הלוחמים מוכנים: סיפורה המיוחד של אוסאסונה לקראת המשחק הגדול בתולדותיה

19,208 חברי מועדון (סוסיוס) של אוסאסונה, שהם כ-97 אחוזים ממספרם הכללי, רכשו כרטיסים לאצטדיון לה קרטוחה בסביליה, שם תתמודד קבוצתם האהובה בשבת בערב (23:00, ספורט4) עם ריאל מדריד בגמר גביע המלך. עבור היריבה המפוארת, מדובר במשחק חשוב, והלבנים ישמחו מאוד להניף את התואר בפעם ה-20 בתולדותיהם, אבל כבר ביום שלישי מצפה להם אתגר אותו יגדירו רבים מהאוהדים כחשוב יותר - המשחק הראשון מול מנצ'סטר סיטי בחצי גמר ליגת האלופות. המאמן קרלו אנצ'לוטי יצטרך להפעיל שיקול דעת על מנת לחלק את הכוחות בצורה נבונה, ולא בהכרח ישרוף את כל הכלים על הגביע - במיוחד אם העסק ייגרר להארכה. לעומת זאת, מבחינת אוסאסונה מדובר בערב המכונן והחשוב ביותר בכל 102 שנות קיומו של המועדון. זה הגמר השני בהיסטוריה של הקבוצה מפמפלונה, ובפעם הקודמת היא הפסידה בנסיבות דרמטיות במיוחד.

היה זה ב-2005, כאשר אוסאסונה עלתה לגמר מול בטיס באיצטדיון ויסנטה קלדרון, יהי זכרו ברוך. עשרות אלפים נהרו אז לא רק למדריד, אלא גם לכיכר קאסטיו הענק בפמפלונה, שם הוצג האירוע על גבי מסכי ענק. כולם קפצו מאושר כאשר ג'ון אלואיזי האוסטרלי נגח פנימה כדור הגבהה מושלם של לודוביק דלפורט הצרפתי בדקה ה-82, והישווה ל-1:1. היריבה בירוק-לבן נלחמה בעצמה על הזכות להניף את הגביע בפעם השניה בהיסטוריה, והמזל היה לצידה. היא ניצחה 1:2 בהארכה, וחואקין לקח את הגביע כאורח הכבוד לחתונה שלו.

אז בשבת יהיה הגמר השני של אוסאסונה, אבל אנשי המועדון והאוהדים יודעים היטב שהיה גם "גמר" נוסף - יום קריטי אפילו יותר, בו נלחמה הקבוצה על עצם קיומה. היה זה ביוני 2015, במחזור הנעילה של הליגה השניה. אוסאסונה הייתה זקוקה לתיקו באיצטדיונה של סבאדל, שכבר ירדה, על מנת לא לצלול ביחד איתה לליגה השלישית. בהתחשב במצבו הכלכלי של המועדון באותם ימים, פיאסקו כזה היה גזר דין מוות - ברמת סבירות גבוהה מאוד היה מוביל אובדן ההכנסות לפשיטת רגל ולהיעלמותה של אוסאסונה, לפחות במתכונת הרגילה כפי שהיא מוכרת מאז 1920. המארחת עלתה ל-0:2 מהיר, והאסון היה מוחשי ביותר. כל מי שהיה אז על המגרש וביציעים יכול להיזכר בתחושות האלה גם כעת - הרי חלפו 8 שנים בלבד. ההצלה הגיעה כאשר הבלם הצעיר דויד גרסיה, בעונת הבכורה שלו בסגל הראשון, נגח שער מצמק בערבוביה בדקה ה-77. כעת נזקקה הקבוצה לשער אחד בלבד, וחאבי פלאניו השיג את ה-2:2 בדקה ה-89. איש לא רוצה לחשוב מה היה קורה לו היה מחטיא.

כיום, דויד גרסיה בן ה-29 הוא הקפטן הגאה של אוסאסונה. את הגמר של 2005 הוא חווה כילד בן 11 שהיה ביציע במדריד ועזב עם דמעות בעיניים, והוא לא ישכח לעולם את רכבת ההרים הנפשית שחווה בסבאדל. יש שיגידו כי יש לו מניות רבות בכך שהמועדון עדיין קיים, ומאז הוא רק הולך ומתחזק. כיום, כאשר הוא מוערך כאחד הבלמים האיכותיים והנוקשים בליגה הספרדית, הוא חולם על סנסציה מול ריאל שתהפוך את העונה הזו לקסומה ביותר שידעה פמפלונה אי פעם. ברור לכולם שהיא אנדרדוג מוחלט מול ויניסיוס וקארים בנזמה, אבל זה לא אומר שצריך להניף דגל לבן מראש. בכלל, אוסאסונה לא נכנעת אף פעם, בשום סיטואציה. זה החלק החשוב ביותר ב-DNA של המועדון המיוחד הזה.

את המוטו הזה הפך לוויראלי ברשתות החברתיות אוהד שרוף של הקבוצה שנסע להתנדב באוגנדה, עבד עם הילדים המקומיים וצילם סרטון בו הם מדלקמים את המשפט. הוא הוקלט עוד ב-2017, אבל הפך לפופולרי משום מה רק בקיץ האחרון, ואולי זה סמלי כי בעקבות החשיפה אכן גילתה הקבוצה אופי של ברזל בכל השלבים בגביע. זה לא היה קל באף שלב אחרי שהסתיימו המפגשים עם קבוצות החובבים, אבל החבורה מפמפלונה ממש לא התכוונה לוותר.

לשם התחלה, נזקקה אוסאסונה להארכה כדי להדיח את חימנסטיק טראגונה מהליגה השלישית, ונעזרה בשער עצמי מגוחך למדי כדי לעשות זאת - הכדור שהרחיק מגן היריבה פגע בעמוד ונכנס פנימה, ממש לפני שהעסק נגרר לפנדלים. בשמינית הגמר, באיצטדיונה של בטיס, הייתה אוסאסונה בדרך להפסד מוצדק, אבל דויד גרסיה הישווה בזמן פציעות ולקח את המשחק להארכה נוספת. שם עלו הירוקים-לבנים, שהגיעו על תקן מחזיקי הגביע, ליתרון נוסף, אבל רובן גרסיה דאג להשוות שוב ל-2:2, ובפנדלים דייקו כל השחקנים מפמפלונה כדי לסדר דייט עם יריבה נוספת מסביליה ברבע הגמר.

הפעם התסריט היה כמעט הפוך, כי המשחק נערך בפמפלונה, והאורחת הישוותה ל-1:1 בזמן פציעות בזכות גיבור המונדיאל המרוקאי יוסף אן-נסירי. אלא שגם לאוסאסונה יש מרוקאי משלה, עבדה אזלזולי המושאל מברצלונה, והוא דאג לכבוש שער ניצחון יקר בהארכה. אזלזולי היה גם זה שהבקיע את שער הניצחון על אתלטיק בילבאו בחצי הגמר - השלב היחיד שנערך בספרד בשיטת בית-חוץ. אז בגומלין בחבל הבאסקים הייתה המארחת פייבוריטית, ואף עלתה ל-0:1, אבל זה הספיק רק להארכה בסיכום שני המשחקים, ובדקה ה-116 הגיע יליד פמפלונה פאבלו איבנייס כדי להבקיע את השער ההיסטורי ולהעלות את אוסאסונה - זו שלא נכנעת אף פעם - לגמר השני בתולדותיה.

הניצחון על בילבאו היה מתוק במיוחד, כי אנשי אוסאסונה סולדים מהשכנה העשירה מהחוף הצפוני, כי מבחינתם תושבי חבל נבארה נחשבים באופן עקרוני לבאסקים. יש כאן דקויות מהותיות מאוד, אבל זה לא המקום לדון בהן לעומק, וחשוב להבין רק דבר בסיסי אחד - עבור הנהלת אתלטיק ואוהדיה שחקנים מפמפלונה כשרים כדי לייצג את המועדון שלהם, שכידוע חייב להיות על טהרת האומה הבאסקית בלבד. ואם זה המצב, הרי שסקאוטים של אתלטיק בילבאו, העשירה בהרבה מאוסאסונה, משתוקקים לקחת את הבוגרים המוכשרים ביותר מהאקדמיה של אוסאסונה, ומוכנים להציע להם תנאים טובים יותר. קשה לעמוד בתחרות הלא הוגנת הזו, ודי להזכיר את חאבי מרטינס - לימים כוכב נבחרת ספרד ובאיירן מינכן - שבחר לנטוש את אוסאסונה בה גדל לטובת בילבאו כאשר היה בן 18, בדיוק כאשר היה מוכן לעשות את הצעד הגדול לסגל הבוגר.

אז לנצח את בילבאו זו מצווה, ולעשות זאת באופן דרמטי בחצי גמר הגביע זה הישג מרהיב שכל העיר יכולה לדבר עליו חודשים. הוא רק מדגיש את החוזק של אוסאסונה עצמה, כי היא מצליחה לשמר סגל מקומי איכותי כנגד כל הסיכויים, ויש שחקנים מצוינים שמוכנים להקדיש את כל הקריירה שלהם לאוסאסונה - פשוט כי הם אוהדים שרופים בעצמם, וזה הבית שלהם. דויד גרסיה הוא עובדה מובהקת מאוד, וכדאי להזכיר גם את הקשר המרכזי ג'ון מונקאיולה, שחתם ב-2021 על חוזה ל-10 שנים, למרות שהיו לו הצעות מעניינות בחוץ.

המועדון שואף לתחזק סגל עם שלד מאסיבי שמבוסס בכ-70-60 אחוזים על בוגרי האקדמיה הנהדרת, אותה מנהל בימים אלה פרנסיסקו פוניאל, שיאן ההופעות של המועדון ועילוי מקומי ענק בעצמו. לתלכיד הזה בוחרים בקפידה ספרדים מחבלים אחרים, וגם זרים שמתאימים לאופי המיוחד. רוח הקרב היא הדבר החשוב ביותר באוסאסונה, והיא יכולה להתבטא במגוון דרכים. למשל, צ'ימי אבילה, בחור ארגנטיני מופרע ולא ממושמע שגדל בשכונת פשע ברוסאריו, לא בהכרח עונה על ההגדרה ממבט ראשון, אבל הוא השתלב באופן מופתי והפך לחלוץ חשוב מאוד במערך - כי הוא מסוגל ליצור קשר הדוק מאוד עם הקהל, וכי הוא שונא להפסיד יותר מכל דבר אחר.

המועדון ידע בעבר המון משברים ומנהלים כושלים, שאף דירדרו אותו לקראת אסונות אפשריים, כולל המקרה המפורסם ב-2015, אבל בשנים האחרונות נמצא ההגה בידיים הבטוחות של הנשיא בן ה-75 לואיס סבאלסה. פעם הוא הנהיג את האוהדים, היום הוא עומד בראש המועדון עצמו, ואיתו שומרת המערכת על איזון תקציבי ועל שקט תעשייתי - כולל מתן אשראי בלתי מוגבל למאמן חגובה ארסאטה. המורה לשעבר מונה עוד ב-2018, העלה את הקבוצה לליגה הבכירה בעונתו הראשונה, ומאז שומר אותה במרכז הטבלה - מעל ומעבר לציפיות הריאליות של האוהדים. ועכשיו, הוא נמצא במרחק נגיעה מפרס האולטימטיבי. האם המסע הקסום הזה באמת יכול להסתיים בזכיה בגביע הנכסף?

אז ריאל היא פייבוריטית, ויש יסוד סביר להניח שהקבוצה מפמפלונה, שהפסידה ב-2005 במדריד לקבוצה מסביליה תפסיד הפעם בסביליה לקבוצה ממדריד. ואולם, אנצ'לוטי, בנזמה וחבריהם לא יצליחו להתנתק לגמרי מהמחשבות על מנצ'סטר סיטי, ומי יודע - אולי חלק מהשחקנים אפילו ישתדלו לשמור קצת על הרגליים לקראת המשחק הענק ביום שלישי. לאוסאסונה אין מגבלות כאלה, והמחוייבות של שחקניה בכל מקרה תמיד עולה על רוב יריבותיה. זו הדרך היחידה בה הלוחמים מפמפלונה מסוגלים להצליח. עם סגל מקומי המחוזק בנציג ברצלונה בדמותו של אזלזולי, ועם 19,208 סוסיוס ביציעים, הם באמת מאמינים ביכולתם לעשות משהו שלא יישכח אף פעם.