משחק 5 בין טורונטו לגולדן סטייט היה קלאסיקה. הוא היה עשיר בנרטיבים ועמוס בדרמה. כמו פרק טוב של משחקי הכס, היו בו קווי עלילה שונים שלכל אחד מהם אפשר להקדיש טרה בייטים רבים במרחבי האינטרנט.
הספסול של דמרכוס קאזינס ואז החזרה שלו לחיים. הדעיכה של פסקל סיאקם הלחוץ. ההרכבים התמוהים של סטיב קר וניהול פסקי הזמן הבעייתי שלו. הבליץ האגדי של קוואי לאונרד ברבע האחרון. פסק הזמן הלא מוסבר של ניק נרס שעצר את הבליץ הזה. הקרח בוורידים של קליי תומפסון וסטף קרי. השריקה האמיצה של השופטים לחסימה נעה בשניות הסיום. המהלך האימפוטנטי האחרון של הראפטורס. כולם סיפורים מצוינים ומרתקים.
אבל צל גדול מוטל על כל הסיפורים הללו לעומת הפציעה של קווין דוראנט. אחרי חודש מחוץ לפרקט, דוראנט חזר ונראה נהדר ברבע הראשון, כל כך נהדר שהוא כמעט לא ירד מהמגרש. הוא שיחק 12 מתוך 14 הדקות הראשונות ובהתחלה זה נראה כאילו הוא בכלל לא היה פצוע כשעלה לזריקות משלוש ולא יזם את המהלכים בעצמו. פחות או יותר במהלך הראשון בו הוא ניסה לאמץ את הגוף שלו כדי לעשות מהלך קצת יותר מורכב, האכילס שלו קרס ושינה לחלוטין את עתיד המשחק, עתיד הסדרה וכנראה גם את עתיד הליגה.
עוד בנושא
בוב מאיירס הודיע בדמעות שדוראנט נפצע באכילס: "הליגה השתנתה"
הפרשנים בארצות הברית קוטלים את ניק נרס על פסק הזמן המפוקפק
משחק שמשנה מסלול חיים: על הקאמבק של גולדן סטייט והפציעה
טעות שהכריעה אליפות? "היתה צריכה להישרק עבירה על גאסול"
לכל פציעה או היעדרות בשלב הזה של העונה יש משמעות אדירה. להיעדרות של דריימונד גרין ממשחק 5 בגמר 2016 הייתה השפעה אדירה על הקאמבק של הקאבס. ההיעדרות של קליי ממשחק 3 בסדרה הזו גרמה למשחק הזה להרגיש כמו משחק עונה רגילה. הפציעה של דוראנט לא שונה במובן הזה. החזרה שלו הייתה אמורה לסמן את תחילת הקאמבק של הווריירס, ולמרות שחבריו השלימו ניצחון דרמטי במשחק 5, ללא דוראנט יהיה להם קשה מאוד להכניע את הראפטורס במשחקים 6 ו-7.
אבל המשמעות של הפציעה של דוראנט חורגת מגבולות הסדרה הנוכחית. עצם העובדה שדוראנט עמד לממש את אופציית השחקן שלו ולהפוך לשחקן חופשי בקיץ (אופציה שעדיין נמצאת על השולחן) גרמה לכל הליגה לעצור את נשימתה, וכעת כולנו מחכים לראות מה מצב האכילס שלו כדי להבין כמה המציאות כפי שאנחנו מכירים אותה ב-NBA השתנתה.
עוד לפני שנדון בכל העולם המורכב של הפרי אייג'נסי, צריך לדבר על המשמעויות של הפציעה של KD על המשך הסדרה. דוראנט שיחק 12 דקות במשחק 5, והוא שיחק בהן טוב. כשהוא היה על הפרקט גולדן סטייט ניצחה ב-6 הפרש, המדד הטוב ביותר מבין כל השחקנים ששיחקו במשחק 5. את 12 הדקות הללו סטיב קר יצטרך לפזר בין שחקנים פחות טובים כמו דמרכוס קאזינס, קווין קוק או אלפונזו מקיני. אופציה נוספת היא קוון לוני, שנראה שהחמיר את הפציעה שלו אבל הודיע שהוא רוצה לשחק במשחק 6 (כנראה הרופא שלו זה קייבורן).
גם בהנחה אופטימית שלוני כשיר ב-100%, השמיכה של סטיב קר מתקצרת והווריירס נפגעים באיזשהו צד של המגרש. הם יתקשו להעמיד את הרכבי המוות המפורסמים שלהם עם דריימונד גרין כסנטר (עד משחק 5 ההרכבים הללו שיחקו פחות מ-8 דקות בסדרה הזו), מה שיפגע בריווח שלהם בהתקפה. בהגנה, כפי שראינו גם במשחק 5, הראפטורס יתקפו את דמרכוס קאזינס וימצאו את נקודות התורפה של גולדן סטייט.
החיסרון של KD ומיעוט האלטרנטיבות של סטיב קר שם את העומס, שוב, על קרי, תומפסון, גרין ואיגודלה. ארבעת הכוכבים של הווריירס יצטרכו לשאת עול אדיר כדי להכניע את הראפטורס. אם הם יעשו את זה - זה יהיה סיפור ענק. אם הם לא יעשו את זה - זה יהיה סיפור ענק. בכל מקרה, הסיום של הגמר הזה יהיה מרתק.
יש עוד המון נקודות מקצועיות מעניינות בסדרה שמושפעות מהאכילס של דוראנט, אבל אם נרשה לעצמנו להסתכל ברמת המאקרו, לפציעה הזו יש משמעויות אדירות שחורגות הרבה מעבר להתאמות שניק נרס וסטיב קר צריכים לעשות בסדרה.
1. ההשפעה על דוראנט
דוראנט הוא אחד השחקנים הטובים ביותר שדרכו על פרקט אי פעם. הוא אחד מבין 11 שחקנים בלבד בהיסטוריה שזכו לפחות פעמיים בתואר ה-MVP של סדרת הגמר. הרשימה הזו כוללת את מייקל ג'ורדן, מג'יק ג'ונסון, לארי בירד, קארים עבדול ג'אבאר, וויליס ריד, האקים אולג'וואן, שאקיל אוניל, טים דאנקן, קובי בריאנט ולברון ג'יימס.
כלומר, דוראנט נמצא ברשימה אחת עם גדולי אומת ה-NBA. אבל לפציעה הזו יש פוטנציאל לקצר או לפגוע בקריירה של אחד השחקנים הכי מוכשרים והכי מעוטרים בהיסטוריה של המשחק. מעבר לכסף שהוא עלול להפסיד או להשפעה של זה על הניקס, הנטס או קבוצות אחרות, הדבר הכי חשוב פה הוא שהקריירה של קווין דוראנט ככל הנראה תיראה אחרת לגמרי בעקבות הפוזשן הארור מול סרג' איבקה.
חשוב לציין שדוראנט כבר התמודד בעבר עם פציעה רצינית ברגלו, כאשר סבל משבר ג'ונס בעונת 2014/15, פציעה שגרמה לו להפסיד את רוב העונה ההיא ושמה את המשך הקריירה שלו בסימן שאלה. הוא התאושש מהפציעה הזו וחזר טוב יותר וחזק יותר, אבל אז הוא היה בן 25-26. היום הוא נושק ל-31 ופציעה בגיד האכילס היא אחת הפציעות הקשות ביותר עבור שחקן כדורסל. הפציעה הזו הובילה לפרישתו של איייזאה תומאס (המקורי) בשנות התשעים בגיל 33. הקריירה של קובי בריאנט למעשה מתחלקת ליום לפני שהוא קרע את גיד האכילס ואחרי. כך גם לגבי צ'ונסי בילאפס. גם החזרה של דמרכוס קאזינס העונה מהפציעה הזו לא ממש מעודדת. ובכלל, תקדימי העבר מראים שנדרשת לפחות שנה וחצי כדי להתאושש לחלוטין מהפציעה ולחזור לעצמך
עוד מוקדם להספיד את הקריירה של דוראנט. הרפואה היום מתקדמת יותר, דוראנט צעיר יותר מאייזיאה תומאאס, קובי בריאנט או צ'ונסי בילאפס כאשר הם חוו את הפציעה הזו, והמשחק שלו מתבסס יותר על קליעה מזה של שאר "חבריו לאכילס". לכן יכול להיות שגם אם הוא יאבד חלק מהתנועתיות שלו, הוא עדיין יהיה שחקן קטלני. אבל יכול מאוד להיות שהשיא של דוראנט נמצא מאחוריו, והתובנה הזו היא עצובה מאוד.
בדקות לאחר הפציעה, כאשר דוראנט עדיין היה בחדר ההלבשה, דוריס ברק מ-ESPN דיווחה שהוא נמצא בסערת רגשות. איך אפשר שלא להיות בסערת רגשות כאשר בזה הרגע ירדת מהפרקט בגמר וחווית פציעה שתשנה את הקריירה שלך לנצח?
החלק הטראגי באמת בסיפור הזה מבחינת דוראנט הוא שהמשחק הזה, כביכול, היה המשחק שניקה אותו מהכתם שדבק בו כשעבר לגולדן סטייט. עולם הכדורסל לא קיבל את המעבר של דוראנט לווריירס בזרועות פתוחות משום שזה היה מהלך שהפר את האיזון התחרותי בליגה וכתוצאה מכך דוראנט, למרות הגדולה שלו, הסתובב עם אות קלון בשלוש השנים האחרונות.
אבל עולם הכדורסל מאוד אוהב שחקנים שמקריבים את עצמם למען הקבוצה, בטח במעמדים מכריעים, בטח תוך כדי התעלות של המוח והנפש על הגוף. מייקל ג'ורדן ומשחק המחלה ב-1997, אייזיאה תומאס והרבע הרביעי המופלא שלו על קרסול נקוע ב-1988, דירק נוביצקי משתעל בדרך לניצחון על מיאמי ב-2011, וויליס ריד בגמר של 1970. זה היה הרגע של דוראנט, והוא שינה לחלוטין את הנרטיב סביבו. אבל המחיר שהוא שילם הוא המחיר הכי יקר שיש.
2. ההשפעה על הפרי אייג'נסי
עבור כל קבוצה עם שאיפות גדולות לקיץ הקרוב, דוראנט היה היעד מספר 1. מן הסתם גולדן סטייט רצתה להשאיר אותו, אבל גם הניקס, הנטס, הלייקרס והקליפרס חיזרו ואף אחת מהן לבטח לא תכננה לחשוב פעמיים לפני שהיתה מציעה לו את חוזה המקסימום.
במהלך העונה דווח שדוראנט כבר סגור בניקס ושלמעשה הוא כבר מנסה לגייס כוכבים אחרים שיבואו לשחק לצידו בתפוח הגדול. מנגד, היו שמועות שקוואי לאונרד יצטרף לדוראנט דווקא בקליפרס, ואילו רק בשבוע האחרון יצאו חולצה של "נייקי" שרומזת שהוא בכלל מתכוון להישאר בגולדן סטייט.
כל העגלות הללו יאלצו לחכות לסוסים כעת משום שהפציעה של דוראנט טרפה את כל הקלפים. האם דוראנט בכלל יממש את אופציית השחקן שלו? האם לא כדאי לו פשוט לקחת את 31 מיליון הדולרים שמובטחים לו בגולדן סטייט בעונה הבאה, להשתקם ולחזור בלי לחץ? או שאולי הוא רוצה לחתום על חוזה רב-שנתי כדי להבטיח לעצמו עוד כמה מאות מיליוני דולרים ללא קשר לפציעות עתידיות? ומנגד, האם הפציעה הזו הכניסה איזשהו חשש אצל הקבוצות שחושקות בשירותיו?
מקס קלרמן מ-ESPN טען כי הוא לא היה נותן חוזה מקסימום לדוראנט כרגע, אבל הכישרון שלו הוא כל כך עצום שככל הנראה יהיו קבוצות שיציעו לו חוזה מקסימום, ובטוח שגולדן סטייט תציע לו חוזה כזה. ההחלטה שדוראנט יקבל פה מרתקת ותהיה מלאת השפעה, משום שהוא היה האבן הראשונה בדומינו. ההחלטות של קיירי אירווינג והטרייד על אנתוני דייויס קשורות ישירות להחלטה של דוראנט, וכעת לא ברור האם הדומינו הזה עדיין קיים.
3. ההשפעה על העתיד
לפציעה של דוראנט יש הקשרים רחבים יותר מדוראנט עצמו ומהפרי אייג'נסי הממשמש ובא. יש לה משמעויות בכל הקשור ליחסי שחקן-קבוצה וליחסי שחקן-אוהדים.
דוראנט רצה לחזור לשחק, זה ברור. מנגד, ברור גם שהמערכת של גולדן סטייט דחפה אותו לחזור. יש תיאוריית קונספירציה שטוענת שהווריירס דחפו את דוראנט לחזור מתוך הבנה שאין להם מה להפסיד: אם הוא בריא זה עוזר להם, מן הסתם, מול הראפטורס; ואם הוא פצוע והחזרה שלו תחמיר את הפציעה, זה משפר את הסיכויים שלהם להשאיר אותו.
יש משהו נורא ציני בתיאוריה הזו וקשה להאמין לה לאור הדמעות של בוב מאיירס במסיבת העיתונאים אחרי משחק 5, אבל ברור שדוראנט חזר לפני שהוא היה כשיר לגמרי, וברור שלהחלטה הזו יהיו השלכות על מקרים דומים בעתיד.
כל שחקן שימצא את עצמו בסיטואציה דומה בעתיד, כאשר העתיד המקצועי של הקבוצה שלו יעמוד בקונפליקט עם הסטטוס הבריאותי שלו, יראה לנגד עיניו את הפרצוף ההמום של דוראנט מחזיק את הרגל. לפתע ההחלטה של קוואי לאונרד ללכת נגד הרופאים של הספרס בעונה שעברה נראית הגיונית ומובנת יותר. האירוע הזה ככל הנראה יגרום לשחקנים פצועים לנקוט בהתנהלות דומה יותר לזו של קוואי מזו של KD, ועכשיו תהיה לזה הצדקה. זה רק יגדיל את תנועת ה-Player Empowerment, שבה השחקנים קובעים את עתידם המקצועי. בעתיד כנראה הם יקבעו גם את עתידם הרפואי, כי יש לו השפעה אדירה על הצד המקצועי.
השפעה אפשרית נוספת היא על אורך החוזים. החוזה הקצר שדוראנט חתם עליו (עונה אחת פלוס עונה נוספת עם אופציית שחקן) אמנם נותן לו שליטה על עתידו, אבל גורם לו גם לסכן המון כסף. לכאורה, אפשר לטעון שהפציעה של דוראנט תדחוף שחקנים לחתום על חוזים יותר ארוכים ולבטח את עצמם, אבל דוראנט כנראה בכל מקרה יקבל חוזה מקסימום, ובשנים האחרונות גם שחקנים פחות מוכשרים מדוראנט שנפצעו בעונת החוזה שלהם חתמו על חוזים יפים (ווסלי מת'יוז, לדוגמא). כך שלטעמי, לא נראה שינוי גדול בתחום הזה בעקבות הפציעה של דוראנט.
בסופו של דבר, הפציעה של דוראנט היא מבאסת. היא מבאסת כי היא משפיעה על הסדרה הנהדרת בין הראפטורס לווריירס ומזיזה ממנה את הפוקוס. היא מבאסת כי היא משפיעה על כל מיני חלקים שונים בליגה. אבל בעיקר היא מבאסת כי היא מגדילה את ההסתברות שכבר לא נראה את קווין דוראנט בשיאו.
פציעות מבאסות הן חלק מהחיים ב-NBA ולאורך ההיסטוריה שחקנים אדירים כמו גרנט היל, פני הארדווי, דרק רוז ויאו מינג לא הגיעו לשיא בגלל פציעות. מצד שני, היו שחקנים שהגיעו לשיא ולא הצליחו לשמר אותו לאורך שנים בגלל פציעות כמו לארי בירד, אייזיאה תומאס או דוויין ווייד. הכוס של הקריירות של היל, הארדווי, רוז ומינג הייתה ריקה כשהם נפצעו ואילו של בירד, אייזאה ודי-ווייד הייתה די מלאה.
דוראנט נמצא באיזושהי קטגוריה משל עצמו באמצע בין שתי הקבוצות הללו. הוא כן זכה בתארים אישיים וקבוצתיים, אבל הייתה תחושה ששיאו עוד לפניו, שהכוס שלו עוד לא מלאה לגמרי. עדיין מוקדם לקבוע, אבל בהחלט יכול להיות שזו הפציעה המבאסת בתולדות ה-NBA.