מוחקים חובות: ההישגים של הפועל באר שבע ומכבי חיפה

בוידאו: תגובות לאחר המשחק בין מכבי חיפה לשטרסבורג

קצת קשה להשלים עם ביטוי כמו "משחק על עונה שלמה" כשיש לך קרוב ל-45 הופעות ובמיוחד כשהמפגש המכריע, לכאורה, הזה מתקיים עוד בהצגת הטרום-בכורה ביולי, אבל בדיעבד, ובעצם אפילו בזמן אמת, ה-5:0 של הפועל באר שבע לדינמו זאגרב אשתקד הגדיר עבורה את כל עונת 2018/19. הוא ייצג את כל מה שהיה רע במועדון באותו זמן - הכנה לא טובה, בלגן, חוסר ודאות בהרכב ובמיוחד לחץ בעמדת השוער. הלחץ הזה החל באנסטיס וליווה אותה מאז ועד ריאיון הכסאח של אריאל הרוש בערוץ הספורט לפני שבוע וחצי.

פתיחה אירופית גרועה עלולה להשפיע על עונה שלמה גם בנסיבות פחות קיצוניות. זה נכון לכל קבוצה ובמיוחד להפועל באר שבע, שידעה לאורך השנים קמפיינים מביכים באירופה, חלקם הובילו להידרדרות בליגה (במקרה אחד גם לירידה), אבל בשנים האחרונות היא רשמה גם הרבה רגעי קסם. ההעפלה אתמול לא הייתה ניצחון על אינטר או תיקו בסאות'המפטון, היא כן הייתה רגע משמעותי מאוד בעונה של ברק בכר.

אסור להקל ראש בהישג הזה. ראשית, מסיבה אובייקטיבית: באר שבע היא היחידה מבין הנציגות הישראליות שעשתה את זה העונה (מכבי תל אביב תהיה שם בגלל הדחה ממפעל אחר). שנית, מכיוון שלא ידענו באמת לאן הולכת העונה של בכר ושחקניו. ולא שעכשיו יש איזושהי ודאות, אלא שהמשחקים מול קייראט נתנו לנו, אולי, אינדיקציה. הדבר שבאר שבע הייתה צריכה יותר מכל אחרי טראומות אשתקד הוא להחזיר לעצמה את הפאסון, שהלך בשנה שעברה לאיבוד בתוך נפילת המתח, מאבקי האגו וחילופי התקופות בקבוצה. באר שבע של ארבעת המשחקים האחרונים הייתה קבוצה לוחמת, ממוקדת ועם הרבה אופי. "שיחקנו לא טוב ולא חכם", הודה בכר אחרי המשחק בקזחסטן, אבל החלק השני של המשפט הוא החשוב: "בסופו של דבר השגנו את התוצאה שהיינו צריכים".

כמה רחוק תגיע באר שבע העונה? מוקדם לדעת, במיוחד כשהיא ממשיכה להמר על הבריאות של מיגל ויטור, כמו בכל שנה. אתמול ויטור אמנם נטש מסיבות אחרות, ועדיין, היציאה המוקדמת שלו היא עוד תזכורת לכך שהסתמכות עליו עלולה ליצור בעיות. מצד שני, אפשר ורצוי להסתכל על הדברים הטובים. לפחות לפי הדגימה שקיבלנו, באר שבע אולי תהיה השנה פחות יצירתית, אבל קשיחות יש לה, וקשיחות עושה דברים טובים בכדורגל.

ביום שלישי, לאחר שיונתן כהן השווה ל-2:2 מול קלוז', מכבי תל אביב פתחה בבליץ על הרחבה של הרומנים. היא הייתה זקוקה לעוד שני שערים כדי להעפיל, וה-2:3 שהיה משנה לחלוטין את המומנטום במשחק עמד באוויר. השחקנים של איביץ' גילו כושר גופני עדיף בהרבה, אבל לא היו תכליתיים. מהדקה ה-60 הם בעיקר שיחקו לרוחב וכמעט לא סיכנו עוד את שער האורחים.

אצל מכבי חיפה קרה תהליך שונה. רבע שעה אחרי שער השוויון של ירדן שועה היא השיגה עוד אחד, ממש לפי הזמנה. עכשיו כבר היה חסר לה גול אחד בלבד כדי לקחת את המשחק להארכה ולהלחיץ את שטרסבורג, 50 דקות שלמות לשים כדור ברשת. אלא שהבליץ החיפאי גבה מחיר כבד. השחקנים לא זזו על המגרש במחצית השנייה והאורחים בעיקר השתעשעו בכדור והצליחו להעביר את הזמן עד לסיום. כאילו כדי להוכיח שיש הפך מוחלט לדברים של בכר, כל שצריך היה מרקו בלבול להגיד בסיום הוא "שיחקנו טוב וחכם, אבל בסופו של דבר לא השגנו את התוצאה שהיינו צריכים".

בלבול ראוי לכל המחמאות על התוצאה הזאת. הרי בסופו של דבר, גם אם מאוויי הלב היו לעבור את הצרפתים, המציאות הייתה שונה. עם זר אחד בהרכב וקבוצה שמתקשה ליזום, במיוחד במגרש הביתי שלה, הציפייה הריאלית ממכבי חיפה הייתה שלא תפסיד לשטרסבורג. היא ניצחה ועל כך מגיעות לה מחיאות כפיים, רק ששם זה צריך להסתיים. מכבי חיפה היא לא מועדון שצריך להסתנוור מניצחון ניחומים על קבוצה צרפתית, מה גם שבשני המשחקים שלה זכינו לראות לא מעט נקודות תורפה, מההגנה החשופה שתרמה שערים טיפשיים, דרך הקישור הלא יצירתי, המעבר להתקפה בכדורים ארוכים וחוסר מחץ של החלק הקדמי.

מה שמכבי חיפה כן הרוויחה במשחק הזה הוא את ירדן שועה. השער שכבש הטאלנט הזכיר קצת את הגול המפורסם של אלי אוחנה באוסטרליה. קור הרוח הזה הוא בדיוק מה שחיפשו במועדון כשרכשו את שועה מבני יהודה. את העונה שעברה הוא סיים, כזכור, בלי תפוקה ממשית ועם בעיות משמעת שהובילו גם להשעיה. מכבי חיפה "שרפה" כל כך הרבה כוכבים שרכשה לפני שועה, עד שהמשימה לשמור עליו עלתה לראש סדר העדיפויות שלה. הירוקים לא צריכים לחשוב אליפות (אין להם כלים), הם כן צריכים לייחל למישהו שיסחוב אותם על הכתפיים. הדרך של שועה לעשות את זה עוד ארוכה, אבל אולי השער הזה יפתח עבורו ועבור המועדון את הדף החדש שהם כל כך צריכים.