סקוטי ווילבקין יצטרך לתת וואחד הצגה בפיינל פור כדי להשכיח את עוגמת הנפש שגרם למכבי תל אביב לפני הדרבי ביום חמישי. קשה להסביר כמה מאכזב אוהדים לראות שלשחקן שלהם לא אכפת מהמשחק, משחק בחוסר חשק ובחוסר אחריות ועושה הכל כדי להיזרק, ורק בגלל אנוכיות מפקיר את הקבוצה שלו בערב המכריע, בדרבי, ככל הנראה במשחק היחיד שלצהובים באמת אכפת ממנו בישראל. מאכזב לראות שחקן, הכוכב הכי גדול, עם השכר הכי גבוה, שלא מבין את החשיבות של הדרבי, ומזלזל במסגרת וביריבות - ברמה כזאת שאם מכבי הייתה סופגת הפסד היסטורי ביום חמישי ומודחת מהפלייאוף, ייתכן והנזק היה כל כך גדול עד שהיה צריך לשקול את המשך דרכו בקבוצה.
במידה מסוימת, ובלי להישמע כמו ציון נאנוס, ההתנהגות של ווילבקין המחישה את הפער בין זרים לישראלים. לא צריך להכליל כמובן, הרי למכבי תל אביב היו לאורך השנים לא מעט ישראלים מקומיים צברים שהיו לחלוטין אפאטים וחסרי מחויבות, לעומת זרים מקצוענים פייטרים שהיו פה לתקופה קצרה וייחקקו בזיכרון לנצח - אבל עדיין קשה להתעלם מהעובדה שכל ההתנהלות של ווילבקין מאז החזרה מהקורונה מסמלת זלזול וניכור אופייניים, ובכלל מייצגת את הבעייתיות של הזרים בישראל, האירעיים והחולפים והמתחלפים, ומזכירה גם את הבעייתיות של היורוליג, והתחושה שהליגה הזו בוטלה בין השאר בגלל חששות של שחקנים זרים אמריקאים שלא מספיק אכפת להם מהקבוצות האירופאיות שלהם.
בדיוק בגלל זה, על רקע ההתנהלות של ווילבקין, בלט ביום חמישי הפריוויו לדרבי שכולו מאצ'-אפ אחד ברור: דני אבדיה מול ים מדר. נתעלם לרגע מהעובדה שהמשחק עצמו היה די חלש, עם אחוזים רעים וכמות מוגזמת של איבודי כדור, ונתרכז בשעות שלפני המשחק: הציפייה אליו סיפקה את הרגעים הכי יפים שעברו בשנים האחרונות על ליגת הכדורסל הישראלית. זה היה המקסימום שאפשר לבקש. שתי קבוצות, עם יריבות אמיתית, במשחק מכריע, שמונהגות על ידי שני ישראלים צעירים. ולא סתם ישראלים, אלא מיטב בנינו, מוכשרים אמיתיים, כל כך נחמדים ומעוררי אמפתיה, עדיין תמימים, כשאפילו אוהדי היריבות לא מסוגלים לפתח אליהם איבה.
היו כבר דרבים מעניינים בכדורסל הישראלי, אבל כזה דבר לא זכור: שתי קבוצות שמובלות על ידי שני ישראלים, מנהיגים צעירים מבטיחים. אבדיה ומדר הם הפנטזיה. מוליכי כדור, חכמים, אתלטיים. חובב הספורט כבר יודע לזהות התלהבות פרובינציאלית של פרשנים נלהבים שמכתירים עוד צבר כחוש כ"הדבר הבא", אבל אצל השניים התחושה אחרת. הם באמת משהו לחכות לו. אטרקציה אמיתית. לא סתם "דרבי לוהט" שייגמר בכותרות על קללות ביציעים ועימותים עם שוטרים וקריאות שואה, אלא משחק שהעניין המרכזי בו הוא על הפרקט. לא בין שני אמריקאים שהיום כאן ומחר שם, אלא שני ישראלים שיכלו להפוך לסמלים.
אבל הם לא. החלום הזה מתפוגג לו מול העיניים. החבר'ה בורחים. לאבדיה נותר בישראל משחק אחד או שניים, ומי יודע מתי ישוב. ים מדר ויובל זוסמן מפנטזים גם הם על הדראפט וידחפו עצמם בכל הכוח. תומר גינת כבר עובר לצרפת. כל כך צעירים, וכבר מרגישים תחושת מיצוי. צורך לשינוי, לריענון, "להתקדם". השאיפה לעבור ל-NBA היא מובנת מאליה, זה באמת הדבר האמיתי. אפשר גם להבין גבר צעיר שמחפש חוויה בקבוצה באירופה, לחיות לבד מעבר לים, לטעום מקום אחר. אבל מה בוער להם?
התחושה היא שהליגה הישראלית משלמת את המחיר על חוסר האטרקטיביות שלה. מעפאן פה. מדכא פה. תומר גינת למשל יכול היה להפוך לסמל אמיתי של הפועל תל אביב. הקהל מאוהב בו. הוא עצמו מדבר על החיבור הרגשי שלו למועדון. אבל אין פה כסף. כמה כבר אפשר להרוויח מכמה אלפי משוגעים בדרייב אין. את מי מעניין לשחק במפעלים האירופאיים המשניים האלה. כמה אפשר לקרוא כותרות על המנהלת הזאת ודיונים בבית הדין של האיגוד.
כמה אפשר לעלות באוטובוס לנהריה ולשחק מול כמה מאות משועממים. תנו לו חוויה בצרפת, משכורת קצת גדולה יותר, והוא מתחפף. גם דני אבדיה לא מהסס. מוכן או לא ל-NBA, אחרי חצי עונת יורוליג הוא כבר רוצה אמריקה. אפשר להבין אותו כמובן, יש בהחלטה שלו גם שיקול כלכלי (מקום גבוה בדראפט מבטיח חוזה שמן), אבל אוהדי מכבי תל אביב תוהים: לא מתחשק לך קודם להוביל אותנו לפיינל פור של היורוליג? הלא אתה מבין את המשמעות. חכה קצת.
גם יובל זוסמן יכול להפוך לסמל של מכבי תל אביב. שחקן בית כישרוני, אהוב, מוערך. אחד שיחזור להיכל בעוד 40 שנה, ועדיין יתקבל באהבה גדולה. בעונה שהיא לא עונת קורונה, הוא גם יכול להבטיח שכר בהחלט מכובד במכבי. מבחינת האוהדים, אין דבר יותר קדוש מהקבוצה. אין מטרה נעלה יותר מלנסות להחזיר את הגביע לתל אביב. אבל הליגה הזאת כל כך משעממת. מי לא ינסה לברוח? מה לא ייחשב שדרוג? לעזאזל, אחרי הקורונה אפילו הקבוצות לא רצו להחזיר אותה. ההחלטות מתקבלות בצורה כל כך מעוותת, על ידי אנשים קטנים שמנסים לעשות דווקא.
ובכל שנה מגיעים לשלבי ההכרעה, ואנחנו נדהמים מחדש: שיטת הפיינל פור הזאת עדיין נמשכת. איך זה קרה? הועברה החלטה במנהלת אבל שוב לא שמנו לב, כי מסוגל בכלל לקרוא ידיעה שמתחילה במילה "המנהלת" או "האיגוד". השבוע היה פה רגע נדיר של אופטימיות, התלהבות לא אופיינית, אבל זהו, הוא חלף. זרים ימשיכו לנחות פה, ואף אחד לא יכיר את שמם.