אנתוני גורדון היה אחד הכוכבים הבולטים בניצחונה של אנגליה על ישראל בשלב הבתים, כאשר נגח במיומנות פנימה מהגבהה של מורגן גיבס ווייט. הוא הרשית בפעם השניה בטורניר כאשר הפציץ את השער היחיד ברבע הגמר מול פורטוגל, שוב מבישול של הפליימייקר מנוטינגהאם פורסט, כדי לסדר לאנגלים דייט נוסף עם החבורה של גיא לוזון בחצי הגמר הערב (רביעי, 19:00, ספורט1).
כך הוא הפך לסקורר המוביל של האנגלים, וזה לא דבר של מה בכך עבור שחקן ששם רק 9 כדורים ברשת ב-109 משחקים בכל המסגרות בבוגרים, אבל אחת הסיבות לשינוי טריוויאלית למדי - גורדון פשוט משחק לראשונה בתפקיד החלוץ המרכזי, שלא ממש מתאים לו על הנייר.
בוודאי לא מדובר בחיית רחבה קלאסית. גורדון, שנופה מהאקדמיה של ליברפול בגיל 11 בגלל שהיה צנום וחלש מדי פיזית, אף פעם לא יהיה אתלט אימתני. הוא הצליח לפלס את דרכו לכדורגל מקצועני בבית הספר של אברטון בעיקר בזכות מהירות וזריזות, ולכן המשבצת הטבעית שלו תמיד הייתה באגף, בעיקר משמאל. הוא אוהב לחתוך למרכז כדי לעשות שימוש ברגלו הימנית החזקה, וניחן גם בכדורי רוחב טובים כי רגלו השמאלית טובה כמעט באותה המידה, אבל התקשה להגיע למצבי הבקעה ולכבוש, וזו נקודת החולשה שליוותה אותו לאורך זמן.
למעשה, הוא לא נחשב לעילוי יוצא דופן בנוער של אברטון. את הופעת הבכורה בפרמייר-ליג הוא ערך רק בגיל 19, בדיוק לפני שפרצה מגיפת הקורונה, ואת רוב עונת 2020/21 בילה בהשאלה פושרת למדי בשורות פרסטון בליגת המשנה. כל זה לא הפחית את התשוקה העזה שלו להתקדם ולהוכיח את עצמו, ולא היה קשה להבחין בדחף לעבוד קשה למען הקבוצה. התכונה הזו היא שסללה את דרכו פנימה בסופו של דבר, אבל אפילו מעריציו הגדולים נדהמו כאשר מחירו זינק לפתע לגבהים בלתי נתפסים, וצ'לסי חשקה להחתימו תמורת 60 מיליון ליש"ט לפני שנה.
למה? היה קצת קשה לענות על השאלה הזו. כן, הוא נמרץ מאוד, שורף שטחים ובעל שליטה טובה בכדור. כן, הוא עזר מאוד לאברטון להישאר בליגה ב-2021/22 והבקיע את שער הניצחון היקר מול מנצ'סטר יונייטד. כן, אפשר לראות שיש לו פוטנציאל להתפתח מבחינות רבות, וכושר הלמידה שלו בהחלט גבוה. אבל מכאן ועד להיות אחד השמות הלוהטים בשוק ההעברות המרחק גדול. ההצעה האסטרונומית של הכחולים הפכה לסוג של בדיחה - בעיקר על חשבון המועדון, אבל גם מבחינת השחקן עצמו.
העניין הוא כי אברטון סירבה אז. ההנהלה סופגת גם כך ביקורת קבועה מצד האוהדים, ובצדק - ולכן הרגישה כי לא יהיה נבון תדמיתית למכור שני כוכבים מרכזיים בו זמנית. רישרליסון הברזילאי נטש לטובת טוטנהאם, אז גורדון - שחקן בית אהוב, הלב והנשמה של הקבוצה - היה חייב להישאר. "לאברטון ישתלם יותר לבנות את הקבוצה סביב גורדון מאשר למכור אותו", טען אז העיתונאי גרג אוקיף. ואולם, הגישה הזו השתנתה במהרה, מכל הכיוונים.
פתיחה חלשה של העונה הפכה גם את השחקנים ליעד לגיטימי מצד האוהדים, וגורדון שסבל מירידה חדה בכושרו הפך מדמות נערצת לסוג של שעיר לעזאזל. רכבו הותקף במספר הזדמנויות, והחוויה של אולטראס זועמים רודפים אחריו לא הייתה קלה לעיכול. השחקן הפנים במהרה כי מעמדו כלל לא מובטח - לא רק מקצועית, אלא גם ציבורית. במקביל, הצרות הכלכליות של אברטון רק הלכו והעמיקו, ובינואר כבר היה ברור שמכירה הכרחית, לפני שערכו של השחקן צולל עוד יותר.
זה היה הרגע של ניוקאסל להיכנס לתמונה. צ'לסי כבר לא חשבה בכיוונו, אבל הסעודים כן - והם היו זקוקים לשחקן התקפה אחרי המעבר של כריס ווד לנוטינגהאם פורסט. האנגלי הבלונדיני אמנם לא מסוגל להחליף את הבריון מניו זילנד מבחינת סט הכישורים, אבל הוא היה הפתרון הנוח בשוק, וכך נרקמה העסקה ששלחה אותו לצפון מזרח המדינה תמורת 40 מיליון ליש"ט - סכום מופרז שאברטון שמחה מאוד לקבל, תוך שהיא מציגה את המעבר כהיענות לדרישה מצד השחקן עצמו. ההודעה על עזיבתו הייתה קצרה מאוד, וגורדון העיד בהמשך כי נפגע מהיחס כלפיו. "חשבתי שמגיע לי יותר קרדיט אחרי מה שעשיתי כאשר עזרתי לקבוצה להישאר בליגה", הוא אמר, אבל אוהדים רבים ראו כפיות טובה דווקא בהתנהלותו.
כך או כך, הפרידה הייתה צורמת למדי - וזה לא עזר במיוחד לגורדון להתאקלם במקום העבודה החדש. באברטון לפחות היה לו סטטוס של שחקן בית, בעוד בניוקאסל הוא היה רכש יקר שאמור להצדיק את עצמו. בחודשים הראשונים במועדון, הוא לא בדיוק עשה זאת, והמנג'ר אדי האו נתן לו לפתוח בהרכב 4 פעמים בלבד בליגה. שער הבכורה שלו הגיע רק במחזור הסיום של העונה, בתיקו 1:1 בסטמפורד ברידג', שהיה אמור להפוך לביתו לו התסריט היה מתפתח אחרת בקיץ, ושאלות נוקבות רבות עדיין מרחפות מעליו. יש הגורסים כי ניוקאסל מייעדת לו חלק משמעותי יותר בעונה הבאה, אבל איש לא יכול להבטיח זאת, ותווית הפלופ לא רחוקה ממנו. בגיל 22, זהו צומת חשוב מאוד בקריירה.
זה העיתוי בו הוא הגיע לאליפות אירופה לנבחרות צעירות, בידיעה כי הרפתקה חיובית לא תזיק בלשון המעטה לקראת הבאות. נכון לעכשיו, זה מה שהוא מקבל, ולהחלטה של המאמן לי קארסלי לשבץ אותו במרכז ההתקפה יש השפעה מהותית על כך. ואולי גורדון הפתיע גם את עצמו כאשר גילה שהוא נהנה עד הגג בתפקיד החדש.
"זה שונה מאוד. לא שיחקתי כך יותר מדי בעבר, ולכן זה לא טבעי עבורי, אבל זה כיף. קל יותר לעשות את זה עם גיבס ווייט, כי הוא נע המון. אני לומד להבין כדורגל טוב יותר בגלל הגיוון. שיחקתי באגפים ובקישור המרכזי, ועכשיו אני מספר 9. ואולי זו העמדה הכי טובה עבורי, כי אני יכול לנצל את המהירות שלי. כשאתה משחק באגף, אתה יכול להיעלם מהמשחק לפרקים, ובמרכז זה שונה", הוא אמר אחרי הניצחון על פורטוגל, והוסיף גם ביקורת עצמית: "אני צריך לעבוד על הסיומת. אפשר היה לכבוש עוד שער או שניים, ואני מתוסכל שזה לא קרה".
סביר להניח שבניוקאסל לא יהיו לו הזדמנויות רבות לשחק כחלוץ מטרה, כי יש לה שני כוכבים שזו המומחיות המרכזית שלהם - קאלום ווילסון ואלכסנדר איסק. ואולם, זה בוודאי לא יפריע, והצלחה בזירה הבינלאומית תוסיף לו נקודות במאבק על המקומות בהרכב של האו. אם ישוב למועדונו ככוכב דומיננטי של אלופת אירופה הטרייה, תג המחיר שלו ייראה קצת יותר מציאותי, והכותרות החיוביות בתקשורת ישפיעו על יחס האוהדים כלפיו.
מצד שני, הוא עלול גם להחמיץ, להיכשל ולהיות מודח בחצי הגמר מול ישראל, ואז כל הביקורות הטובות שקיבל בשבועות האחרונים ייזרקו לפח. זו בדיוק המטרה של השחקנים בכחול-לבן שיתמודדו מולו הערב. חשוב לזכור - הנגיחה במשחק הראשון הייתה נאה, אבל גורדון הוא לא חלוץ טבעי בשום אופן, והביטחון העצמי שלו מול השער ממש לא מזהיר.