"יוהאן לא התייחס אל עצמו כאל אגדה": "הפודיום"

בווידאו: משדר וואלה! ספורט בעקבות מותו של יוהאן קרויף

לעמוד הפייסבוק של יוסיפון

כך פתח פריטס בארנד את הספדו ב"הלדן", מגזין הולנדי שבבעלותו:

"קצת אחרי אחת קיימתי את שיחת הטלפון שקיוויתי שלעולם לא אקיים.

כן, יוהאן מת".

הפודיום: מדליית הזהב היום, היתר ביום חמישי

פריטס בארנד הוא עיתונאי הספורט הכי מפורסם בהולנד ב-40 השנים האחרונות. הוא החזיק בתוכנית הטלוויזיה הכי נצפית במדינה במשך זמן רב, עד שלאחרונה פינה קצת זמן מהמסך והקים את מגזין "הלדן" - גיבורים - ביחד עם בתו.

הוא הרבה זמן בביזנס, המון, והקריירה הותנעה, בין היתר, כשהחליט לכתוב ספר על העונה האירופית של אייאקס ב-1971. ההולנדים לא נגעו בגביע היוקרתי עד אז, ולפריטס הוצעו שתי אופציות על ידי המוציא לאור - או תשלום בינוני עבור עבודתו, או תמורה לפי מספר עותקים שיימכרו. הוא בחר את האופציה השנייה, ובמקביל, עמד לחתום על חוזה לרכישת בית ראשון. אשתו והוא היו עוד סטודנטים, הוא היה בן 24, וכסף לא היה. הבעיה: אייאקס היתה אז רק בחצי הגמר - שני מפגשים מול אתלטיקו מדריד - ואף אחד לא יקנה ספר על קבוצה ששוב לא הניפה גביע. את יוהאן קרויף הוא כבר הכיר כמה שנים אז; הנשים שלהם אף הן היו חברות קרובות. באחד המפגשים בסמוך לחצי הגמר, בארנד סיפר ליוהאן על הספר, על הדיל ועל הדילמה.

אני צריך להחליט עכשיו אם לחתום על החוזה, ואין לי כסף, אמר, ואוכל לשלם על הבית רק אם תזכו בגביע.

ויוהאן השיב בנחרצות: "תחתום על החוזה".

וההולנדים דילגו מעל אתלטיקו, ניצחו את פנאתינייקוס בגמר, והספר של בארנד מכר עשרות אלפי עותקים, והכסף שילם את הבית.

"אמרתי לך לחתום!", שיגר לעברו קרויף, שיכור מניצחון.

כך התניע האייקון את הקריירה של פריטס, ואולי גם יותר מזה. הכותרת של טור ההספד שלו השבוע סיכמה את הכול.

"יוהאן היה שזור בחיי".

מחלת הסרטן הכניעה אותו: יוהאן קרויף הלך לעולמו בגיל 68 בברצלונה

ג'ורדי קרויף ספד לאביו בטקס המרגש ברצלונה: "קיבלנו אהבה מכל העולם"

אבל בעולם הספורט: "קרויף השפיע יותר מכל אחד אחר על היופי של המשחק"

הרגעים הכי גדולים, והשערים הכי גדולים בקריירה האגדית של יוהאן קרויף

חברו הישראלי של קרויף: "הוא רצה לחזור לחגיגות האליפות של מכבי ת"א"

הגדול ביותר בהיסטוריה: מיכאל יוכין על ההשפעה העצומה של קרויף על הענף

"48 שנים", הוא אומר לוואלה! ספורט. "הכרנו 48 שנים. הנשים שלנו מכירות 48 שנים. נולדנו באותה שנה - אני כבר בן 69, והוא לעולם לא יהיה בן 69".

"היתה לנו מערכת יחסים קרובה, בין עיתונאי למסוקר", בארנד ממשיך. "סמכנו אחד על השני. אני עליו והוא עליי. כתבתי שני ספרים, והוא כתב את ההקדמות. הוא תמיד עזר לי".

לפני שבע שנים הקים בארנד את המגזין שלו, ביחד עם בתו ברברה. לפני שנתיים יוהאן העניק שם ראיון שער מקיף. על מסי, רונאלדו, ואן חאל, נבחרת הולנד, טכנולוגיה, רשתות חברתיות (הוא קרא להן "רשתות אנטי חברתיות"), על הרבה דברים. בפברואר האחרון ברברה נשלחה לברצלונה לראיון עם לואיס סוארס. מ-1973 קרויף משתכן בקטאלוניה, והבארנדים ידעו מה להביא מהמולדת.

"אוסנוורסט" ו"ברלינר רוקוורסט". יוהאן היה משוגע על שני סוגים של נקניקים, תוצרת בית. כשהם היו מגיעים לברצלונה, הם היו מספקים את הסחורה. גם בפברואר האחרון. "אני בברצלונה, ויש איתי אוסנוורסט", התקשרה ברברה ליוהאן. הם נפגשו, לשעות.

יוהאן קרויף לא היה אדם קל להשגה. הוא לא היה מהנגישים, לפחות לא טכנולוגית. תשאלו את פריטס, שדווקא היה מדבר איתו הרבה בטלפון. "יוהאן אף פעם לא היה מתקשר", הוא אומר. "לא היה לו טלפון נייד, והוא לא ידע שום דבר על מחשבים. לא הבין איך מדליקים, לא הבין איך משתמשים". באייטיז, אפילו את המזכירה האוטומטית הוא הוציא מהחשמל, כשהבין שאנשים נעלבים כשהוא לא חוזר אליהם. "אם אני לא בבית, אני לא בבית", אמר לפריטס פעם. ואז פריטס סיפר לי את סיפור הפנסיה.

כשקרויף הגיע לגיל הפנסיה בהולנד, 65, הוא שאל את עמיתו איך מקבלים זכאות. "אתה צריך לשלוח טופס במחשב", אמר לו בארנד. קרויף, כבר אמרנו - בז לטכנולוגיה ולביורוקרטיה הזו; פעם סיפר לחברו העיתונאי ששכח אפילו לעדכן תעודת זהות במשך שמונה שנים. אבל בפנסיה חובה לטפל. כשהגיע הסופרסטאר לאמסטרדם, התקשר לארגון המדובר, וביקש מנציגת השירות שתמלא את הטופס בשבילו, בטלפון. היא סירבה. "אתה צריך למלא את זה בעצמך, הטופס מהווה הוכחה לכך שאתה חי". קרויף, תמיד חד, השיב: "אם אמות מתישהו, אתם כנראה תדעו על זה לפניי".

אולי זה באמת היה נכון.


ברצלונה צפויה להציב פסל בדמותו של קרויף מחוץ לקאמפ נואו

פפ גווארדיולה: "כשאני נקלע לצרה, אני תוהה מה קרויף היה עושה"

פלורנטינו פרס: "יוהאן קרויף היה מאלו שלא צריכים למות לעולם"

גם כשהעולם התבשר שקרויף הגדול חולה, זה היה נראה רחוק. אני מוביל 0:2 במחצית, אמר, בביטחון הרגיל. "אני הבנתי את חומרת המצב רק כשחזר מישראל", מספר בארנד. "זה היה ביום שישי, והתקשרתי אליו למחרת חזרתו, כדי לשמוע חוויות על ישראל". פריטס יהודי, אוהב את המדינה ויש לו קרובים בראשון לציון וגם בצפון הארץ. "הוא לא יכול היה לגשת לטלפון", ממשיך בארנד, "וזה לא היה נשמע טוב. שלושה ימים עברו, והוא עדיין לא יכול היה לגשת לטלפון. התחלתי לדאוג".

ואז זה קרה, והתרחשה שיחת הטלפון שבארנד חשש לקיים, ובתחילת השבוע גם הוא התכנס באמסטרדם ארנה. כתב זיכרונות, חתם. "אנשים באו, מכל המדינה", הוא מספר. "והם בכו, ובכו, ובכו".

ביקשתי ממנו לנדב אבחנה אחת על קרויף.

"כל הזמן הייתי אומר לו שהוא היחיד שלא מבין מה 'יוהאן קרויף' אומר לאנשים. הוא חושב והוא מתנהג כאילו הוא בן אדם. איך אמר ג'ורדי, 'אני בן תמותה, כשאמות, זה נגמר, אבל אבא הוא אגדה'. יוהאן לא התייחס אל עצמו באמת כאל אגדה, לא התנהג כמו כוכב. הוא לא האמין שהוא כזה. כל כך הרבה אנשים היו עוצרים אותו - רוצים זיכרון, רוצים חתימה, רוצים תמונה - הוא אף פעם לא אמר 'לא'. אף פעם. הוא אף פעם לא לקח מטוס פרטי, תמיד טס בטיסות רגילות, תמיד היה עומד בתור עם כולם. הוא היה כמוני וכמוך".

מה הוא חשב על ישראל? שאלתי, ובארנד מיד נכנס למגננת פוליטיקה. "עבורו, לכל בן אדם מגיע לעשות ספורט ולהיות שמח. הוא האמין בבני אדם. אם יוהאן היה פוליטיקאי, לא היו מלחמות". לא שאלתי בקטע פוליטי, הבהרתי - איך הוא התרשם מהמדינה, מהעיר? "הוא היה חוזר שמח מישראל", אמר. "הוא ביקר כמה פעמים. היה שם באליפות הראשונה, כשג'ורדי זכה וחגג בכיכר רבין. הוא לא היה מספר יותר מדי על הביקורים בישראל. רק אמר שהוא שמח לראות את הבן שלו שמח, היה מאושר לראות שמכבי תל אביב מצליחה".

פריטס עצמו ראה את מכבי תל אביב העונה, מול צ'לסי, בחיפה. בינואר האחרון, בביקור נוסף, נסע עם ג'ורדי ופטר בוס לבאר שבע, לחזות ביריבה של מכבי. הוא אומר שיוהאן תמיד נשמע גאה במה שג'ורדי עושה בישראל, במכבי. שאלתי: לדעתך הוא דיבר איתו על נושאים מקצועיים בקבוצה? "יוהאן תמיד מדבר על כדורגל, עם כל אחד. אז בטוח שגם עם ג'ורדי".

כשקרויף עשה לליברפול סחרחורת: סיפורו של משחק הערפל של אייאקס

הנקמה באייאקס: כשיוהאן קרויף זכה בדאבל על חשבון קבוצתו האהובה

גביע אירופה בידיו, גם כמאמן: שיחזור הזכייה של ברצלונה בגמר 1992

התקופה הנשכחת של קרויף: סיפורה של הקדנציה של ההולנדי בלבנטה

הארטיסט: סיפורו של המונדיאל היחיד בקריירה הייחודית של יוהאן קרויף

לקראת סיום, ברוח המדור, ביקשתי מבארנד לדרג את שלושת רגעי השיא בקריירה של קרויף.

"יוהאן לא היה עונה על שאלה כזו. הוא היה אומר שיש הרבה היילייטס". ואז העיתונאי בכל זאת ניסה: "3 - הזכייה בגביע האלופות הראשון של ברצלונה, כמאמן. 2 - הזכייה בגביע האלופות הראשון של אייאקס. 1?".

הגמר ב-74', קטעתי.

"לא, לא. הערב ההוא במונדיאל היה רק כמעט, וכמעט זה כלום". ואז הוא מסביר שההישג הוא לא הגמר אלא בכלל, התקופה: "מה שהוא עשה למדינה הזו - זה לא ייאמן. אף אחד לא ידע מי זו הולנד. היינו באותה שורה עם לוקסמבורג, איסלנד. ופתאום, אנחנו מתמודדים עם צרפת ומערב גרמניה. אף אחד לא היה יכול לעשות דבר כזה. יוהאן עשה. וזה הדבר הכי גדול שהוא עשה".

וכך סיים פריטס בארנד את הספדו ב"הלדן":

"אתגעגע לארוחות הערב, כשהיינו יוצאים עם הנשים. אתה היית שואל מי ישלם, וכשהייתי עונה שאני, תמיד אמרת: 'אז אקנה את בקבוק היין הכי יקר שיש'".

בדיחה שחוקה. אבל של קרויף.


orenjos@walla.co.il