הגיע זמן הנקמה: גארת' בייל עושה דווקא, השאלה היא מה המחיר

בווידאו: שחקני ריאל מדריד זורקים באוויר את המאמן זינדין זידאן

גארת' בייל כבר מבין טוב מאוד איך זה עובד. הוא ידע שמצלמים אותו. כדורגלנים גם ככה חיים בידיעה שהם כל הזמן תחת מבט מפקח, שכל הזמן צופים בהם. הם חיים את הפוזה. הם פיתחו מיומנות לביים תמונה. הם יודעים בדיוק מה עליהם לעשות, ואיך התמונה תצא. בייל גם יודע שאין קהל ביציעים, ויש יותר מצלמות פנויות שיחפשו אותו. סביר להניח שהוא אפילו זיהה את עדשת המצלמה מתרכזת בו. הוא מבין היטב איך יתפרשו התמונות ואילו תחושות הן יעוררו. ועדיין, למרות זאת, זו ההחלטה שהוא קיבל: לעשות משקפת מנייר, לשים מסיכה על הפנים, להישכב לאחור ביציע ולעשות את עצמו ישן.

הוא מבין שהוא מרגיז את כולם. ברור שהוא כבר עושה את זה בכוונה. אלו הן הטרלות לכל דבר. זו התנהגות שמטרתה היחידה היא לעצבן, להתריס, לעשות דווקא. אצבע לעין, נה באוזן. לומר לזידאן, לאוהדים, לתקשורת, אני שונא את כולכם ונהנה להרגיז אתכם. הרי הוא יכול היה לשבת זקוף ביציע. זה לא מאמץ גדול מדי לספורטאי. הוא יכול היה להישאר עם ארשת פנים רצינית, להעמיד פנים שהוא מקצוען, שהוא עושה את שלו, להתחמם בדריכות על הקווים. אבל הוא בחר לעשות משקפת מנייר, לשים מסיכה על הפנים, ולהישכב לאחור ביציע. האצבע המשולשת הכי פאסיבית בהיסטוריה.

כי בזמן שהוא העמיד פני ישן, אפשר היה ממש להרגיש את המחשבות רצות לו בראש: תמשיכו לשחק חברים, זה לא מזיז לי. הכסף ממשיך להיכנס לי לחשבון. 40 מיליון יורו בשנה. יש לי פה עוד שנתיים, ומצדי אפשר להמשיך ככה כל שבוע. אתם לא מבהילים אותי. לא אכפת לי מכם. להפך, זאת הנקמה שלי על היחס שקיבלתי מכם בשנים שאני כאן. כל השערים שכבשתי, כל התארים שבהם זכיתי, ותמיד תיעבתם אותי, תמיד השמצתם אותי, שרקתם לי בוז, מיררתם את חיי, נטפלתם אליי, המצאתם שאני לא מדבר ספרדית, הפכתם אותי לשעיר לעזאזל על כל הכישלונות, עכשיו תאכלו את הלב. "ויילס, גולף, מדריד"? תגידו תודה שאתם במקום השלישי.

הרי הוא יודע שהקהל שונא אותו. הוא יודע שהתקשורת נגדו. כבר ברור שזידאן לא אוהב אותו. הוא רואה שזידאן חייב רגליים טריות, עושה חמישה חילופים, ועדיין מעלה שחקנים צעירים ולא אותו. בייל זוכר שכשהוא כבר היה על סף מעבר לסין, זידאן אמר ש"עדיף שזה יקרה כבר מחר". אבל בייל נשאר. עצם העובדה ששחקן ברמתו שקל בכלל לעבור לסין בשביל חוזה העתק שהציעו לו ממחישה עד כמה הכסף חשוב לו. בכל ריאיון הסוכן שלו ג'ונתן בארנט (עוד טיפוס מעצבן) מקפיד לתאר כמה בייל נהנה מסגנון החיים שלו במדריד, מהמטוס הפרטי, מסלולי הגולף, רכב הפאר, הווילה המפוארת. מבחינתו אפשר להמשיך ככה. הכסף זורם. לא רוצים לתת לי לשחק? לא צריך. העיקר שתמשיכו לשלם.

מה ריאל מדריד תעשה, זאת שאלה אחת. זידאן כבר הוכיח שהיכולות הכי גדולות שלו כמאמן הן ליצור חיבור ומחויבות וקבוצה נחושה, "קבוצה של מאמן". בייל היה שרוף אצלו עוד לפני התמונות המזלזלות האחרונות, וסביר להניח שהרגש רק החריף. אבל האם כמועדון ריאל יכולה להשלים עם ההתנהגות הזאת? האם היא צריכה להיכנע למחוות הבוטות של בייל, לשחרר אותו במחיר נמוך ולהמשיך לשלם חלק מהמשכורת שלו? לתת פרס להתנהגות שלו? אולי לעשות לו דווקא בחזרה, ולהשאיר אותו רק כדי לראות אותו מושפל ביציע? זו לא תהיה הפעם הראשונה שקבוצה מתנהגת בנקמנות כלפי שחקן על רקע החוזה שלו.

אבל השאלה הגדולה יותר היא מה אמור להרגיש הקהל הרחב כלפי בייל. לא רק אוהדי ריאל, אלא חובבי ספורט ניטרליים, אנשי כדורגל רגילים, שרואים מהצד שחקן כל כך כישרוני שמתנהג בכזו חוסר מוטביציה. שחקן שאמור היה להיות היורש של רונאלדו, ורואה את כריסטאנו בגיל 35 ממשיך להתחרפן על כל גול שהוא מחמיץ וכל מסירה שהוא לא מקבל, בזמן שבייל בגיל 31 רק רוצה לשחק גולף. מה אמור חובב הספורט להרגיש שהוא רואה את בייל מתנהג בזלזול מופגן, על גבול תאבת בצע. לראות ספורטאי שלא אכפת לו להקריב את שנות השיא שלו ככדורגלן, בשנים האחרונות שנותרו לו במשחק שעבורו הוא חי ולו הקדיש את כל חייו, וכעת מוכן לשבת ביציע כמו ליצן רק בשביל להמשיך לקבל כסף, רק כדי לעשות דווקא.

אלה הרגעים בהם הקהל הרחב חייב להביע את המחאה שלו. להבהיר לשחקן שזו התנהגות לא מקובלת, שמנוגדת לכל הקודים של הכדורגל - משחק שעדיין יש לו יומרות של רגש לפני כסף. לגרום לו להרגיש כמה סלידה הוא מעורר, כמה זה בלתי נסלח. להראות לו שאוהדי הכדורגל, גם אם לא אכפת להם מריאל מדריד, מזהים התנהגות פסולה, שהם לא שוכחים דברים כאלה, שזה צורם, שזה מעורר בהם גועל ומזכיר להם את כל מה שפסול במשחק. אז מה לעשות? מה שאפשר. לא לקנות חולצות שלו. אם אין יציעים, לשרוק לו בוז וירטואלי. לא לעשות לו לייקים. לכתוב נגדו טוקבקים. מי שיכול, שיכתוב נגדו טורים. מה שאפשר.