לא בליגה שלו: סיפורו של יוהאן קרויף בלבנטה

"יוהאן קרויף הוא גדול שחקני לבנטה", מתפאר בכל הזדמנות אמיליו נדאל, ההיסטוריון של המועדון הצנוע מוולנסיה, "אנחנו גאים מאוד שהוא לבש את החולצה שלנו. אמנם היתה זו תקופה קצרה, אבל הוא חלק מאיתנו". היום, בחלוף 34 שנה, אפשר למכור את המיתוס הזה ללא בעיות מיוחדות, אבל אם מסתכלים בראיה מפוכחת, הרי שלא היה שחקן שפגע יותר בלבנטה מאשר קרויף. צירופו הסנסציוני ב-1981 הרס לחלוטין את העונה, והיה קרוב למוטט את הקבוצה כולה.

זהו, אם כך, אחד הסיפורים הביזאריים ביותר שידע הכדורגל הספרדי. אחרי שסיים את הקדנציה ההפכפכה בברצלונה ב-1978, נסע הגאון ההולנדי להרוויח כסף מעבר לאוקיאנוס, בליגת ה-NASL המפורסמת, תחילה בלוס אנג'לס ואז בוושינגטון. ואולם, בדצמבר 1980 הוא חזר לבירת קטלוניה כדי להשתתף במשחק ראווה שאורגן על ידי יוניצ"ף. כמו בימים הגדולים, קרויף לא ידע לסתום את הפה והצליח לספוג כרטיס אדום באירוע החגיגי, אבל את הכותרות הגדולות הוא עשה מחוץ למגרש. עיתונאים לא מעטים שמעו ממנו על כך שהוא פתוח לחזרה לכדורגל האירופי, והשמועות החלו להתרוצץ. מי תזכה בשירותיו של גדול השחקנים בדורו, אביר הכדורגל הטוטאלי?

ארסנל וצ'לסי חשקו להביא את קרויף ללונדון, וגם לסטר סיטי הגישה הצעה כספית מפתה, אבל האופציה המרתקת והממשית ביותר היתה אספניול. הקבוצה השניה של העיר ברצלונה התמקצעה בגיוס כוכבי על בשלהי הקריירה. היא עשתה זאת עם לדיסלאו קובאלה, האליל הגדול של בארסה בשנות ה-50', אשר חצה את הכביש ב-1963. היא עשתה זאת עם אלפרדו די סטפאנו, שנזרק מריאל מדריד ב-1964 ומצא בית חם באספניול. שלום שנים קודם לכן, היא עשתה זאת גם עם הקטור ריאל, החלוץ הארגנטיני שכיכב בריאל בחמש זכיותיה בליגת האלופות בשנות ה-50', אם כי ההרפתקה שלו בפסי כחול-לבן לא היתה מוצלחת. למה שלא תצליח לשכנע גם את קרויף?

במקביל, פורסמו גם דיווחים הזויים לחלוטין על קבוצות זניחות מהליגה השנייה שראו את עצמן מועמדות להחתים את ההולנדי. הראשונה היתה דאמברטון הסקוטית, וזה באמת היה אבסורד. השניה היתה לבנטה, וגם אליה כולם התייחסו כקוריוז. ואולם, לנשיא פאקו אסנאר היו תוכניות גרנזיוזיות. על אף שהצפרדעים היו בחובות כבדים, הם צעדו במקום השני בליגת המשנה, וקיוו לעלות לפרימרה לראשונה מאז 1965. לפי הרעיון, קרויף היה אמור להבטיח את המקום בפסגה, וגם למלא את האצטדיון בכל משחק כדי להעשיר את הקופה. אסנאר נסע לאמסטרדם כדי להיפגש עם קרויף וקור קוסטר, חותנו וסוכנו של הכוכב. הוא שמע שלסטר נחושה מאוד בניסיונותיה, אבל היה נחוש יותר. לתדהמתם המוחלטת של כל אוהדי הכדורגל בספרד, בסוף ינואר פירסמה לבנטה שקרויף שלה.

מדוע הסכים קרויף עצמו לעסקה כה משונה? יש לכך מספר סיבות. ראשית, אסנאר הבטיח לו הרים וגבעות מבחינה פיננסית, כולל אחוזים נדיבים ממכירות הכרטיסים והאביזרים הנלווים. שנית, הוא באמת ראה בלבנטה קרש קפיצה חזרה לליגה הבכירה, ללא מאמץ מיוחד, והמדים בצבעי בלאוגרנה בהחלט מצאו חן בעיניו. הסיבה השלישית היתה החשובה מכולן. בסוף שנות ה-50' שיחק בלבנטה פאס וילקס, מגדולי החלוצים שידעה הולנד אי פעם, וגיבור ילדותו של קרויף. פועלו של וילקס ראוי לכתבת עומק נפרדת, וההזדמנות ללכת בעקבותיו של האליל קסמה מאוד לקרויף.

החדשות היו כה מטורפות, שאפילו פאצ'ין, מאמן הצפרדעים, סבר תחילה שמדובר במתיחה לא מוצלחת. כל שחקני הסגל לא האמינו למראה עיניהם כאשר ההולנדי הגיע לראשונה למתקן האימונים. הם הרגישו לא לגמרי ראויים לשחק לצד האגדה. ההתרגשות היתה בשיאה לקראת הבכורה מול סבאדל בתחילת פברואר 1981, אבל אז הכול הסתבך. ההתאחדות הספרדית סירבה לאשר את רישומו של קרויף לפני שלבנטה משלמת את חובותיה שהגיעו ל-11 מיליון פסטות.

לקח לנשיא השאפתן מספר שבועות כדי להסדיר את העניינים, ובינתיים חזר קרויף להולנד וחוזר שוב נמרצות על ידי לסטר שהיתה בסכנת ירידה לליגה השניה. כאשר נדמה היה כי העסקה הביזארית תיפול בסופו של דבר, החוזה אושר, וקרויף ערך את הופעת הבכורה המיוחלת. הספקות לגבי שיתופו במפגש מול פאלנסיה לא פסקו את הרגע האחרון, ולכן היציעים כלל לא היו מלאים – אוהדים רבים הניחו שההולנדי לא יהיה בהרכב. ובכל זאת, ההכנסות היו גבוהות הרבה יותר מכל משחק אחר, וגם התוצאה היתה מצוינת. ניצחון 0:1 שמר את לבנטה בצמרת הגבוהה, ותקוות ההנהלה היו בשמיים.

הבעיות החלו בשבוע שלאחר מכן. קרויף, שבקושי התאמן עם הקבוצה, נסע למשחק החוץ מול גרנאדה ברכבו של הנשיא, ולא באוטובוס עם יתר השחקנים. למאמן כמעט ולא היתה השפעה על ההולנדי, אחרי ההפסד התלונן פאצ'ין על כך שנוכחותו של קרויף תרמה בעיקר דווקא למוטיבציה של היריבה. בחלוף שבועיים נוספים, אחרי ניצחון ביתי נוסף על ברקאלדו, המצב החמיר הרבה יותר.

לקרויף נודע כי במשחק החוץ מול אלאבס צפויים יציעים מלאים בזכותו, ודרש מהיריבה להעביר אליו מחצית מההכנסות. מיותר לציין כי הבאסקים סירבו, וההולנדי החליט שזה לא מקובל עליו. לאימון המסכם הוא הגיע באיחור גדול מאוד – פאצ'ין כבר סיים אותו כאשר הכוכב הגדול הועיל בטובו להופיע. ביום המשחק, לאחר שאלאבס לא התפשרה בנושאים הכספיים, נטש קרויף את קבוצתו וחזר הביתה. לבנטה נאלצה להמציא תירוץ לפיו אשתו חשה ברע לפתע והובהלה לבית החולים. עם כל הבלגן מסביב, טבעי שהאורחת לא הצליחה להתרכז במשחק והפסידה. את העונש קיבל דווקא המאמן – פאצ'ין המצליח והאהוד פוטר באופן מפתיע.

"אני חושב שהם תכננו את הכל מראש. קרויף רצה להיפטר ממני, וכל מה שקרה סביב המשחק מול אלאבס היה רק תירוץ", אמר פאצ'ין בדיעבד. היו לו סיבות מצוינות לחשוב כך. הכוכב ההולנדי לא ספר אותו מלכתחילה, ועצם היותו של המאמן איש ריאל מדריד בנשמתו לא תרמה כלל. פאצ'ין בילה תשע שנים במדים הלבנים כמגן נהדר, והניף פעמיים את גביע האלופות ב-1960 וב-1966. קרויף לא סמפט אותו, ורצה את חברו הטוב מימי ברצלונה, ג'ואקים ריפה, לצידו. בקשתו אכן מולאה, ריפה מונה למאמן, וכל העבודה שהושקעה בבניית הקבוצה ירדה לטמיון. לבנטה פשוט התרסקה לחתיכות.

הבכורה של הבוס החדש הסתיימה בהפסד מלאגה, ואז הגיע גם הפיאסקו נגד קאדיס. קרויף גילה יכולת ירודה – הוא אמנם הבריק בכדרורים, אבל לא היה מחובר לקבוצה ונראה חסר מוטיבציה. ההתלהבות סביב הגעתו התפוגגה בעוד הקבוצה צנחה למרכז הטבלה. אפילו צמד שערים של הכוכב הענק לרשת אוביידו לא שינה את המומנטום, כי המשחק הסתיים בתיקו 2:2. בעוד המשבר המשיך עם נקודה משני משחקים נוספים, סירב קרויף לשחק מול לינארס אשר סירבה, בדיוק כמו אלאבס, להעביר לחשבונו את ההכנסות ממכירת הכרטיסים. לא תופתעו לגלות שלינארס ניצחה בקלות 1:3, ובשבוע שלאחר מכן גם הואלבה כיסחה ללבנטה את הצורה.

וכך זה נגמר – קרויף עזב כבר במאי 1981. בסך הכול 10 הופעות היו להולנדי בחולצת בלאוגרנה הלא נכונה בליגה הספרדית השניה, והוא כבש שני שערים בלבד. כאשר הגיע, לבנטה של פאצ'ין היתה בדרך לעליה. הוא עזב כאשר הקבוצה סיימה במקום התשיעי המאכזב. "היינו קבוצה קטנה מאוד. קרויף לא יכול להתאים לקבוצה כזו", אמר בצער פאצ'ין, הנפגע הגדול ביותר של ההרפתקה.

לבנטה עצמה נענשה כהוגן. הכישלון הספורטיבי תרם לפיאסקו השיווקי, מספר המנויים לא עלה, ובעונה שלאחר מכן, 1981/82, היא ירדה לליגה השלישית, בעוד סכנת פשיטת רגל ממשית מרחפת מעל ראשה. קרויף עצמו קיבל כ-60 אחוזים בלבד ממה שהנשיא אסנאר הבטיח לו. קשה לומר שהמאסטרו נפגע מכך מאוד. הוא המשיך לחוויות יוצאות דופן באיאקס ובפיינורד, איתה נקם בקבוצת נעוריו. אחרי שתלה את הנעליים, הוא הפך לאחד המאמנים המשפיעים בעולם על ספסל ברצלונה, אבל לא הדריך מעולם מול לבנטה.

הוא לא פגש את הצפרדעים, כי לבנטה עלתה חזרה לראשונה לליגה הבכירה אחרי אסון קרויף רק ב-2004. לקח לה זמן רב מאוד ללקט את השברים. היא ביססה את עצמה בסופו של דבר, וגם משחקת מדי שנה בקאמפ נואו, למרות קרויף ולא בזכותו. אבל ההיסטוריונים והאוהדים נוטים לחשוב שקרויף היה גדול שחקני המועדון בכל הזמנים. לכו תבינו.