לא יודע אם שמתם לב, אבל הקבוצות הישראליות מתקרבות בצעדי ענק לשדרוג מעמדם ביבשת. כרגע הן נמצאות במקום ה-16 בדירוג האירופי לאחר שהחלו את העונה (לפני שבועיים וחצי) במקום ה-18. ריבוי משחקים (בגלל כניסה בשלבים מוקדמים), הגרלות נוחות והגעה של שתי קבוצות ישראליות לשלב הבתים מדי עונה בשנים האחרונות, הביאו את הקבוצות שלנו למצב פנטסטי. עוד מקום אחד בדירוג - שלא נמצא רחוק מדי - וישראל תתחיל עונה אירופית בקיץ 2025, עם שתי נציגות במוקדמות ליגת האלופות (אלופה וסגניתה) וחמש קבוצות בכלל במפעלים האירופיים.
לצד הבונוס הזה מגיעה גם כוכבית. כמו אצל סינדרלה, השעון מתקתק. לא שמרת על המקום ה-15, נחתת תוך עונה בחזרה. וקבוצות במקום ה-15 משחקות פחות משחקים, כשלון שלהן מביא פחות נקודות והשקלול אפילו מפחית את ערך הניצחונות. בקיצור, אם משתפרים - נשארים ואם לא, אז חוזרים מהר מאוד לגודל טבעי.
המכשול של הכדורגל הישראלי הוא שאין בו יותר מ-3 קבוצות טובות, כך שהקבוצה הרביעית באירופה (שתמיד מגיעה לשם עם ניקוד נמוך) מקבלת הגרלות אכזריות (פאוק לבית"ר, בשאקשהיר בעונה שעברה לנתניה, נפטצ'י באקו לפני שנתיים לאשדוד), וברוב המקרים עפה, אז מה עכשיו קבוצה חמישית?
מאז עונת 18/19 תופסות 3 הגדולות את ארבעת המקומות הראשונים. זה קיים בהמון מדינות באירופה, אבל שם יש יותר מועדונים בכירים. אצלנו יש 5 מועדונים בכירים על הנייר, שניים מהם מדשדשים בבעיות ניהוליות וכספיות כבר שנים. אחד מהם עוד מגיע מדי פעם לאירופה - בית"ר ירושלים - אבל הקבוצה השנייה, הפועל תל אביב, שכחה כבר מתי שיחקה שם. המעמד שלנו באירופה מחייב מועדונים גדולים, בגלל קהל, בגלל עוצמות שעושות הבדל מול יריבות בינוניות.
הקיץ עברה הפועל תל אביב הפיכה ניהולית, הגיעה קבוצה אמריקאית. התחושה היא של פסבדו-התחדשות. בפועל, יש הרבה זמזומים מסביב לגווארדיה החדשה, אולי מצד ההנהלה הישנה וגם מצד קבוצות שבאות במגע. המילה הרווחת היא "גרושניקים". כלומר, הגיעה קבוצת ניהול חדשה, אבל ההתנהלות ישנה. לא מביאים שחקנים שוברי שוויון, מחכים שהשוק יפלוט שחקנים ואולי יהיה אפשר למצוא מציאה. להביא את לגאנס מהליגה השנייה בספרד למשחק ראווה לציון 100 שנה, זה לא חגיגה. הפועל תל אביב שיחקה בארסנל משחקי ראווה כשהייתה מהמועדונים הבכירים בישראל, שיחקה בגלזנקירשן ובשטאדיו דה לוז' בליגת האלופות, ניצחה בפארק דה פראנס. הפועל, כן?
וכך נראה הכדורגל שלה מתחילת ההכנות. מאמן אוסטרלי, כדורגל ישראלי. שלא במיטבו. אפשר להגיד שהפועל סובלת מפציעות, שעומרי אלטמן עוד לא עלה על הדשא, שזה רק גביע הטוטו ויש גל חום. אבל חוץ משער אתמול במבצע אישי, ראינו חמישה שחקני הגנה, קישור דפנסיבי מעובה, ומעט החזקה בכדור באופן יחסי. אמנם היריבה מירושלים סיימה רביעית בעונה שעברה, אבל גם בפערים גדולים יותר מירושלים, הפועל תל אביב צריכה להראות כמו קבוצה דומיננטית, ולא כמו קבוצה שמחפשת 0:1 מפואר ומתבנקרת בסיום במשחק הכנה רשמי. "פירקנו 0:1" זה דבר שעלי מוהר כתב עוד בימים ששחקני הפועל היו שוברים עציצים בבית ברנר, לא כשהבעלות היא פרטית ויש תחושה של כסף על העצים. איפה נשברתי? כשאמיר כבירי קיבל פנייה להיות ספונסר. "גרושניקים" מספרים עליהם. אולי זו כבר לא שמועה.
משחקי גביע הטוטו הם משחקי הכנה בעצימות גבוהה. לא משחק באיזה חור באוסטריה או בהולנד או בפולין מול בורנמות' או פנאתינייקוס כאלה, לעיני אוהדי אולטראס שחסכו כל העונה בשביל לטוס ולשיר שירי נאצה ששומעים היטב בשקט מסביב, כשחלק מהשחקנים משחקים עם גוזיות GPS מעל החולצות. בגביע הטוטו יש קהל, בחמשת המשחקים עד כה (כולל משחקי האירופיות) הגיעו 49 אלף צופים, כמעט 10,000 צופים בממוצע למשחק. במשחקים כאלה צריך להריץ הרכבים, מערכים, לבחון זרים שלא חתמו, ליהנות מהמפעל לא רק כספית, אלא גם מקצועית.
רק מה, יש בעיה אחת קטנה: בקרת תקציבים, שבקיץ הזה הקשיחה עמדות. היא מאשרת תקציב ואחר כך שחקנים על פי התקציב שאישרה. לפעמים זה לא תואם את הרצוי, רק את המצוי. בגביע הטוטו מותר לשתף שחקנים שהיו על הפיי-רול בעונה שעברה, שחקני נוער ושני נבחנים (ישראלי וזר) שיכולים להיות שחקנים שכן סגרו בקבוצה אבל לא עברו בקרה. וכך נולד סטארט-אפ, ניתן עליו את הקרדיט להנהלת בני סכנין: קבוצה ש"עושים לה בעיות" בבקרה, לא מעבירה את מי שאפשר להכניס בתקציב, אלא נמנעת מלהעביר את התקציב, מנסה להרוויח זמן עד לפתיחת משחקי הליגה, שם הדד-ליין האמיתי כולל הלחצים על הבקרה מסביב.
סכנין, לפחות בשתי העונות האחרונות, עולה בגביע הטוטו עם סגל שלא עבר בקרה. היא למעשה מופיעה כמעט בהרכב הכי טוב שלה, בלי לעבור בקרה, אבל משיגה עוד קצת כסף - מגביע הטוטו - כדי לשפר עמדות מול הרשות. קבוצות אחרות, לעומת זאת, מופיעות לפי מה שאושר להן בבקרה, כך שהרווח של סכנין הוא כפול ומכופל: גם מותר לה לשחק בתנאים האלה וגם יש לה יתרון על קבוצות אחרות שפעלו - קצת בנאיביות - לפי הספר. זה אולי מסביר את ה-0:1 אתמול משער של דור חוגי. לא עבר בקרה, אבל שיחק בעונה שעברה.
ועל פי הרציונל הזה שוחק אתמול דרבי בפתח תקוה. הפועל פתח תקוה עלתה בהרכב שלא עבר בקרה תקציבית. היא גם הודיעה על כך לאוהדיה ערב המשחק. שני "נבחנים", רוי נאווי הגיע מהנוער של מכבי תל אביב, השאר שיחקו בעונה שעברה בליגה הלאומית. באופן מפתיע, יריבתה מהצד השני של הכביש כן עברה בקרה, והיא שיחקה בהרכב עם שלושה זרים חדשים, רובי לבקוביץ' שהגיע מחדרה בשער, כשמהספסל עולים בן שהר - הרכש המרכזי שלה - רק בדקה ה-71 ואמיר ברקוביץ' שהגיע מנתניה, בדקה ה-84.
אז נכון שהעונה האמיתית תיפתח ב-26 באוגוסט, בעוד ארבעה שבועות, אבל אם ברור למה הפועל פתח תקוה הופיעה עם סגל של ליגה לאומית, לא ברור למה מכבי פתח תקוה הופיעה בסגל של ליגה לאומית מחוזק בזרים. עדיין עושה ניסיונות?
הקונספט של מכבי פתח תקוה שמדבר על השבחת חומר מקומי ואקזיטים מפוארים, הוא קונספט מבורך. קבוצות צנועות חיות ממכירת כוכביהן, זה מממן להן את הפעילות, בוודאי פעילות במחלקת הנוער. אממה, כשמחברים לזה מעט מאוד חיזוק וזרים - איך נאמר - מליגה אלבנית והשכנות, הקונספט הזה עלול לסכן את המקום בליגת העל. מכבי פתח תקוה כזכור, ששיחקה ברציפות בליגת העל בין 1991 ל-2012, נשרה שלוש פעמים מאז לליגה הלאומית. לשחק בהתקפה חלק מהמשחק עם עידן טוקלומטי ואמיר אלטורי, שני שחקנים מתחת לגיל 20, ולהעלות מהספסל את רוני לאופר, מושאל צעיר ממכבי חיפה, זו גישה שנבחן אותה לאורך זמן, אבל יש בה גם מעט יומרנות. מותר להגיד: לא בטוח שזה יספיק.
הפועל פתח תקוה, עם הסגל דאשתקד, כבשה ונפסלה ורשמה את החמצת השנה. זה הספיק למכבי פתח תקוה ל-0:0. לא ברור למה זה יספיק בהמשך.