לי גם חולשה לריצות הארוכות, אני כל הזמן משווה אותם לקצב הריצה שלי, מסתכל בהשתאות על הצעדים הענקיים שלהם. אבל תראי, אני אוהב הכל באולימפיאדה. זה לא הענף, אלא המעמד. תשימי לי פינג פונג, ואראה. הרמת משקולות, ברור. אם עוברים מדי פעם להוקי שדה, טרמפולינה, סקייטבורד, אני לא יכול לסרב.
"כמובן שטורניר הכדורסל זה רגע שיא. אני מת על הכדוריד, סוסים כאלה שם כולם. כדורעף באולם, כדורעף חופים, נשים וגברים, רק תגידו. קחו אותי לתחרות חתירה בנהר שוצף, ואני נסחף יחד איתם. אני בוכה עם כולם על הפודיום. עם המנצחים ועם המפסידים. אלה ימים בהם כל עדכון מהכדורגל הישראלי מרגיש כמו זמזום של זבוב טורדני. אלה ימים בהם אני לאומן גאה, מכור לשמאלץ, רק רוצה לשמוע את 'התקווה'. רק מלדבר על זה אני מתרגש. מלהיזכר בהמנון הפתיחה של סיאול 1988, מלחשוב עליהם מנופפים ידיים בטקס הסיום, איזה יופי" (אב נרגש, מדבר לעצמו)