קזינו הוא מקום שבו מסתובבים הרבה טיפוסים, חביבים יותר וחביבים פחות. מייקל ג'ורדן, למשל, שייך לסוג השני. מספרים שפעם ישב עם כוכב ההוקי קרח ויין גרצקי ליד השולחן וכשבאה המלצרית נתן לה ז'יטון של 5 דולר. גרצקי חטף ממנו מיד ז'יטון שחור (100 דולר), שם לה אותו ביד, פנה חזרה לג'ורדן ואמר לו: "מייקל, ככה אנחנו נותנים טיפ בווגאס".
למילה "קזינו" יש משמעות שלילית במיוחד כשהיא נקשרת בספורטאים - מקצוענים, גדולים ועשירים ככל שיהיו. אפילו ג'ורדן וצ'רלס בארקלי, שניים שלא ניתן היה לפקפק ביושרם המקצועי על המגרש, ספגו לא מעט ביקורות על הרגלי ההימורים שלהם, אף על פי שתמיד עשו זאת כאנשים פרטיים ולא במסגרת רשמית. בנבחרות ישראל היה המושג הזה בגדר טאבו כבר בשנות ה-70 וה-80, הרי אף אחד לא רוצה לעשות את הקישור בין כדורגלנים להימורים. אתמול חשפו מאור רחמני ואיציק כלפי מ-ONE ששחקנים של נבחרת ישראל בילו בקזינו בוורשה לאחר התבוסה לפולין. זו הפרה מפורשת של הקוד האתי, שחודד ב-2015 לאחר בילוי דומה של שחקני הנבחרת בבריסל.
הגיע הזמן שנתבגר. להתלונן על שחקני כדורגל שהם הולכים לקזינו זו היתממות וצביעות. רבבות ישראלים טסים בכל שנה לבוקרשט, ורנה, בורגס ואפילו לוורשה כדי לשחק במכונות המזל ובשולחנות. כל אדם אחראי לגורלו, וכל עוד זה מותר וחוקי - וולקאם. הבעיה לא טמונה בעובדה שמדובר בקזינו, אלא בכך שההוראות של ווילי רוטנשטיינר היו ברורות - אף אחד לא יוצא מהמלון אחרי המשחק. להוראות האלה השחקנים לא נשמעו.
רוטנשטיינר ואנדי הרצוג יצאו ללטביה עם כאב ראש אחד למפרע - החתונה של מונס דאבור. כצפוי, הסיפור הזה לא השפיע על הנבחרת - היא ניצחה בריגה והפסידה בוורשה, בדיוק מה שהיה מצופה ממנה לעשות עם או בלי דאבור. ה"הבטחה" כי יינקטו צעדים נגד השחקן בשל ההתראה המאוחרת על ההכנות לחתונה אמורה להיפרע בקרוב, ואז, כשהכול היה מאחוריהם הצטרפו בירם כיאל, עאיד חבשי, דיא סבע וטאלב טואטחה למיקס. הטענה המופרכת מיסודה לפיה לא היו בקזינו רק מוסיפה לכעס עליהם.
ההתאחדות כבולה, בחפץ לב או שלא, לקוד האתי. הבחירה של הצוות הניהולי לא פשוטה: איך להעניש, האם להעניש ובאיזו מידה להעניש. אף אחד משלושת השלבים הללו לא יהיה קל. מקצועית, עונשים כבדים לשחקנים, במיוחד לכיאל ולדאבור, יחסלו קמפיין שבו סיכויי ההעפלה, לפחות כרגע, נראים סבירים. אפילו עונש קל, נניח הרחקה לשני משחקים, ימנע מהם לשחק בשני מפגשי מפתח מול צפון מקדוניה וסלובניה. ויתור או ענישה על תנאי יעבירו מסר של צפצוף על הקוד דווקא מהצד של ההתאחדות.
חבל ההצלה לסיטואציה הגיע דווקא מכיוון הכנסת. לאמירות של פוליטיקאים אין, בדרך כלל, משמעות, אבל ח"כ יואל רזבוזוב לא רק היה ספורטאי, הוא גם אמר דברי טעם. "אני קורא להתאחדות לשנות את הקוד האתי שמונע מהשחקנים את חופש הפעולה אחרי המשחק והופך אותם לאסירים בתוך בית המלון", מסר בהודעה, "עלינו ועל ההתאחדות להבין שכל שחקן אחרי משחק, בין אם זה אחרי ניצחון או אחרי הפסד, נתון ללחצים נפשיים ופיזיים רבים שעליו לשחרר בשעות הפנאי שלו, וכל שחקן רשאי לבחור כיצד לעשות זאת בדרך שיחפץ בה. מדובר באנשים בוגרים ומקצוענים שאמורים לדעת בעצמם מה טוב להם. כמובן, שעליהם להיות מודעים לכך שהם מייצגים את המדינה ועליהם לנהוג באחריות הראויה".
הבעיה היחידה שלי עם דבריו של רזבוזוב היא המשפט "כל שחקן רשאי לבחור כיצד לעשות זאת בדרך שיחפץ בה". לא, אנחנו ממש לא רוצים את זה, פשוט כי אנחנו לא באמת סומכים על שחקני הנבחרת שלא יעשו לנו בושות אם יבחרו "בכל דרך שיחפצו בה", אבל המהות נכונה - מותר לשחקני כדורגל לצאת לבלות, גם אחרי הפסד, גם אחרי תבוסה. טוב יהיה אם בהתאחדות יפסיקו לראות במילה "קזינו" סדין אדום. כן, ארבעת הסוררים צריכים להיענש כי בפעם הזאת הם הפרו את החוק - פשוט החוק הוא זה שצריך להשתנות.