פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        חותרים לעימות: בעוד מכבי תל אביב ממשיכה לשקוע, האיום של באר שבע קם מחדש

        הכדורגל הישראלי מלא בדוגמאות לעונות שהחלו בהשפלה אירופית והסתיימו באליפות, אבל מכבי תל אביב נמצאת במדרון חלקלק ומסוכן. הפועל באר שבע, לעומת זאת, ממשיכה לגדל את האופי שהביא לה אליפויות. דוד רוזנטל מסכם ערב אירופי סוער עם משאלה מעניינת שנוגעת לאבוקסיס

        חותרים לעימות: בעוד מכבי תל אביב ממשיכה לשקוע, האיום של באר שבע קם מחדש
        צילום וידאו: דני מרון

        בווידאו: תגובות ממשחק הניצחון של הפועל באר שבע על נורשופינג

        אחת ההשערות שליוו אותנו עוד לפני פתיחת העונה הייתה שמכבי תל אביב תיקח בוודאות אליפות. אם תודח מאירופה ותתרכז בליגה, הוודאות הזאת תתרגם שוב להפרש של 30 נקודות. בגדול, אפשר למצוא היגיון בקביעה כזאת. מבחינת כישרון, מכבי תל אביב עדיין עולה על בהרבה על שאר הליגה, ועם החזרה לבלומפילד העוצמות שלה יהיו גבוהות פי כמה. העניין הוא שכשיש לך קיץ נוראי, ולמכבי תל אביב היה קיץ נוראי, כדור השלג יכול להיערם בתוך זמן קצר מאוד ולהמשיך להתגלגל בלי להיעצר.

        מכבי תל אביב של אירופה השנה הייתה המודל ההפוך למכבי תל אביב של הליגה אשתקד - קבוצה לא ממושמעת, עצבנית, לא ממוקדת ולא עמידה הגנתית. זה מועדון שידע בעברו מבוכות באירופה (ד"ש מסנטה קולומה), אבל מפגן כל כך עלוב מול קבוצה שהמגרש הביתי שלה מזכיר את פארק גבעתיים לא היה כבר הרבה זמן.

        באופן מוזר משהו, המחצית הראשונה של הצהובים אתמול הייתה לא רעה בכלל. הם יזמו, תקפו, היו טובים יותר, ובכל זאת ירדו להפסקה בפיגור 2:0 שחיסל את הסיכוי. שתי בעיטות לשער היו לסודובה במחצית הזאת, שתי בעיטות שהגיעו בעקבות עבודת הגנה גרועה במיוחד, בליל טעויות של מגנים, קשרים אחוריים, בלמים ושוער אחד שבכל משחק רואה את הביטחון העצמי שלו מנסה פעם אחר פעם להתאבד.

        שחקן מכבי תל אביב אבי ריקן (אתר רשמי , האתר הרשמי של מכבי תל אביב)
        יזמו, תקפו - וזה שוב לא הספיק. אבי ריקן (צילום: מתוך האתר הרשמי של מכבי תל אביב)

        זו הייתה מכבי תל אביב של אירופה, ועכשיו נשאלת השאלה איך תיראה מכבי תל אביב של הליגה. האם היא מסוגלת להשכיח את החרפה האירופית ולעשות סוויץ' מהיר? האם איביץ', שנחשב לעילוי ואיבד הרבה מאוד קרדיט בחודש האחרון, יכול לחזור למוד של קוסם? האם אלירן עטר, שראה את מתן חוזז עולה מהספסל, ימשיך לשתוק? והאם מכת הפציעות, שמעלה הרבה סימני שאלה במועדון ומחוצה לו, תיפסק?

        למזלה של מכבי תל אביב, במחזור הראשון בשבת הבאה מחכה לה נס ציונה במושבה. בכדורגל הישראלי טראומות נשכחות מהר. בית"ר ירושלים לקחה אליפות קלה אחרי השפלת בודה גלימט, מכבי חיפה יצאה עם תואר אחרי טראומת מינסק ב-2010 והצהובים עצמם סיימו את 2015 עם טרבל, אחרי קיץ קשה שכלל החלפת מאמן שלא פתח את העונה והדחה בשלב דומה בליגה האירופית. ניצחון על נס ציונה ואחר כך על חבורת הנינג'ות של אבוקסיס ובני יהודה, ואולי נחזור לדבר על כמה שהליגה קטנה על איביץ'. בינתיים אף אחד לא מדבר על כמה הקבוצה הזאת בריאה ויציבה. לפחות כרגע היא לא.


        אופי היה מוצר מאוד חזק בשנות האליפות של הפועל באר שבע. בימים ההם המחצית הראשונה הייתה בדרך כלל ניסוי כלים. באר שבע הייתה בוחנת את היריבה, בודקת כמה היא רצינית ומתאימה את עצמה. לפעמים הייתה נקלעת לפיגור, לעתים יורדת להפסקה עם תיקו מאופס מעיק. איכשהו, בסיום הלוח הראה תוצאות כמו 0:2 או 1:3. בשנה שעברה האופי הזה התרסק לחתיכות. באר שבע הייתה מבקיעה אחד ומקבלת שלושה בחזרה.

        המשחק מול נורשופינג נתן תזכורת יפה מהעבר הלא רחוק. באר שבע לא הייתה נקייה מטעויות, פלירטטה עם פיגור ויכלה להסתבך כהוגן. היא הפגינה את הגמישות המנטאלית שאפשרה לה להתכופף אבל לא להישבר. החילוף המנצח של ניב זריהן תרם לתחושה שאחרי עונה קשה של נחיתה לקרקע, כל חוליה בבאר שבע, מאלונה ברקת ועד אחרון השחקנים, הבינה שהדרך חזרה למעלה כרוכה בעבודה קשה.

        אף אחד לא יודע עדיין כמה רחוק תלך הפועל באר שבע העונה. גם לקבוצה הזאת יש עדיין לא מעט בעיות מקצועיות וחוסרים בעמדות, אבל עם הכנה טובה יותר ובלי רעשי רקע, אוגוסט כבר נראה הרבה יותר טוב ממקבילו אשתקד. האם הקבוצה הזאת מספיק טובה כדי להחזיר לעצמה את ההגמוניה? לא ברור, אבל על דבר אחד אני מוכן להמר: השנה מכבי תל אביב לא תצא מטרנר עם 0:4.

        שחקני הפועל באר שבע (דני מרון)
        כמו בימים הטובים - ירדו להפסקה עם איום, יצאו עם ניצחון גדול (צילום: דני מרון)

        כולם מפארים, בצדק, את היכולות של יוסי אבוקסיס שמסתובב בכפר שלם, רואה כמה ילדים שמשחקים בכדור, בוחר עשרה מהם ומרכיב קבוצה שרחוקה שני משחקים משלב הבתים. שנה הולכת, שנה באה ואבוקסיס רק מעצים את המיתוס שקם סביבו. הוא טוב בבני יהודה, אנחנו חושבים, אבל האם הוא יכול להיות כל כך טוב במקום אחר?

        ככל שההישגים הללו מתעצמים, מקובל להצמיד לאבוקסיס יותר מינויים. המאמן הבא של מכבי חיפה, של בית"ר ירושלים, של הנבחרת. בפועל, הוא נכנס לשנה השלישית ברציפות והחמישית בשבע שנים כמאמן בני יהודה. האמת, זה מתחיל להיראות כמו סיפור רומנטי שהציפייה ממנו היא שימשיך להיבנות. יהיה נחמד לראות את אבוקסיס ממשיך בבני יהודה עוד שנה ועוד שנתיים, סוגר עשור, 15 שנים ומייצר מודל שלא היה מעולם בכדורגל שלנו: מאמן שמחויב לקבוצה אחת, גרסה מוקטנת של דיוויד מויס בימיו באברטון. הוא יכול לקחת אליפות בקבוצה אחרת בארץ, הוא יכול לאמן באירופה, אפילו להצעיד את הנבחרת לסנסציה - שום דבר לא ייצר את אותו הניחוח שעולה מהזיווג שלו עם הזהובים.

        במחזור השני אבוקסיס נגד איביץ'. כאילו שהסרבי לא עצבני מספיק, הוא יפגוש מולו מהר מאוד את המאמן הישראלי היחיד שמצליח להוציא אותו פעם אחר פעם מהכלים, שיש לו חלוץ שגדל בקרית שלום ובינתיים עושה את מה שאף אחד לא באמת עושה אצל האלופה - מבקיע. אנחנו כבר לא יכולים לחכות.

        יוסי אבוקסיס מאמן בני יהודה עם איסמעילה סורו (קובי אליהו)
        תישאר, תי-ש-אר. אבוקסיס חוגג (צילום: קובי אליהו)