ערן זהבי צבר לעצמו הרבה שונאים במהלך העשור האחרון בגלל ההתנהלות שלו על המגרש ומחוצה לו. לטוב ולרע, דבר אחד תמיד בידל את זהבי מאנשי מקצוע אחרים: הוא מעולם לא התבייש להגיד את דעתו האמיתית על כל דבר. הוא רואה בכדורגל פרנסה, לא מאמין במילים גדולות כמו "סמל" ו"מחויבות". כשהתבקש לוותר על שכר בהפועל תל אביב, זהבי שאל בהתרסה מי מהאוהדים היה מוותר על שכר במקומו. כשקיבל בוננזה בסין, עזב את מכבי תל אביב בלי הנד עפעף ועד היום הוא מתכתש עם גוואנגז'ו על כל סנט בחוזה. זהבי רואה בכדורגל ביזנס. כל השאר הם תוספות יפות על העוגה.
אנשי מקצוע אחרים, בין אם מדובר במנהלים, מאמנים או שחקנים, לא מעזים לנקוט בעמדה הזאת. תמיד זה "תמיד חלמתי לשחק במועדון כזה" או "יש פה קהל מדהים" ועוד דברי חנופה לעילא ולעילא. בדרך כלל זה לא מזיק, במיוחד בתחום שבו החיבור הרגשי חשוב ביותר להתאקלמות, אבל לפעמים ההתפתלות הזאת והניסיון למצוא חן זורעים הרס. ההתנהלות של משה חוגג בעניין דוד קלטינס וטל כחילה היא בדיוק אחד מאותם מקרים שבהם פשוט מוטב להפסיק ללכת סחור-סחור ולומר את האמת.
העזיבות של קלטינס ושל טל כחילה לוו בפוסטים של חוגג. הבעלים טען בנוגע לקלטינס כי הוצע לו חוזה משודרג, אבל הוא "מבין אם יחליט לבחור בהצעה טובה יותר". על כחילה כעס חוגג על כך שהעדיף לחתום ביוון ולא במ.ס אשדוד, מה שמנע מבית"ר קבלת דמי השבחה.
העניין הוא שקלטינס לא ידע שיש הצעה של באר שבע על הפרק ולמעשה כלל לא יכול היה לשבת עם קבוצה מרצונו החופשי, בהיותו כבול בחוזה בבית"ר. יומיים לפני החתימה בהפועל באר שבע הוא נחת בישראל מתאילנד. סוכנו אבי נמני הבהיר לו כי נסגרו כל הפרטים בין בית"ר ובאר שבע והוא אמור להגיע לשם למחרת לחתום. עבור בית"ר, זו הייתה עסקה מצוינת. על הצעה של 1.5 מיליון דולר לא מוותרים כל כך מהר. הבעיה היא שחוגג ניסה לתפוס את החבל משני קצותיו - גם ללכת על המכירה וגם לצאת בסדר עם האוהדים. זה כבר פחות לגיטימי. הרי לו בית"ר הייתה רוצה את קלטינס, היא בקלות יכלה לתת לו את החוזה שקיבל בבאר שבע. זה לא חוזה דמיוני - עידן ורד, דן איינבינדר, לוי גרסיה, פרדי פלומן, מיכאל אוחנה, קונטה וטל בן חיים מרוויחים לא פחות, חלקם אף יותר. בית"ר רצתה לסגור עסקה וזה כל הסיפור.
וזה סיפור שאפשר היה לספר, רק שלפעמים גם הדברים הפשוטים ביותר מסתבכים. הרצון של חוגג להסביר את עצמו מבורך, שקיפות בכדורגל הישראלי היא מצרך נדיר, אבל שקיפות שמעוותת את התמונה היא כבר נשק בעייתי. במקום לצאת ולומר "זו הייתה עסקה טובה, חישבנו את האופציות והגענו למסקנה שכל הצדדים ירוויחו", הוא בחר להסיט את האש לכיוון קלטינס. לא הוגן, בלשון המעטה, עבור מי שהפך לשחקן ולדמות אהובה בקרב השחקנים והאוהדים.
כחילה לא ממש נספר בבית"ר בעונה שעברה. העובדה שבעבר היה הבטחה ושהוא נושא שם מחייב מאוד עבור האוהדים בבירה לא עמדה לזכותו, בסופו של דבר. לכל אורך הקיץ האחרון חיפש הצוות המקצועי בלם זר בנוסף לבן חיים ואור זהבי. החוזה הסתיים, כחילה הפך לשחקן חופשי. עם כל האהבה למועדון, הסנטימנט לא אמור לשחק פה תפקיד. בגיל 27, אחרי שנים תחת משכורות הרעב של אלי טביב, זאת אולי ההזדמנות האחרונה שלו להרוויח כסף שיוכל לשדרג אותו בחיים. אשדוד אמנם הציעה לבית"ר חצי מיליון שקל עבורו, אבל לא הייתה מציעה לו את 140 אלף היורו שירוויח ביוון. כל זה, עוד לפני העניין המקצועי: במקום קבוצה שצפויה להיאבק בתחתית ליגת העל גם העונה, הוא בחר לעבור לקבוצה שתשחק במוקדמות הליגה האירופית. מבחינתו לא הייתה פה באמת דילמה.
כמו קלטינס, גם המטען שהושלך לעבר כחילה חוטא לשחקן. בית"ר לא הייתה צריכה להעביר דרך התקשורת מסרים לפיהם הדרך בפני הבלם סגורה לתמיד. להיפך, צריך לפרגן לו על ההחלטה ולהשאיר לו דלת פתוחה הביתה בעתיד. הוא לא עשה שום דבר נגד המועדון, רק ניסה להחיות את הקריירה, מה גם שאיש לא מפקפק במחויבות לבית"ר שחלחלה אליו מילדות.
חוגג משקיע בבית"ר סכומים אדירים והכוונות שלו טובות. הוא פתוח, הוא מתקשר, הוא מבין מדיה - אבל הוא מנסה לשאת חן בעיני כולם וזה משהו שפשוט לא יכול לקרות. אחרי שהאבק ישקע הוא יצטרך לשאול את עצמו איך שתי הפרידות שיזם יצרו אנטגוניזם כל כך גדול מצד הקהל. קבוצת כדורגל היא לא עוד עסק- לאוהדים יש רגשות, הם מחוברים לזהות וצריך להיות מאוד עדין בהתנהלות מולם. את זה חוגג מבין. אולי להבא הוא גם יידע שהדרך הפשוטה להתמודד עם הסיטואציה היא פשוט לדייק בעובדות.