אחד הנכסים הגדולים שיש להפועל תל אביב זה אריק איינשטיין. גדול אמני ישראל, ככל הנראה איש התרבות האהוב בתולדות המדינה. אריק איינשטיין היה אוהד הספורט המושלם, כולו רק אהבה והתרגשות, מתלהב כילד עד יומו האחרון, נאמן ומסור. עבור חובבי הספורט היה תמיד מענג לשמוע אותו מדבר על כדורגל וכדורסל, כמו אומר "עזבו אתכם ממוזיקה וקולנוע, מיצירות המופת שיצרתי לאורך השנים, יש עכשיו משחק של הפועל", כאילו מרמז מה באמת חשוב. עם זאת, הכל הוגש בפרופורציה, במודעות ובחיוך.
כך הוא גם כתב ושר את השורות האגדיות "ואני חושב, הפועל שוב הפסידה, ואיזה מסכנים האוהדים שאוכלים להם ת'לב", שהפכו לסמל של המועדון. אין פה תבוסתנות, רק כאב והזדהות. אריק איינשטיין אהב לנצח, סלד ממכבי וממה שהיא סימלה בעיניו, היה תחרותי והתענג מכל תואר. אבל כדרך חיים, מיד אחרי "האוהדים שאוכלים להם ת'לב", הוא מיהר להוסיף "סע לאט". קודם כל שמור על עצמך, קח נשימה עמוקה, הרי כולנו פה נוסעים במכונית הישנה אל תוך הלילה הרטוב. סע לאט.
ההפך המוחלט של אריק איינשטיין הוא עופר ינאי. מאז שהגיע להפועל, כל מהותו היא לנסוע מהר. אחרי שרכש את המכונית החדשה ביותר, מיהר ינאי ללחוץ על דוושת הגז בכל הכוח. הוא דוהר על הכביש הרטוב, מצפצף לכל עבר, מפעיל רמקולים בקולי קולות. הוא מרגיש שידיו בטוחות והיעד ברור, אבל עובדה היא שגם הנוסעים שאיתו ברכב כבר תוהים האם יגיעו ליעד בשלום. חלקם כבר ביקשו לרדת.
אולי בגלל זה ההתנהלות של הפועל תל אביב השבוע הייתה צורמת במיוחד, בגלל המהירות, תחושת הירי מהמותן, קלות הדעת שבה נזרקו לאוויר האשמות. כואב להפסיד בדרבי, ייתכן שנעשו טעויות שיפוט, אבל התגובות היו חריגות, ונשמעו מתלהמות במיוחד, גם בעולם הספורט שמאופיין בצעקנות ותחושת קורבנות. מה לא היה שם. עימות עם השופטים, תדרוך לעיתונאים, שיחות עם האיגוד, טענות ש"השיבוץ מכור", איומי תביעה ובמקביל אף יוזמה להקים ליגה פרטית. עוד הודעה לעיתונות, עוד הכרזת מלחמה, עוד ניסיון לשבור את הכלים.
כל אלה מייצרים תחושות לא נעימות. זה לא קשור למכבי-הפועל, זה מעבר לעניין של "בכיינות", "תחושת נרדפות" או "קיפוח". זה לא קשור למועדון ספציפי, אלא למגמה, לעניין עקרוני. כאוהדי ספורט, לא נעים לראות איש עסקים שמגיע לקבוצה, משתלט עליה, ותוך שנה מנסה לשנות את כל סדרי העולם. הרי רק הגעת. בקושי שנה בעסק. היינו פה לפניך, לא נתפלא אם גם נישאר אחריך. כבר לאיים לפרק הכל?
נראה שהכוונות של עופר ינאי טובות. אין ספק שהפועל תל אביב הכניסה עניין והפיחה חיים בכדורסל הישראלי הצולע. חלק מההחלטות שלו קשות, כמו סוגיית יד אליהו, אבל יש בהן היגיון ומחשבה ארוכת טווח. אבל משהו בדרך מסחרר מדי. שיטות עבודה שעובדות בעולם העסקים לא מצליחות בעולם הספורט המורכב, הגדוש ברגשות, היסטוריה ומטענים.
השבוע ההתנהלות של המועדון הייתה מוגזמת, אפילו מתישה. קשה לומר לאדם כמו עופר ינאי "סע לאט", זה לא הסגנון שלו ומנוגד לתפיסת עולמו. אפשר להבין. אבל כשהגשם שוב נהיה כבד, כדאי שיזכור שהדרך עוד ארוכה.