פסטיבל תומר גינת העלה השבוע הרבה שאלות: עד כמה טראומתיים חובבי הספורט שחושבים שהבחירה שלו "אמיצה"? מה משותף בינו לבין ערן זהבי, ולמה בכל זאת חשוב להחמיא לו בפומבי? על "ההחלטה" שעשתה טוב לכולם, גם לאוהדי מכבי תל אביב
רק מירוסלב קלוזה ודינו זוף זכו במונדיאל אחרי הגיל הזה, ולקראת הופעתו החמישית בטורניר, לארגנטינאי נותרה רק מטרה אחת בקריירה הספורטיבית: להשיג את התואר שיסיר את כל הספקות לגביו
הוא הגיע לאולד טראפורד חצי שנה אחרי שהשדים האדומים זכו באליפות האחרונה, ומאז רק הלך ונעלם בהדרגה. שתי העונות האחרונות היו עגומות במיוחד ללא סיבה מוצדקת, אבל האמן הספרדי רק בן 34, והוא רעב לכדורגל אמיתי בהרפתקה החדשה שלו
עור של פיל? זה רק בידור? גם אחרי שזכו באליפות מתוקה, קרי, תומפסון וגרין לא שוכחים את האנשים שלעגו והספידו אותם בעבר, ודואגים לעקוץ אותם בפומבי. כוכבי גולדן סטייט מראים: ככה לוקחים "שטויות", והופכים אותן לאנרגיה חיובית
המקום המובטח ביורוליג ממשיך לייצר תחושת "עסקים כרגיל", בקבוצה שהפכה לביזנס. הליגה הפכה לבדיחה, והשחקן הישראלי לא משקם אותה. האוהדים מאיימים בחרם על ההנהלה, אבל כולם כבר שכחו מה לא בסדר. הבעיה העיקרית: אין מה שיטלטל את מכבי תל אביב
ריאל מדריד האכזרית הזכירה למה היא הקבוצה הכי מפחידה באירופה. ליברפול הוכיחה לאוהדיה שאין כמוה בעולם. שתי אימפריות עלו לגמר, אבל רק לאחת מהן "מגיע" לזכות. מוכנים לעוד ערב בלתי נשכח?
הוא העדיף את גווארדיולה על פני האיחוד עם המנטור הנערץ קלופ בליברפול ב-2016, ואתמול הגרמני המעוטר ביותר בתולדות הפרמיירליג הכריע את מאבק האליפות באופן הכי קלאסי שיש - כמחליף השלישי. כמה חבל שהפרמיירליג הלכה אחרי העדר ובעונה הבאה תאפשר חמישה חילופים
הוא היה ה"בוסקטס" של גווארדיולה באנגליה וגם המאמן נדהם כשבאפריל פרננדיניו הודיע שהוא יעזוב את מנצ'סטר סיטי אחרי תשע שנים. נגד אסטון וילה (18:00, ספורט4) הוא ירשום פרק אחרון במורשת הנהדרת שלו במועדון, בתקווה לחזור לברזיל עם עוד אליפות
כמה כותרות יהיו, כמה פרשות, כמה יספידו אותו וכמה הוא יגיב בהשתקות, איזה כיף יהיה. אם ערן זהבי יחזור, סביר להניח שהקאמבק שלו יהיה דומה יותר לזה של רונאלדו ביונייטד, ולא לזה של ברקוביץ' ובניון לישראל
לא מפרגנים לאלופה ("הליגה חלשה"), מתלוננים באובססיה על השופטים ("דופקים אותנו"), מלשינים לתובע ההתאחדות ("בוא נראה אותו עכשיו") ומגבירים את מעגל האיבה. הכדורגל הישראלי ממשיך להיות הזירה המושלמת לממורמרים
כוכב הנבחרת הפך לספורטאי המשפיע ביותר בספורט הישראלי ומשתמש בכך כדי להביע את דעתו על המצב בארץ ("ממתי להניף את הדגל בתוך ישראל הפך להתססה?"). משה בוקר תוהה האם רק כעת זהבי הבין שאסור להניף דגלים בהר הבית, קורא לו לשמור על עקביות ומזכיר לו את סרט הקפטן
זו התקופה הכי יפה בשנה. בכל העולם חובבי הספורט מתענגים על כל דקה ועוברים מתקציר לתקציר, חבל שרק בישראל הכותרות הן על עונשים וקנסות, רדיוסים ומחאות. כמה אפשר לאהוב משחק שמוצף באנרגיות שליליות?
באנפילד אוהדי ליברפול התעלו מעל השנאה והיריבות וכיבדו את רונאלדו. בבלומפילד אוהדי הפועל תל אביב זכרו את תומר מורד. בעולם אלים ומתלהם, היה מעודד לראות את אוהדי הכדורגל עוצרים לרגע, ומזכירים את הפוטנציאל במשחק, לפני שהוא נעלם
ההשתלטות של אוהדי פרנקפורט על קאמפ נואו הזכירה את הבעיות של ברצלונה (אוהדים מפונקים, עם סף ריגוש גבוה) ושל הכדורגל המודרני (אצטדיונים של "תיירים"). מזל שהיה שם קהל נלהב שהזכיר איך המשחק אמור להיראות
מכבי בני ריינה בדרך לליגת העל. יכול להיות שהסיבות להצלחה המסחררת של המועדון הצעיר, שזינק לצמרת מליגה ג' בתוך חמש שנים, נעוצות באופי של אנשי היישוב
הכוכב הבלגי סיפק נגד ליברפול עוד משחק לפנתיאון, שוב היה רמה מעל כולם, שוב השאיר תחושה שבימים מסוימים אפילו בקבוצה כמו מנצ'סטר סיטי - אין לו עם מי לשחק. סיכום משחק עונה מרהיב שהבליט גם את הייחודיות של אלכסנדר ארנולד, ובעיקר השאיר את הצופה הנייטרלי מרוצה
אף אחד לא אוהב שופטי כדורגל. הכי קל להאשים אותם בכל הבעיות והצרות, מאז ומעולם הם היו הקורבנות הקלאסיים של הענף, אבל בישראל הם איכשהו מצליחים לבלוט, ולהרגיז אפילו יותר. אז מי באמת אשם בתדמיתם האומללה: הקהל, התקשורת או אולי דווקא האיגוד?
אברטון משחקת בליגה הבכירה 68 שנים ברציפות, אסון הירידה נתפס כבלתי אפשרי - וזה בדיוק מה שעושה אותו אפשרי הרבה יותר. במסגרת המשבר העמוק, אין לשחקנים ולמאמן פרנק למפארד כוחות מנטליים להתמודד עם המשימה. גם בברנלי יודעים את זה
הוא סיפק את תמונה הניצחון על פ.ס.ז' בשמינית גמר ליגת האלופות עם כיסא שהונף אל על, אבל מאז התהפך המומנטום של הכוכב האוסטרי ב-180 מעלות. האם יצליח להתאושש מול צ'לסי שחשקה בו בקיץ?
מנצ'סטר יונייטד כבר מזמן הכתירה את אריק טן האח כתשובה שלה לפפ וקלופ, אבל ההתנהלות שלה עלולה להבריח אותו, כמו גם הטיפים שהוא מקבל מאנשים שמייעצים לו בעוקצנות "לבחור בקבוצת כדורגל, לא במועדון מסחרי". הדילמה, היעדים החלופיים והאפשרות שזה יסתיים בכלל בסיטי
סביר להניח שבייל מאשים את התקשורת במדריד, מרגיש שהמאמנים התנכלו ושהקהל כפוי טובה, אבל דווקא ההצגה שלו במדי נבחרת ויילס מגבירה את התחושה של קריירה מפוספסת ושחקן שלא ידע להוציא את המיטב
כפויי טובה או רומנטיקנים? עולם הכדורגל הזדעזע השבוע משריקות הבוז למסי וניימאר, אבל אוהדי פריז סן ז'רמן הזכירו שהקהל במגרשים הוא עדיין הדבר האמיתי, בלתי נשלט, ומה שהופך את ההצגה למלהיבה. לא בטוח שווסטברוק ואוסקה יסכימו עם זה
יש לו תדמית של דיקטטור שמתעלל בשחקנים באימונים, והיא נכונה, אבל מספרת רק חלק מהסיפור של אחד המאמנים המצליחים ביותר בתולדות גרמניה. על ספסל הרטה, אולי יש לו הזדמנות לסדר לעצמו פרישה בגוונים חיוביים יותר
4 חודשים אחרי ששלח את סרביה למונדיאל על חשבון רונאלדו, אלכסנדר מיטרוביץ' חווה עונה סנסציונית בצ'מפיונשיפ. חלוץ פולהאם יתארח בשבת אצל בארנסלי (14:30, ספורט3), קבוצה שכל שחקניה כבשו ביחד 10 שערים פחות ממנו (25). אז איך שחקן כזה משחק רק בליגת המשנה באנגליה?
אולי הוא בלט במיוחד מול הרכות של פ.ס.ז' וכוכביה, אבל אוהדי ריאל מדריד יודעים שזה המצב הטבעי של לוקה מודריץ': שחקן שלא טועה והופך להכל להיראות קל, האיש שכבר שנים גורם להם להבין מה הם מחפשים על המגרש ומה בדיוק הם אוהבים בכדורגל
הוא שיאן ההופעות של נבחרת אוקראינה, ענד את סרט הקפטן הלאומי, והיה דמות נערצת ברחבי מדינה. כיום, בעוד מולדתו מופצצת, הוא שותק כעוזר מאמן זניט, זרוע יחסי הציבור של המשטר הרוסי. הבגידה באישתו, בה הוא מתעלל בהליך גירושים, לא הייתה מקרית
אשרף חכימי גדל בריאל מדריד, אבל הדרך שלו להפוך לשחקן משמעותי במדיה תמיד הייתה חסומה. אז הוא נטל את מקל הנדודים וכיכב בגרמניה ואיטליה, לפני שנחת בפריז סן ז'רמן. וכמה שריאל זקוקה לו היום
הוא עזב את פ.ס.ז' כדי לשחק בקביעות, בחר בלברקוזן בהמלצת תומאס טוכל, הפך במהרה לחביב האוהדים, והעונה שידרג את משחקו לרמה חדשה, ואף זומן לנבחרת צרפת. מוסא דיאבי, אולי השחקן המהיר ביותר בעולם, מחכה היום לבאיירן מינכן (16:30, ספורט3)
החלוץ האורוגוואי חגג לאחרונה 35, חווה ירידה ביכולתו והוא צפוי לעזוב את אתלטיקו מדריד בתום העונה, אבל מיכאל יוכין נזכר במפגשי העבר שלו נגד מנצ'סטר יונייטד ובפרשה שעודנה מרחפת גם אחרי עשור. המסקנה חד משמעית
מה שעבר השבוע על אוהדי הספורט התל אביבים היה לא קל: שני דרבים חריגים בעוצמתם, ניצחון והפסד מענגים וכואבים, עם הקנטות והשפלות, אושר וסבל. שבוע שגרם לאוהדים להכיר בנזקי המלחמה הבלתי נגמרת, והכרה סופית: אין משחק גדול מזה
