איש וואלה NEWS מ-2005. כתב את הספר הכושל "שש בש עם ברוס לי" (מכר 100 עותקים, פלוס מינוס). חובב כדורגל ישראלי ומודה בזה, בין ספטמבר לינואר מתמכר לפוטבול בערבי ראשון. חובב ספרות ותיאטרון, כיאה לכל אוהד ספורט אמיתי. רואה פרקים חוזרים של "איש משפחה" בלופ אינסופי ועדיין צוחק מאותן בדיחות, במיוחד של עונות 4-6 המעולות. מתמוגג מסרטונים מטופשים על אנשים טיפשים, אוהב לנהוג ברכב בלי להאזין לרדיו ולהרגיש זקן מגילו (והוא אכן זקן מגילו. תמיד היה). מאמין גדול בפירותיו של עץ השווארמה ואה, כן – גם כותב פה על עצמו בגוף שלישי. מגה סאחי
הכדורגל הישראלי מלא בדוגמאות לעונות שהחלו בהשפלה אירופית והסתיימו באליפות, אבל מכבי תל אביב נמצאת במדרון חלקלק ומסוכן. הפועל באר שבע, לעומת זאת, ממשיכה לגדל את האופי שהביא לה אליפויות. דוד רוזנטל מסכם ערב אירופי סוער עם משאלה מעניינת שנוגעת לאבוקסיס
סיפור ההתמודדות של תרין שלפי עם הסרטן, שעובד להצגה "להזיז את השמש", יכול היה להפוך בקלות לקלישאה. אלא שבזכות טיפול נבון, היא מספרת סיפור מורכב, מרתק ומרגש. היא מכניסה אותנו לעולמה, מייצרת הזדהות עם הצחוק והעצב, התקווה והייאוש, האופטימיות והכאב
ל"פנטום האופרה" קשה לקרוא אופרה, הצגה או כל דבר אחר שקשור לאמנויות הבמה. ניתן להגדיר אותו רק כחוויה תרבותית עוצמתית. מדובר בשעתיים וחצי של ספקטקל בימתי ומציף חושים. על אף מגבלות הבמה, היא נוצלה עד תום ולא נותר לנו אלא לדחוק בכם לצפות כי המחזה יעזוב בקרוב
גם אם זו "רק" קייראט, ההעפלה של הפועל באר שבע היא הישג שעשוי להוציא אותה לדרך חדשה, במיוחד על רקע טראומת זאגרב מאשתקד. למכבי חיפה אסור להסתנוור מתוצאת הניחומים, אבל אולי היא הרוויחה את ירדן שועה ומבחינתה זה הניצחון של הערב. דוד רוזנטל מסכם
השוער היווני של מכבי תל אביב טעה בשני המשחקים, אבל הספיגות האומללות וההדחה נבעו גם מההגנה הדלה, התוצר העיקרי של קיץ כושל. דוד רוזנטל מסכם את המשחק מול קלוז' עם תובנה מדאיגה לגבי דור מיכה ומהמר על הכוכב הבא של הצהובים
הפאונד ירד לשפל של 4.25 שקל, ועל פי התחזית זה ממש לא הסוף. פרידה קשה מהאיחוד, חשש מבחירות מוקדמות ופחד מעלייה של ג'רמי קורבין לשלטון - כל אלה מאיימים על המטבע המקומי. ומה לגביכם? כנראה שאין זמן טוב יותר להזמין ברשת מוצרים מבריטניה ולטוס ללונדון
רק לפני שנתיים טירז פור פירז היו כאן מול גלי האהבה של הקהל הישראלי, ולא פלא שחזרו, כי גם אתמול (שלישי) בהיכל מנורה מבטחים בתל אביב הם קיבלו את אותה אהבה, וסיפקו הופעה שנעה רוב הזמן על הסקאלה שבין טוב מאוד למצוין
דומניקו סטרנונה נהנה לחטט בפצעי המשפחתיות האיטלקית - הפעם באמצעות דו-קרב בין אדם בן 70 לזאטוט בן 4, סב ונכדו. סטרנונה עושה זאת בהומור מריר ומהוקצע ומצליח להכניס את הקורא לנבכי נפשו של הגיבור הקשיש
אם אתם חסידים של עבודות ביתיות בשיטת עשה זאת בעצמך, מד הלייזר GLM 50 C של בוש יסייע לכם במדידת מרחקים, נפחים וזוויות וישנה לכם את החיים גם באמצעות הטלפון. המכשיר הזה פשוט מושלם, אבל יש לו בעיה קטנה אחת: המחיר
משה חוגג מאמין בתקשורת פתוחה, אבל הבחירה שלו ללכת סחור-סחור, להתפתל ולהציג תמונה מעוותת עושה עוול לא רק לאוהדים, אלא בעיקר לקלטינס ולכחילה, שחקני בית שנפרדו בכאב מהמועדון. לו היה נוקט בשקיפות במקום לנסות לרצות את כולם, התוצאה הייתה שונה לחלוטין
למרות המקוריות, למרות הציניות הדקיקה והמוכרת של פואנקינוס ולמרות האומץ שלו, משהו פחות עובד ב"תעלומת אנרי פיק". היעדרו של גיבור דומיננטי מנטרל את האופציה לספר מבעד לעיניו, מה שמקהה מכוחו, ואילו העלילה אמנם מתחברת, אבל באופן רופף ועם סיום קלוש
בעולם שבחוץ מערכת היחסים בין שירי ולירן לא הייתה שורדת, בדיוק כפי שהיא עצמה הצהירה, מעל לשעתיים של דייט בבר. ובתוך ים של אי אמון בעולם הריאליטי, מתנוסס סיפורם האמיתי והמופלא של השניים שנשארו יחד. אתמול קיבלנו הוכחה סופית לכך
קשה להמליץ בלב שלם על "הפקר" (תיאטרון באר שבע) בגרסתו העברית. המחזה הזה אמנם מעלה על נס את רמיסת זכויות האדם בכלל וזכויות הנשים באפריקה בפרט, אבל לא היה פשוט לצלוח את חלקו הראשון. עם זאת, בזכות הסיפור וכמה שחקנים, כדאי לתת לו צ'אנס
בפעם הראשונה של גולדהאר בעידן המאמנים הזרים, האיש שיפתח עונה על הקווים במכבי תל אביב יהיה זה שפתח גם את העונה הקודמת. בצל הספקולציות ובורסת השמות, השקט היחסי בגזרה של איביץ' הוא הבשורה הכי משמעותית שיצאה הקיץ מקרית שלום
הצגה קומית לא אמורה בהכרח לגרום לך לתפוס את הסרעפת, אבל היא כן צריכה להחזיק אותך בעקביות לכל אורכה. "לא לריב" של הקאמרי אינו מחזה גרוע. יש בו רגעים חינניים וגם כמה יציאות מבריקות, אבל הוא לא מצליח להתעלות מעל הבינוניות. גם הפואנטה שלו חלשה מדי
בין כל המסרים העמומים שהוא משחרר, דודו אמר לצוקית שהוא לא רוצה מגע איתה, והמבט שלה אישר שאין דרך חזרה. דוד רוזנטל מסכם סופשבוע זוגות עצוב במיוחד, מתחרפן מההגדרה של שירי ל"משוגעת" ותוהה האם דיקלה מסוגלת לעשות את המהלך שינער את אלון
השימוש ב-2019 במילה "קזינו" כשם קוד להפרת משמעת מקומם, מיושן וצבוע. לשחקנים מותר לצאת לבלות, גם אחרי הפסד. אם יתברר שאכן הפרו את החוקים, ארבעת הסוררים צריכים להיענש (קלות), אבל זה גם המקום להציב לקוד האתי קווים חדשים והרבה פחות נוקשים
"סיבת המוות אינה ידועה", מחזה שמבוסס על תחקיר של עמרי אסנהיים שבעקבותיו הורשע שמעון קופר ברצח שתיים מנשותיו, היא הצגה שבנסיבות אחרות היינו מבטלים בבוז מפאת חוסר אמינות. העובדה שהמחזה הזה נשען על סיפור אמיתי הופכת אותו לעוצמתי מאין כמוהו
ספרו של ג'ו דנתורן הבריטי שייך לז'אנר המספר הכועס. מובן מיד שהגיבור בא בעיקר לפרוק זעם. הבעיה הגדולה עם אנשים כועסים טמונה בכך שהם נוטים לירות ללא אבחנה הגיגים שלא בהכרח קשורים אחד לשני. התוצאה אמנם לא רעה, אבל גם נטולת אמירה משמעותית
הדרישה של הרצוג "לשחק כדורגל ולא להתבטל" צריכה להיות מגובה במעשים. אם ישראל רצינית בכוונותיה לעלות ליורו, היא חייבת לשדר הערב בוורשה שהיא על אמת, גם במחיר של הפסד. ומי יודע - יכול להיות שעוד תצא לנו מזה סנסציה
הבעיה ב"לא חייבים להביא ילדים" של גלית גוטמן טמונה בכך שהיא ניסתה לייצר דרמה במקומות שבהם הדרמה לא באמת קיימת. במיוחד הרשימה רחל בת ה-83 שפירקה את כל הסיסמאות מתוכן. ונדמה שהבעיה המרכזית של הסרט הוא שכל המרואיניים היו מאותו שטאנץ: אשכנזים חילוניים
אווירה צעירה ותוססת, טבע יפהפה עם נוף טוסקני, פעילויות לכל המשפחה, מדרחוב גדול, מרכזי בילוי וכן - גם קזינו. פלובדיב, שהוכתרה ב-2019 כבירת התרבות של אירופה, היא יעד שיכול לשנות לכם את כל צורת החשיבה על חופשה בבולגריה. לקינוח תוכלו לצאת למסע שופינג בסופיה
ביל באקנר אחראי לטעות הספורטיבית הגדולה בהיסטוריה של ארה"ב. 33 שנה אחרי שכדור מכריע עבר בין רגליו ושינה את חייו, שחקן הבייסבול הלך לעולמו. משנייה של חוסר ריכוז, דרך הנצחת המעמד כלוזר ועד מחלת הדמנציה שכיבתה אותו סופית - זהו סיפורה של טרגדיה
למרות שבעולם האמיתי עידו יוצא מופסד מעצם היותו בחור טוב, דווקא מהעונה השנייה של חתונה ממבט ראשון, הוא יוצא המנצח הגדול שלנו. דוד רוזנטל מסביר מה הבעיה עם בחורים טובים
יצאנו מ"אוליאנה" (הקאמרי) - מחזה שמדבר על יחסי מרות והטרדות מיניות - ברגשות מעורבים. מצד אחד, היו בו כמה תמונות מעולות ורגעים עוצמתיים, אבל התחושה היא שמשהו בו הלך לאיבוד. מי שגרמו לנו בסופו של דבר לחוויה נהדרת היו השחקנים האדירים דן שפירא וג'וי ריגר
ג'ון שלזינגר כמעט התחרט כשראה את התוצר הסופי, אבל הסרט "קאובוי של חצות" בבימויו הפך לקלאסיקה לא רק בזכות המלנכוליה המושלמת ודסטין הופמן הענק, אלא בעיקר משום שייצר תמונה מדויקת ומפוכחת של החלום האמריקאי. דוד רוזנטל חוזר לכביש המהיר למיאמי
חינניים ככל שיהיו, בראבא, עדיקא וריטה שוקרון לא ממש מצילים את "סבוטאז'". ההומור הכפוי אינו הבעיה היחידה בהצגה הזאת. הצרה היא שהמחזה מכוון נמוך מלכתחילה, עם תפניות מהירות מדי. ההשתלשלות הזאת מחסלת כל אפשרות לדרמה ומותירה אותנו בעיקר עם בדיחות תפלות
לא באנו ל"מאחורי הגדר" של הבימה עם ציפיות. התכוננו למועקה, אבל לפעמים אתה הולך לחפש אתונות ומוצא מלוכה. הבימוי, המשחק והשירה מייצרים חוויה בימתית שאולי אינה מושלמת, אבל כזו שגורמת לחשוב שוב על אותו משפט מוכר של ביאליק: "אומרים אהבה יש בעולם - מה זו אהבה"
הדרך שבה עזב ניסו אביטן את הפועל חדרה מלמדת שהדיון המאוס על מעמד המאמן צריך להיכחד מהעולם. בעסק שבו רק תרים אחרי הזדמנויות ולא מכבדים כללי אתיקה בסיסיים, המאמן החדש של האדומים לא שונה מאף אחד אחר בנוף. העבר הקרוב מלמד שזה לא בהכרח משתלם
אחרי שנחשב לאחת הרכישות הגרועות של מכבי תל אביב, שגיב יחזקאל נראה כמי שאולי יפלס דרכו חזרה לצהובים ובכל מקרה ישאר בעונה הבאה בליגת העל. דוד רוזנטל סוגר עוד שבת של מאבקי ירידה בלי אף מילה על הפרישה של בניון, אבל עם תהיות לגבי העתיד של קרית שמונה
