עונת הכדורגל נפתחה אתמול (שבת) באופן רשמי, למרות שתכל'ס היא נפתחה ב-20 ביולי, לפני חמישה שבועות וחצי, בשישייה המפורסמת של מכבי תל אביב בטרנר מול הפועל באר שבע.
וזו אחת הבעיות בפתיחת העונה בישראל, שאין קשר בין מה שאתה רואה בהכנה לבין המציאות בשטח. קבוצות עדיין מחתימות שחקנים, ובעיקר זרים, ועדיין חלקן לא העביר במלואו סגל בבקרה תקציבית. מה שחשבת ביולי, לא טוב באוגוסט, והפערים, אוי הפערים.
הפועל באר שבע חטפה 10 שערים בגביע הטוטו ממכבי תל אביב ומכבי נתניה, היא בקושי גירדה סיבוב שלישי במוקדמות הקונפרנס ואז עפה מול לבסקי (שכפתה תיקו ביתי מול פרנקפורט ביום חמישי). היה נדמה שהכל שם בלגן (בעיקר כי היה שם בלגן), ופתאום הקבוצה פותחת ליגה בסערה. וזה לא היריבה החלשה (מאוד), וזה גם לא ההברקה עם אמיר גנאח - מה זה הברקה, הרמונט פשוט נוצץ - או התרגילים בנייחות, שגם אחרי 7 שנים מאז הניצחון בסן סירו על אינטר, קבוצות בישראל אוכלות אותה מולם. זה בעיקר הלוק.
באר שבע עלתה אתמול למשחק מול חדרה כאילו לא היה כלום בקיץ. ראו את זה בשפת הגוף של השחקנים. הרבה ביטחון, הרבה אמונה שעם כל הכבוד לערן זהבי, או לשער בדקה ה-96 בגיורגי אספרוחוב, הפועל באר שבע היא עדיין טופ 3, וככה היא צריכה להתנהג. כל קבוצה שתשחק איתה טקטי, תפורק לאלתר.
אליניב ברדה השאיר את רמזי ספורי על הספסל 90 דקות, נתן לאמיר גנאח את המפתחות ואולי גם הראה לספורי בדרכו את הדרך לטורקיה. פתאום לקבוצה שלא מייצרת כלום מרוב קשרים אחוריים, יש קו ייצור. התנועה לעומק של שחקני באר שבע אתמול הגיעה מהצדדים, וזו דרך נהדרת לפרק הגנות צפופות. רואים את זה בסגנון של מכבי חיפה (עם הכניסות של חזיזה וקורנו), ראינו את זה אתמול עם שגיב יחזקאל או הלדר לופס. זו היכולת הרגילה של באר שבע, זה הפער בינה לבין שאר הליגה. נטריד אתכם בשאלות ובעיות, רק כשהם יפגשו את שתי הגדולות האחרות, אולי.
הכדורגל הישראלי עבר רנסנס הקיץ. הנבחרת עד גיל 20 השיגה מקום שלישי במונדיאליטו, הנבחרת הצעירה הגיעה לחצי גמר היורו משם לאולימפיאדה בשנה הבאה. אבל זה לא נגמר שם, וטוב שכך. יש לנו שחקנים בליגת האלופות, עוד לפני שמכבי חיפה הגיעה לשם (אם תגיע), יש לנו נציגים בחלק מחמש הליגות הגדולות, וכולם צעירים, אפילו צעירים מאוד. זה קו התקדמות שמחלחל גם לאלה שנשארו מאחור.
תסתכלו על איתן אזולאי, הפיטבול של מכבי נתניה, שחקן שבקלות שווה נבחרת ישראל לבוגרים, וראינו מה הוא מסוגל לעשות בקיץ במדי הנבחרת הצעירה. לאזולאי יש מפתיחת העונה 3 שערים, והוא שחקן קישור אחורי. העוצמות שלו, כשהוא מגיע מאחור, הן אדירות. הפער בינו לבין קבוצה בחו"ל הולך ומצטמצם.
קחו את נדב נידם, שחקן שמושאל כבר עונה שנייה ממכבי תל אביב להפועל ירושלים. איזה גול קלאסי, כולל העצירה, הטיפול בכדור, והבעיטה הנקייה. הנה עוד שחקן שמתאבדים עליו. קחו את גיא דזנט, מגן יליד 2005 שמכבי פתח תקוה מריצה לאירופה או פורת עיאש, שהשווה אתמול את התוצאות בסכנין מעמדת הווינג-בק השמאלי וכמובן תומר צרפתי שנתניה מריצה כשוער ראשון.
אז בואו נדבר על אמיר גנאח.
אלונה ברקת הגיעה להפועל באר שבע וסירבה להתפזר. להביא את הפועל באר שבע מהשבר המנטלי שארך 40 שנה לפסגת הכדורגל הישראלי, הייתה משימת חייה. לטפח לצד זה נוער, זה פחות עניין אותה. הפועל באר שבע רחוקה שנות אור בטיפול בנוער לעומת מכבי תל אביב, מכבי חיפה, מכבי פתח תקוה, הפועל תל אביב, מ.ס אשדוד, אפילו הפועל רעננה ורמת השרון.
ולכן, צעירים שגדלים בהפועל באר שבע מתקשים לתקוע בה יתד. תראו את איליי מדמון, קפטן נבחרת הנוער המוערך, שכל חבריו לנבחרת משחקים או מקבלים אשראי גדול, והוא אפילו לא נספר ומחפש כל הזמן מקום לשחק בו.
ופתאום, אמיר גנאח. איזה כישרון, איזו חדות במסירות, איזה עומק, רק בן 19. זה לא יחפה על הטיפול הרע בכישרונות שגדלים בבאר שבע (מה עם יוספי?), אבל זה נותן תקווה שאולי אלונה - בעזרת אליניב ברדה - מחליפה דיסקט, גם אם עדיין הגיע זר שישי. העתיד נמצא אצל הצעירים, זאת לא קלישאה, זאת כבר המציאות.
זה בטח עושה את אוהדי באר שבע מרוצים פי כמה.
נאסים אואמו חטף אתמול אדום. כניסה לא ברורה במאבק על כדור תועה, מול הנרי ואקה של ריינה. הפקקים לתוך השוק. טוב שיש VAR כדי לעשות צדק. ביציע קוראים לזה "כרטיס בורדו".
אואמו ספג את הכרטיס האדום ה-40 של מכבי נתניה מאז שבה לליגת העל בעונת 16/17. 40, כן? בעונת 2019/20, חטפה נתניה 10 אדומים, 4 מהם של אלמוג כהן, שיא ישראלי. אלמוג כהן הוא היום המנהל המקצועי, ואני לא מרגיש הפקת לקחים. נתניה היא קבוצה שמשחקת נהדר, שמייצרת שחקנים, שגלגל השיניים שלה עובד נון-סטופ, והיא קבוצה אלימה, רק בלי הארומה שליוותה את סכנין של אייל לחמן לפני 20 שנה. יש מקרים שהשופטים דפקו אותם, אבל 40 אדומים, גם אם חמישה הם לא מוצקים, זה המון, זה רע מאוד, וזה לא מקרי.
נתניה חייבת להירגע. אתמול זה עלה לה בסוף בשתי נקודות. נתניה היא קבוצת פלייאוף עליון שצריכה לנצח יריבות כמו בני ריינה במשחק בית, כדי להגיע לשם. והתיקו הזה - שמי יודע מה הוא מסמן לאור שתי פתיחות העונה הקודמות של נתניה - רק מכניס ללחץ. עם 11 שחקנים אולי זה לא היה קורה.
כן, תגידו, אולי זה לא היה קורה אם נתניה הייתה שמה בשער שוער בן 25 לפחות ולא בן 19. זה מזכיר לי שבעונת 1987/8, החליט אברם גרנט להציב בשער הקבוצה את רפי כהן, שוער שהגיע מאילת, בן פחות מ-18. באחד המחזורים הראשונים, חטפה הפועל פתח תקוה שלושה שערים בבלומפילד מול בית"ר ירושלים כולל שער נגיחה משני מטר של אבי כהן הירושלמי בין הידיים של כהן. כולם צקצקו, איך גרנט מהמר ככה על עתידה של הפועל פתח תקוה? בשלוש העונות הבאות סיימה הפועל פתח תקוה כסגנית אלופה, והייתה רק כפסע מזכייה באליפות. רפי כהן הגיע משם בגיל 22 למכבי חיפה והשאר היסטוריה.
העצירות של תומר צרפתי אתמול מעידות שהוא בשל, הגול שהוא חטף לא באשמתו. איך אפשר להאשים שוער שמזנק לכדור שהולך לקורה, ורק ניתז מגופו לרשת? ההחלטה של אייל סגל ורן קוז'וך ללכת על תומר צרפתי היא אולי הימור שיעכב קצת את החזרה של נתניה לארוחת התארים, אבל בסוף היא תשביע אותם.
השער אתמול של בני סכנין לרשת הפועל תל אביב הוא השער היפה ביותר של המחזור, כי הוא היה מופת לכדורגל קבוצתי, תוסס וזורם, אבל באותה מידה הוא מעצבן.
הוא מעצבן כי סכנין לא ניצחה אתמול את המשחק בגלל שהיא ממשיכה לאלתר הרכבים בגלל שאין לה עתודות כספיות להעביר תקציב בבקרה התקציבית, והיא מושכת ומושכת - והבקרה נחמדה מאוד איתה - והאלתורים שלה עולים בשער כמו זה שספגה אתמול כתוצאה מכך שבירם כיאל פתאום בלם ומוחמד אבו ניל הוא השוער הראשון ולא הרכש מגוואטמלה, שלא עבר בקרה.
הוא מעצבן כי הכדורגל של סלובודן דראפיץ' ראוי ליותר קרדיט מאשר בעלים קפריזי משם או הנהלה גרושניקית מפה.
הוא מעצבן כי סכנין בסך הכל קבוצה טובה, ראויה, שגם עשתה אתמול מפגן יפה מול אוהדי הפועל תל אביב, והרימה תפאורה ואווירה, ולא מגיע לה שנמשיך לבקר את ההתנהלות שלה.
אחרי 20 שנה הנוכחות של סכנין בליגת העל היא עובדה. לא מהמרים נגדה, לא חוששים לחזות לה פלייאוף עליון. חבל רק שב-20 השנים האלה היא לא משכילה למשוך איתה גם תדמית מקצוענית.
ושני משפטים על הפועל תל אביב: מספרים שיש אווירה חדשה, ותחושה של עשייה, ושינוי, וסגל מרענן. איך אמר פעם אלי גוטמן על הפועל תל אביב כשהיה בה מנהל מקצועי לזמן קצר? "זו קבוצה של גיא לוזון". אף אחד לא יכול עכשיו להגיד "זו קבוצה של הניסנובים".
זו קבוצה מאמריקה, אבל מהצד המוצל של קנדה.