עשור חלף מאז ישבו טיאגו, אלברו מוראטה ואיסקו מחויכים במסיבת העיתונאים באצטדיון טדי בירושלים בתום גמר אליפות אירופה לנבחרות צעירות, בו רמסה ספרד את איטליה 2:4 וזכתה בגביע בפעם השניה ברציפות. השחקן המצטיין, מלך השערים והכוכב השלישי בטיבו בטורניר כבר היו שמות מוכרים מאוד אז, והמסר לעולם הכדורגל היה חד וברור לחלוטין. "לה רוחה" שלטה אז ללא עוררין, עם זכייה ביורו 2008, מונדיאל 2010 ויורו 2012 בבוגרים, ודור ההמשך היה מוכן להמשיך את סיפור ההצלחה הזה. השליטה היתה אמורה להימשך ביתר שאת, ואולי אף להתגבר. ספרד היתה הכוח החזק ביותר בתבל ודעיכתה ממש לא נראתה באופק. היא היתה שם כדי להישאר.
המציאות, כפי שאנחנו יודעים כעת, התבררה כשונה בתכלית. טיאגו, מוראטה ואיסקו כבר חגגו את יום הולדתם ה-30 ונמצאים מעבר לשיאם. השיא האישי הזה לא ענה על הציפיות המוקדמות - כל אחד וסיבותיו שלו, עם המסלול הייחודי שלא אפשר למקסם את הפוטנציאל העצום שהיה להם. הם ייזכרו כשחקנים מעולים, כמובן, אבל לא התקרבו ברמתם לדור המופלא של צ'אבי, אנדרס אינייסטה, דויד סילבה ודויד וייה. דויד דה חאה ידע עונות פנומנליות, אבל לא הפך ליורשו האמיתי של איקר קסיאס. מארק בארטרה ואיניגו מרטינס לא הפכו לקרלס פויול וסרחיו ראמוס החדשים.
למעשה, איך שלא מסתכלים על זה, לא הצמיחו הספרדים אף כוכב על אמיתי בעשור האחרון. אינספור שחקנים נהדרים היו שם, אך איש מהם לא התעלה למעמד של סופרסטאר, ולכן הנבחרת הבוגרת אף החלה לסבול בשלב מסוים ממשבר מנהיגות. לקראת יורו 2020 לפני שנתיים, למשל, סוגיה מוזרה איתה התמודדו העיתונאים שכתבו פרופולים שגרתיים של הנבחרות המשתתפות היתה לבחור את הכוכב המוביל של ספרד. רבים הלכו אז על טיאגו, רק כדי לגלות בדיעבד כי בסופו של דבר הוא בקושי ראה דשא בטורניר.
ובינתיים, ההצלחה ברמת הנבחרות הצעירות המשיכה ללא הפרעות. ספרד העפילה לגמר אליפות אירופה עד גיל 21 ב-2017 בו הפסידה לגרמניה, ואז זכתה ביורו 2019 עם "נקמה" בגרמנים. לואיס דה לה פואנטה, שמונה למאמנה הטרי של הנבחרת הבוגרת בתום המונדיאל האחרון, עמד אז על הקווים של הנבחרת הצעירה ולרשותו עמדו כישרונות מעניינים. פביאן רואיס הוכתר לשחקן המצטיין ולצידו כיכבו דני סבאיוס, דני אולמו, קרלוס סולר, פאבלו פורנאלס ומיקל אויארסבאל. כולם התקדמו מאז לסגל הבכיר, וכולם עושים קריירה לא רעה בכלל, אולם אף אחד לא באמת מועמד להיות מגדולי הדור בכדורגל העולמי. אי אפשר אפילו לחלום על זה.
בדור החדש כן מותר לחלום. פדרי וגאבי רשאים לשאוף להיות צ'אבי ואינייסטה החדשים בברצלונה ובנבחרת, ויש גם את המקרה המסקרן של אנסו פאטי שהראה ניצוצות של גאונות לפני שפציעות האטו מאוד את התקדמותו. ההצלחה של הנבחרת הספרדית באליפות אירופה הנוכחית עד גיל 21 מרשימה במיוחד כי השלישייה הזו כלל לא זומנה - הם קיבלו מנוחה בתום עונה מפרכת שכללה השתתפות במונדיאל חורפי. גם פראן טורס וירמי פינו, שהיו חלק מהסגל של לואיס אנריקה בקטאר, נהנים מחופשה בימים אלה במקום ללבוש את המדים האדומים. אם נגזים קצת, ניתן לטעון כי המאמן סנטי התייצב לטורניר הזה עם מחליפים, לפחות בכל הנוגע לקישור ולהתקפה, ובכל זאת הנבחרת דהרה לגמר ופירקה את אוקראינה 1:5 בחצי הגמר עם חמישה כובשים שונים.
עבור סנטי, זה הגמר השני בחייו באליפות אירופה עד גיל 21. את הראשון הוא חווה כבלם ב-1996, כאשר היה חלק אינטגרלי מהסגל המיתולוגי של אתלטיקו מדריד שזכה בדאבל. מיד אחרי שהזכיה באליפות הובטחה במחזור האחרון, הוא נסע לנבחרת הצעירה והצטרף לסגל אדיר שכלל בין היתר את ראול, איבן דה לה פניה וגאיסקה מנדייטה. בחצי הגמר באצטדיון האולימפי במונז'ואיק שבברצלונה ניצחו הספרדים את סקוטלנד, ובגמר נכנעו בפנדלים לאיטליה של פרנצ'סקו טוטי, אלסנדרו נסטה ופאביו קנבארו, בתום תיקו 1:1 ב-120 דקות. היו ימים.
כמאמן עשה סנטי קריירה מפוארת ביותר עם הנבחרות הצעירות של ספרד בגילאים שונים מאז 2010, ואת ההצלחה הגדולה ביותר חווה ב-2019 כאשר זכה במדליות הזהב באליפות אירופה עד גיל 19. באופן משעשע וסמלי, היא נערכה בארמניה ו-450 קילומטרים בלבד מפרידות בין ירבאן, בה גברו הספרדים על פורטוגל 0:2 מצמד של פראן טורס לפני ארבע שנים, לבאטומי בה ישחקו חניכיו של סנטי הערב נגד אנגליה (19:00, שידור ישיר בספורט4). האם זה סימן חיובי? במחנה הספרדי ניכרת אופטימיות גדולה ללא קשר למיקום הגיאוגרפי, והשחקנים מאמינים ביכולתם לנצח את היריבה שנחשבת לפייבוריטית, לפחות בעיני עצמה.
כי הרי בממלכה לא ממש מכירים ספרדים שלא משתייכים לברצלונה, לריאל מדריד או למועדוני פרמיירליג, וזה אומר שהשם הידוע היחיד מבחינתם הוא סרחיו גומס ממנצ'סטר סיטי - גם אם הקשר הרב גוני בקושי מקבל דקות אצל פפ גווארדיולה. הוא מוביל את דירוג הכובשים עם שלושה שערים, ונחשב למועמד המוביל לקבל את תואר השחקן המצטיין של הטורניר אם ספרד תניף את הגביע. מעבר לכך, השוער ארנאו טנאס גדל בלה מאסיה, אבל שיחק רק בקבוצת המילואים של בארסה וכיום מוגדר כשחקן חופשי אחרי שחוזהו עם הבלאוגרנה הסתיים. לריאל אין נציגים בסגל של סנטי בכלל.
האנגלים אמורים היו לשמוע גם על גברי וייגה, כי הקשר הלוהט של סלטה ויגו נחשב לתגלית הנוצצת של העונה בליגה הספרדית ומקושר לשלל מועדוני צמרת בפרמיירליג, כולל ליברפול, מנצ'סטר יונייטד וצ'לסי. העניין הוא שבספרד הצעירה הוא מתפקד רק כמחליף, ואת תפקיד הכוכב המוביל במרכז המגרש ממלא אלכס באנה הפנטסטי של ויאריאל. אויהאן סאנסט, שהפך בעונה החולפת לשחקן קריטי במערך של אתלטיק בילבאו, הוא השותף הטבעי שלו. כדאי לשים לב גם לרודרי, המנוע האלגנטי של בטיס. אבל רואיס, חלוץ בראגה הפורטוגלית שגדל בלה מאסיה, הבקיע שלוש פעמים בטורניר כמו גומס, ויתחרה איתו על מלכות השערים.
ואולי אלה לא שמות זוהרים שמציתים את הדמיון בשלב זה, אבל בספרד מקווים כי יהיה להם מה לתרום בנבחרת הבוגרת העתידית, לפחות כצוות המסייע של פדרי וגאבי. אצל סנטי הם צוברים ניסיון בינלאומי יקר, והמאמן עצמו גאה בכך שהמודל הספרדי המהולל ממשיך לעבוד בגילאים הצעירים גם בהיעדרם של הכוכבים הגדולים ביותר. "הפילוסופיה עושה את ההבדל. המסר שלנו היה ונשאר אחיד - צריך לשמור על הכדור. זה המוטו, ואנחנו נאמנים לו".
מצד שני, יש הגורסים כי המוטו הזה מיצה את עצמו והפך למעמסה. ספרד שלטה בשמינית גמר המונדיאל ברוסיה מול המארחת, וגם בשמינית גמר המונדיאל האחרון מול מרוקו. בשני המקרים זה נגמר בהפסדים בפנדלים אחרי תוצאות תיקו מייסרות בהן החזקת הכדור לא תורגמה למצבי הבקעה. פילוסופיה זה טוב, אבל רק אם היא לא הופכת לאובססיה ולא גורמת לקבעון מחשבתי. אולי כדאי לספרדים לנסות להיות גמישים קצת יותר על מנת למצות את הפוטנציאל, אבל הדילמה הזו לא בהכרח קשורה לגמר מול אנגליה. סנטי לא ישנה את השיטה הערב, ויכול מאוד להיות שאין בכך צורך. אם הכל יסתדר, הספרדים ישמחו לחגוג כמו טיאגו, איסקו ומוראטה בטדי ולזכות ביורו לנבחרות צעירות בפעם השישית בהיסטוריה - יותר מכל נבחרת אחרת. מה יהיה המשך דרכם של שחקני הסגל? זו כבר שאלה אחרת לגמרי.