המתנגדים לבחירה באיל ברקוביץ' למאמן הנבחרת טוענים שזה זלזול בנבחרת, אבל האמת היא שהנבחרת היא גם ככה דבר נלעג. זו לא רק אשמתנו, באופן כללי כדורגל הנבחרות איבד מזמן את כל הקסם והיוקרה שלו. כל טורנירי המוקדמות הם דבר משעמם. אחת לכמה חודשים השחקנים "מתכנסים" לאיזה צמד משחקים שאף אחד לא זוכר מה הם, ואז ראיונות קצרים ומסיבות עיתונאים ותמונות קבועות של בחורינו מתאמנים, שחקן נרגש שמקבל זימון בכורה, מדי פעם יש בבועה ובתוכניות הצעקות איזה ריב מאולץ על בחירת הסגל, אבל בסך הכל מדובר בסחורה די עבשה.
כמובן שהיורו והמונדיאל עדיין מעניינים, הלוואי והיינו מגיעים לשם, איזה כיף יכול היה להיות, אבל זה בלתי אפשרי. הדרך לטורנירים הגדולים היא מתישה ומסורבלת. פגרות הנבחרות הן קוץ בתחת לקבוצות ולשחקנים והורסות את השטף של הליגות המקומיות, ואם זה לא הספיק, הגיעה ההברקה האחרונה, ליגת האומות - שאפילו חובבי הכדורגל הרציניים ביותר לא מבינים מה חוקי הפורמט, שלא לדבר על הקהל הרחב - כך שחלפו מזמן הימים בהם מדינה שלמה "עוצרת את נשימתה למשחק נבחרת", הרי רק השימוש בקלישאה הזאת מעלה גיחוך.
לכן הטיעון ש"מינוי של ברקוביץ' הוא זלזול" הוא לא רלוונטי, כי עם כל הכבוד, הוא לא ממונה לראש מחלקת המחקר של מכון וייצמן, אלא לתפקיד שדורש ממנו לאמן כמה חודשים בודדים בשנה בתנאים שהם גם ככה בלתי אפשריים למאמנים שרואים עצמם כמתודיים ויסודיים. בדיוק בגלל זה, ברקוביץ' הוא בכלל לא העניין. כי גם אם ייבחר, הוא ייתן שנתיים כיפיות של סערות ובלגנים, ויפוטר אחרי עוד כישלון, אחרי עוד מפלה בלתי נמנעת, אחרי שכל אלה שדרשו את מינויו בגלל שבא להם אקשן וריגושים ידרשו את ראשו כי בא להם אקשן וריגושים.
העניין הוא כל המסביב. או למעשה, ועדת האיתור. כן כן, ועדת האיתור. איזה שם, איזה מילים. אדם שלא מעורה בעניינים עלול לדמיין בראשו הרכב מיוחד של אנשי מקצוע, שנבחר בקפידה בניסיון לאתר את האיש הנכון לתפקיד מבין אלפי המועמדים המוצעים. בתכלס זה ראש ההתאחדות אורן חסון, לצדו אלי אוחנה, ועוד מאמן או שחקן עבר. כלומר, העמדת פנים ומראית עין של הליך מסודר, אבל בתכלס משהו שאפשר לסגור בכמה פגישות בבית קפה, ולכתוב את המסקנות על מפית.
לגבי חסון, בינתיים נראה שמדובר באדם עם כוונות טובות, אבל כנראה שהוא לא יהיה זה שינקה את ההתאחדות והמזכירות מכל הפוליטיקות הקטנות, להפך, נראה שהוא צולל לעניין בחדווה מעוררת חשד. לצדו בוועדה כאמור אלי אוחנה, שעליו ראוי להתעכב. כי אלי אוחנה הוא בהחלט איש כדורגל ישראלי מוערך, עם רזומה מצליח באירופה, ואומנם כמאמן הייתה לו קריירה סבירה (לא יציבה), כך גם בתפקידים ניהוליים, אבל חשוב להזכיר את הדרך שבה הוא רואה את הכדורגל, דרך שאותה הבנו מימיו כפרשן.
וכפרשן, אוחנה לא אהב ללכת סחור סחור, כדבריו, הוא לא אהב את כל ההתפלפלויות והברבורים על טקטיקות ושמקטיקות, למעשה אף הרגיז אותו לשמוע תיאוריות על מערכים ושיטות משחק, הרי הוא ידע וטען והרגיש שכדורגל הוא משחק פשוט בסך הכל, שמבוסס על כישרון ואינסטינקטים, הלא ככה הוא הצליח כשחקן, אין טעם לצלול לעומקם של דברים, כולה כדורגל. ואותו אוחנה הוא כעת חבר בוועדת איתור, ואפשר ממש לשמוע את המחשבות שעוברות לו בראש, "יאללה אורן חלאס כבר עם השטויות האלה של ועדת איתור, כמה אפשר לברבר לנו בשכל, בוא נשב וניפגש ונחליט מי יהיה המאמן".
אל תפספס
לצדם אמור להיות עוד שחקן עבר או מאמן עבר, דווח שזה עשוי להיות אלי כהן השריף, אולי שינו זוארץ, בעבר הוזכרו שמות כמו צביקה רוזן או חיים רביבו, כולם אנשי כדורגל מכובדים ונכבדים, אבל כמו שאומרים הצעירים, בואו. בחיאת. על מה כבר יש להם לדבר בוועדה? מה יש להגיד? ונניח שמר חסון יוציא מיילים מסודרים (איך אפשר להגיד מר חסון בלי לחשוב על ויקטור ולגחך?), והוועדה תתנהל תחת כל תקנות ההתאחדות, וייקבעו קריטריונים מסודרים, ועל כל מאמן יוכן קלסר מיוחד עם כל החומר שניתן לאסוף עליו, ועל המסך בחדר הישיבות תוצג מצגת על ברקוביץ' ורוני לוי ואבוקסיס וקלינגר ואברהם גרנט, וכולם יתלבשו בצורה מכובדת ומכבדת, יעטו ארשת פנים רצינית ויתאמצו שלא לצחוק כשיעלה השם של רוני לוי, וחסון אף ידרוש מהמזכירה "הפעם אל תגישי בורקסים, זה לא רציני, תביאי משהו אחר, יוקרתי יותר", ועל השולחן יוגשו פחזניות ועוגת קראנץ' מהבייקרי - מה כבר יש להגיד על המועמדים שהוא לא מובן מאליו?
כלומר, לאיזו רמה מקצועית יכול לעלות הדיון כשמדברים על המועמדות של קלינגר או גרנט או ברקוביץ' לנבחרת? במה יהיה שונה הדיון בוועדת האיתור לדיון בין קופמן להללי? הרי הטיעונים ברורים. להוא מגיע, ההוא משעמם, ההוא יעורר עניין. יאללה, סיימנו? עכשיו שכל אחד יגיד את מי הוא בוחר ונעשה הצבעה.
וברקע עדיין יושב בצד מר וילי רוטנשטיינר, האיש שאמור היה להציל אותנו מעצמנו. ולא שרוטנשטיינר כזה גאון, ולא שהשכר שלו מוצדק, ולא שאי אפשר להבין את ההחלטה לשחרר אותו, אבל אחרי שנים של כישלונות, אחרי שנים של ועדות איתור וישיבות מגוחכות, התקבלה החלטה למנות איש מקצוע זר, מחוץ לבועה. החליטו שיהיה מנהל מקצועי שיתווה דרך לנבחרות. מישהו רציני, עם ראייה ארוכת טווח, ועכשיו, אחרי שנתיים, מנסים להיפטר ממנו. אז באמת, מה זה כבר משנה מי יהיה המאמן בשנתיים הקרובות? מה זה חשוב אם זה ברקוביץ' או אבוקסיס או שניהם ביחד?