ואז ג'וקוביץ' הודה, בפחד ובגאווה: המשחק ימשיך בלעדיי

נובאק ג'וקוביץ' וקרלוס אלקראס עולים לאימון על המגרש המרכזי בווימבלדון. הדשא ירוק, ומרוב שהוא מושלם ג'וקוביץ' אומר ש"כמעט לא נעים להרוס אותו". קולות החבטות נשמעים בעוצמה במגרש הריק, ואלקראס אומר ש"המפגש עם הדשא הופך את הצלילים האלה לייחודיים, אין עוד מקום כזה בעולם". השניים משוחחים ביניהם לעיני המצלמות והמיקרופונים שצמודים לגופם, ג'וקוביץ' נשאל על גמר רולאן גארוס בין אלקראס ליאניק סינר, ובדקה אחת של גילוי לב חושף עולם ומלואו, עליו ועל הטניס.

"אם להיות כן איתך", הוא פונה לאלקראס ולאיש התקשורת של הטורניר, "במהלך הגמר הייתי במדינה שלי עם המשפחה, והבן שלי ואשתי רצו מאוד לצפות בגמר. ואני אמרתי 'לא, אני לא רוצה לראות את הגמר, היה לי מספיק מטניס'. אז במהלך החלק הראשון של המשחק ישבנו בחוץ ואכלנו ארוחת צהריים, והם היו כבר קצרי רוח כי אתם עדיין שיחקתם והם רצו לחזור הביתה ולהדליק טלוויזיה, ואני אמרתי, שאני לא יודע אם אני רוצה בכלל לצפות במשחק. אבל המשחק היה כל כך מהפנט, אז כמובן שבסוף נשארנו לצפות בו עוד כמה שעות. הם שיחקו שם כמעט שש שעות, וזה מדהים, היה משחק מדהים… (לוקח נשימה) אני נותן קרדיט ענק לשניהם, על כך שהצליחו לייצר את הקרב המופלא הזה, עבור כל העולם. לא רק עבור עולם הטניס, אלא הנאה עבור כל עולם הספורט. זה אחד המשחקים הגדולים בהיסטוריה, באמת היה מדהים".

אז מה היה לנו שם? זה מתחיל בווידוי שאותו שומעים מטניסאים רבים: באיזשהו שלב, נמאס להם מהמשחק. הם לא יכולים לראות אותו. אחרי חיים שלמים, שבמהלכם התאמנו כל יום, ניסו לשפר כל אלמנט בכל חבטה, נשמו טקטיקה, יריבויות, מגרשים, מחבטים, בסוף נמאס. הם מוצפים. גמר רולאן גארוס בין מקום ראשון לשני בעולם, וג'וקוביץ' לא מסוגל לצפות בזה.

כמובן שהרגישות של ג'וקוביץ' ייחודית. הוא צופה בשני צעירים שלאחרונה גוברים עליו, טובים ממנו. הוא מזהה את עוצמת הנעורים שאותה איבד, את העוצמות והאתלטיות שלהם, את הזריזות והתנועה שלהם על המגרש, ואפשר להניח שזה פשוט כואב, עדיף לו כבר לא לצפות.

אבל אשתו והילדים רוצים לראות את המשחק. הם מבינים את "אבא והרגישויות שלו", מסכימים לאכול איתו צהריים בגינה, אבל כל הזמן פוזלים פנימה, מציצים למסך, בוחנים את התוצאה, עד שהם אומרים לו "די, הנח לנו, תן לראות, אתה יכול להישאר בחוץ". אין ספק שאשתו והילדים מעריצים גדולים של אבא, ראש המשפחה, אבל למרות שהם חווים את המשחק בצורה שונה מאיתנו, עם מעורבות רגשית אחרת, היכרות אחרת עם הדמויות - כמה הם אוהבים טניס!

אז אבא נובאק נכנע למשפחה (שאיתה כמובן יש לו מעמד אחר, יחסים שונים ודינמיקה שונה מאשר עם כל שאר בני האנוש), מסכים לצפות, וגם הוא, כמו כולנו, פשוט נשאב למשחק. סביר להניח שלא קל לו, שהוא תוהה איך ולמה הוא לא שם, שהוא ממשיך להשוות את עצמו למשחק, לעסוק במחשבות הפרישה, אבל מתישהו אהבת הטניס ועוצמת ההתמודדות שואבים אותו פנימה. איזה יופי של משחק. "מהפנט", מודה ג'וקוביץ'. לא נותרת לו ברירה, אלא להצדיע ל"קרב המופלא".

גם הוא יודע, הגמר הזה החזיר את הכבוד לטניס, כמו בימים הגדולים של שלושת הגדולים. כואב לו להודות בזה, שהעולם נמשך בלעדיו, שיש לו יורשים, אבל הוא גם שמח בשביל הטניס, מבין שהחיים נמשכים. כשהוא מחמיא על כך ש"הם שיחקו כמעט שש שעות, זה מדהים", הוא כמובן מחמיא להם, אבל גם לעצמו, כשהוא זוכר את הקרב האגדי שלו מול נדאל, מבין שאולי זמנו עבר, אבל מבין את מקומו בהיסטוריה.

לבסוף, ג'וקוביץ' יודע לספק את הפרספקטיבה של חובב הספורט. כלומר, זה היה מעבר לטניס. הרי נולה הוא במידה רבה כמו כולנו: אוהב הכל. הוא חובב גדול של כדורגל, כדורסל, הוא נצפה במשחקי ראגבי, NBA, חולה על יורוליג, אתלטיקה, פוטבול, מה שיש. הוא מבין את מקומו של הטניס בזירת הספורט, וגאה. המשחק חשוב לו. הוא מבין איזה שירות ענק הגמר בין אלקראס לסינר עשה לטניס, ולכן אסיר תודה.

אנדי רודיק אמר אחרי הגמר ההוא ששחקני טניס הם הספורטאים הטובים ביותר בעולם, מבחינה מנטאלית ופיזית. "חמש שעות וארבעים דקות על הבמה הכי גדולה שיש, זה מדהים. תשוו את זה לספורט אחר. משחק NBA נמשך 48 דקות, באולם ממוזג, כשיש לך חברים לקבוצה, הפסקת מחצית, ופסקי זמן", אמר רודיק.

"אני לא מנסה לזלזל בענפים אחרים. אני פשוט חוגג ומשבח סוג אחד של ספורטאים. (טניס) זה המבחן הכי כולל לספורטאי שאני יכול לחשוב עליו. פעם הסתכלו עלינו כ'רכים', ספורט של קאנטרי קלאב. אני לא בטוח שהנרטיב הזה עוד קיים. אני לא מבין איך אפשר לצפות בזה ולא לומר שהאתלטיות שמוצגת כאן היא לא מהעולם הזה. אז כן, אני חושב ששחקני טניס הם הספורטאים הטובים ביותר בעולם. ככל שאני רואה יותר, אני חושב את זה יותר".

ווימבלדון ייפתח השבוע, כשהמשחק ההוא עדיין בראש של כולם. הטניס חוזר לטורניר הישן והמיושן, וג'וקוביץ' בדקה אחת המחיש שיש לו עבר, הווה ועתיד.