ככל שיענוהו, כן יפרוץ: נובאק דג'וקוביץ' נהנה לסתום לכם את הפה
טוענים שהוא מזייף פציעות, מאשימים אותו שהוא רמאי, מלכלכים על אבא שלו, אבל נובאק דג'וקוביץ' ממשיך לנצל את העוינות כלפיו בדרך לפסגת ההר, ולהותיר הרחק מאחוריו את פדרר ונדאל. דעה
פז חסדאי
משנה לעורך וואלה! ספורט
כל הכתבות של פז חסדאי
לבכות לך: השופטים בישראל הופכים את כולנו לבכיינים
הם טועים על המגרש, מרגיזים את הקהל, מקוממים עם התגובות שאחרי המשחקים, הופכים את כולם לבכיינים ועל הדרך מנציחים את השליליות שטבועה בכדורגל הישראלי. כך השופטים הצליחו להגיע למעמד מיוחד: הכי חלשים בענף. דעה
סימן טוב ומזל טוב: ההיריון של אוסקה הוא הבשורה המלבבת של השבוע
בזמן שעולם הטניס "דאג לשלומה" ו"חשש לעתידה", נאומי אוסקה שוב הבהירה שאין לנו יכולת להבין מה באמת עובר עליה, שאין לעיתונאים מושג, שמותר וטבעי להישבר, ושהיא ספורטאית גדולה גם בלי להיות על המגרש. דעה
תמיד בעיניים נוצצות: ג'אנלוקה ויאלי, הכדורגלן שלימד איך לחיות
כשהכדור הוגבה אליו, כשחגג על הדשא, כשבילה בלילות, כשהוביל את איטליה לרגע בלתי נשכח, כשנלחם בסרטן וריגש את כל מי שהכיר אותו - ג'אנלוקה ויאלי תמיד עשה הכל עם ניצוץ בעיניים ורגש שלא יישכח
המיליארדר העצוב: על האכזריות כלפי רונאלדו והמעבר לסעודיה
לך תזכור מי זה פלה, מיהו באמת כריסטיאנו, מה היה פה לפני 10 שנים, זה נראה כמו נצח. בראש יש רק את קטאר 22, ליאו מסי ומחיקת ההיסטוריה, אבל דווקא רגע השפל של רונאלדו ממחיש את העוצמה שלו. דעה
נא להתנהג בהתאם: משפחת ברקוביץ' החזירה אותנו מהר למציאות
איל בוחש מאחורי הקלעים, ניר מזגזג בלי בושה, שרצקי מודה שנמאס לו, נס ציונה מוותרת ל"חבר", ברקע זוארץ וחסון מתלכלכים בקרב על ההתאחדות, ושלושה ימים בלבד אחרי גמר המונדיאל הושלכנו בחזרה לבוץ, בכל הכוח. מישהו אופטימי לקראות הבחירות? דעה
איך ממשיכים מכאן? החזרה לשגרת הכדורגל אחרי המונדיאל תהיה קשה מתמיד
כיצד מסי אמור למצוא עניין מחודש בליגה הצרפתית? איך קיין וניימאר יכולים להתגבר על האכזבות? איך אחרי הטורניר הנפלא בקטאר חובבי הכדורגל יצליחו לחזור לשגרת הליגות המקומיות, ובמיוחד חובבי הליגה הישראלית? היה כיף, אבל ממונדיאל החורף יהיה קשה להתאושש
בעל הבית השתגע: הטירוף סביב ליאו מסי במונדיאל מתחיל להיות מוגזם?
האם האובססיה העולמית סביב כוכב ארגנטינה גורמת לו להרגיש שמותר לו הכל? על ההתפרצות של מסי, היום הכי טוב במונדיאל, הנתונים הסטטיסטיים השקריים והיתרון בצעקות של עמיחי
אין היגיון בשיגעון: על 14 ימים במונדיאל המשוגע בקטאר
לא זכור טורניר עם ניגודיות כזאת: עושר מופרע מול עבדים אומללים, תחושת ביטחון מול פחד בלתי פוסק, שחיתות ועוולות מול כדורגל משובח במתקנים יפהפיים. שליחנו חזר לישראל אחרי 14 ימים בקטאר, ויודע בדיוק למי יתגעגע
כמו תפילה: התופעה שמטריפה את ארגנטינה במונדיאל בקטאר
זה הרבה מעבר לסתם עידוד: לארגנטינאים יש הוכחה שאלוהים הפעם לצדם. שליחנו לקטאר ראה את הניצחון המרשים של מסי וחבריו, ונדהם מהכוח שהם מקבלים מהיציע. וגם: אצילי ממחיש את הפער בין ישראל למזרח התיכון
הניצחון החשוב במונדיאל: המהומה, סתימת הפיות והבגידה של איראן
שוטרים שמאיימים על עיתונאים. מפגינים שמוכים ונעצרים. אלימות, סתימת פיות, נערה בת 16 שחוששת לחייה, ונבחרת שבוגדת באוהדיה. שליחנו לקטאר עבר ערב סוער ומפחיד בדוחא, והבין כמה חשוב וסמלי הניצחון של ארה"ב
עצורים בסיום ההפסד של איראן, המשטרה אסרה את צילום האירוע
כמה אוהדים זעמו על החגיגות של האמריקאים, צעקו והתעמתו עם המאבטחים. שוטרים פעלו להרגעת הרוחות ומנעו תיעוד של האירוע
על דרך המלך: פורטוגל, רונאלדו והקריאה שמטריפה את הקהל בקטאר
איך כריסטיאנו ממשיך להיות האטרקציה האידיאלית גם כשהוא לא פוגע, מה המשפט שהאוהדים במונדיאל לעולם לא ישכחו, ואיך משפחה מוסלמית חביבה הצליחה לשבש "שלום ואהבה". שליחנו מסכם עוד יום טיפוסי בטורניר במזרח התיכון
"רציתם מונדיאל ערבי, קיבלתם. אבל הרסתם לנו את הטורניר"
"ייבשתם אותנו לגמרי. לקחתם לנו את כל השמחה. אין פה אווירת מסיבה, לא במקרה רק הנבחרות הערביות חוגגות פה". אוהד וולשי במונולוג כואב מסביר עד כמה קשה לו ליהנות מכדורגל בלי בירה
הנני כאן: כמה פעמים בחייו ליאו מסי עוד יסתום לכם את הפה?
לזה בדיוק חיכינו כאשר פנטזנו על המונדיאל: דרבי לוהט, אווירה מחשמלת, קהל גדול עם פרטים קטנים, וכמובן הגול ה"מושלם" של ליאו מסי, ששוב ענה לאלו שהעזו להתבדח על חשבונו. ובצד הישראלי? המתיחות עם המקומיים מייצרת בעיה שאין לה פתרון
לא נעים, כן נורא: על העוינות שהעיתונאים הישראלים חשים בקטאר
אז מהי האמת? באמת מתנכלים לעיתונאים הישראלים בדוחא, או שהם מתבכיינים ומנסים לייצר כותרות בכוח? שליחנו לקטאר על החוויה שמבחינה בין ישראל לשאר העולם, ותהלוכה צוהלת אחת שסימלה את הכל
חמודים חסרי מושג: הדברים הכי הזויים במונדיאל בקטאר
הלהקה המוזרה מחוץ לאצטדיון. ההוראות של נתבי התנועה במגהפון. הקור המקפיא באצטדיונים. והשיא: שכירי החרב שמתחפשים לאוהדים. הקטארים באמת מנסים לייצר אווירה חיובית וההשקעה ניכרת, אבל לפעמים זה רק עושה נזק. שליחנו למונדיאל מדווח
עשה את הדבר הנכון: מאחורי הניצחון של יפן עומדת מסורת מפוארת
בין אם מדובר בתחפושות של הקהל, בקריאות העידוד, בריצה על המגרש או בניקיון היציעים, היפנים פשוט עושים הכל בשיא הרצינות ובשיא המחויבות כי "ככה חונכנו". שליחנו לקטאר על ערב של מסורת ומורשת
מתי כבר אצלנו יכריז המלך על יום חג לאומי?
היה לסעודים הרבה מזל, הם נהנו מקסמו הייחודי של הטורניר הקסום בעולם, אבל בסופו של דבר העולם הערבי כולו חגג את הניצחון על ארגנטינה, ולצערנו הזכיר כמה אנחנו רחוקים. וליאו מסי? כדאי שייזהר: מדובר בטורניר שברגע אחד מייצר אגדות, ומחסל אחרות
עוד תלונות בקטאר: תורים של שעות בפינוי אוהדי ארגנטינה
בעקבות עומס על המטרו בדוחא, עשרות אלפי אוהדים חיכו למעלה משעתיים בתור עד שהגיעו לתחנה שתוביל אותם לעיר. שליח וואלה! לקטאר מדווח
זה הרגע לאהוב: שליחנו לקטאר על הסקנדלים במונדיאל
פיפ"א מנסה להילחם במילה אהבה, ויש מי ששותקים מתוך פחד, בזמן שאחרים שותקים באומץ. שליחנו למונדיאל עדיין לא מבין איך מסר כל כך חיובי ואלמנטרי הפך לפצצה מתקתקת, ומסכם עוד יום סוער ומתוח בקטאר, שבסופו של דבר המחיש את כוחו האמיתי של הכדורגל
קהל של רולס רויסים: שליחנו לקטאר מסכם את משחק הפתיחה של המונדיאל
הקטארים המהודרים הגיעו לאצטדיון ברכבי פאר, לבושים בגלאביות הלבנות והצחורות שלהם, התיישבו ביציע לראות מה הכסף שלהם עשה, וקיבלו בראש מאקוודור הקטנה: על שני אוהדים עצבניים, יציע של שכירי חרב ורגע בלתי נשכח
עלה להם לראש: שליחנו לקטאר על המתח הגואה לקראת המונדיאל
הנאום של ג'אני אינפנטינו המחיש את כל התסכול הקטארי ושל העולם הערבי: מבחינתם המערב צבוע, גזעני ובעל דעות קדומות. הטורניר שאמור היה לקרב לבבות ותרבויות, בינתיים רק ממחיש את הפערים ומייצר מתיחויות, והאיסור על שתיית אלכוהול הוא רק ההתחלה
יש דברים שאי אפשר לקנות: חגיגת המונדיאל נעצרת כשמגיעים לקטאר
כל גביע עולמי הופך במהרה לחגיגה בינלאומית ומזכיר לאוהדים שמגיעים מכל קצות תבל עד כמה הכדורגל מאחד, אבל בדוחא קורה משהו אחר. פז חסדאי, שליחנו לטורניר, על עיר שכרגע אפופה באנרגיות רעות, שהתפאורה בה פתטית ושהכסף שנשפך בה ללא חשבון רחוק מלרגש
חרדותיו של השליח לקטאר: הדאגות לפני הנסיעה למונדיאל
מה לסקר? במה להתמקד? להתחבק עם עיתונאי איראני? להישמר מהקהל הסעודי? לבטוח במשטרה הקטארית? ומה יגיד לאשתו? אומנם מדובר בטורניר הגדול והחגיגי בעולם, אבל שליחנו למונדיאל נוטה לדאגות (וזה עוד לפני שהתחיל הכדורגל)
30 שנה וכלום לא השתנה: מה חשב לעצמו יוסי אבוקסיס?
עדיין השפלות באירופה, עדיין עונשי רדיוס, עדיין טעויות שיפוט. מצחיק לשמוע דווקא את אבוקסיס מתלונן על בזבוזי זמן ש"מחזירים את הכדורגל 30 שנה לאחור", כי למעשה השתנה פה רק דבר אחד קטן ומהותי
ההובסת וגם חגגת? מכבי חיפה, הכדורגל והסוד לחיים הטובים
העובדה ש-7,000 אוהדי מכבי חיפה כל כך נהנו ממשחק שבו הובסו 7:2, היא עוד תזכורת שהסוד לחיים טובים הוא להיות במוד חיובי, אסיר תודה, מעורפל מאהבה, ליהנות ממה שיש, לבלות עם המשפחה והחברים ופשוט לשיר. והכי חשוב? להתחבק, כל עוד זה נמשך
יש דברים שאפילו הוא לא יכול: האם הדעיכה של רונאלדו פוגעת במורשת שלו?
רונאלדו במצב לא קל: במסגרת מצבו החדש הוא צריך למחול על כבודו, להשלים עם המגבלות שלו, להתפשר ולהבין שהוא כבר לא הכי טוב בעולם, ובכך לפעול נגד כל האינסטינקטים שלו, ובמה שהביא אותו עד הלום. פלא שהמיליארדר הזה מעורר קצת רחמים?
בוקס אאוט: הנזק שגרם האגרוף המכוער של דריימונד גרין
הוא פגע בתדמית שלו כמנהיג, פגע בקבוצה, המאיס את עצמו, אבל זה הרבה מעבר לסתם עימות באימון. האגרוף של דריימונד גרין הזכיר כמה אלימות היא טריוויאלית בעולם הספורט, כל עוד היא מניעה את הביזנס
סטירה לפרצוף של כולנו: אף אחד כבר לא מופתע מגיא לוזון
למה אנחנו לא מופתעים מהסטירה של גיא לוזון בפרצופו של זיו מורגן? כי זה האיש, זאת המשפחה, זאת ההתאחדות, אלה הנורמות. פעם נבחרת ישראל הייתה מוסד ממלכתי וייצוגי, היום המאמן עצמו כבר מדבר על הבילוי בבוקרשט