משחק שמשנה מסלול חיים: הטוב מ-7 על הקאמבק של גולדן סטייט והפציעה של דוראנט

בפלייר: גולדן סטייט מסכמת את הניצחון במשחק 5

צריך לקרות משהו דרמטי במיוחד כדי שרבע אחרון מטורף לגמרי, שכולל שני מהפכים ומסתיים בכך שטורונטו מקבלת כדור אחרון בפיגור נקודה, מחטיאה ומפספסת הזדמנות להבטיח אליפות - לא יהיה הסיפור המרכזי של המשחק. הפציעה של דוראנט היא עד כדי כך דרמטית. רכבת ההרים הרגשית שהוא עבר והעביר את כל עולם ה-NBA הגיעה לסיום טראגי במיוחד. הנוכחות הנעדרת שלו, או אולי יותר נכון ההיעדרות הנוכחת, ריחפה מעל לסדרת הגמר לכל אורכה, מכתיבה נראטיבים ומשאירה פוטנציאל לטרוף את הקלפים. ההבנה המחלחלת שהוא ישחק במשחק החמישי הפכה אותו למוזר ומעניין יותר מכל משחק אליפות פוטנציאלי אחר. הפתיחה המסחררת של גולדן סטייט יחד איתו הבהירה שהקלפים אכן נטרפו, שהקבוצה הבלתי ניתנת להכנעה כנראה חזרה. ואז הגיע הטוויסט הנוסף בעלילה, כל כך מפתיע ובמקביל כל כך צפוי.

נצטרך לחכות לתוצאות הבדיקה ש-KD יעבור כדי לקבל תשובות סופיות לגבי מצבו, אבל יש יותר מדי אינדיקציות לכך שמדובר בקרע בגיד האכילס. יותר מדי גורמים מתייחסים לכך כעובדה כמעט מוגמרת, כאלה שהיו הרבה יותר זהירים במילים שלהם אם היה להם ספק משמעותי. קווין דוראנט, אחד משלושת השחקנים הטובים בעולם, ה-MVP של שני הגמרים האחרונים, בעיצומו של שיא הקריירה שלו, כנראה עבר הלילה את הפציעה האכזרית ביותר ששחקן כדורסל יכול לעבור, זו שהכי קשה להתאושש ממנה. אם זה נכון, ובהתאם לחומרת הקרע, מאוד יכול להיות שהוא יחמיץ את כל העונה הבאה.

קרע בגיד האכילס זו פציעה שנוטה לקרות כאשר שחקן מעמיס על הרגליים שלו יותר מכפי שהן מסוגלות לשאת. קובי בריאנט סבל ממנה לאחר תקופה בה שיחק 48 דקות כל משחק בניסיון להכניס את הלייקרס לפלייאוף. דוראנט, אם זה אכן מה שקרה לו, נפצע בניסיון להחיש חזרה מפציעה. הוא קיבל אישור מהצוות הרפואי וכנראה הרגיש מספיק טוב בעצמו כדי להחליט לשחק. קל להפנות עכשיו אצבעות מאשימות, אבל חשוב לזכור שזאת סיטואציה חסרת תקדים לחלוטין. דוראנט לא סתם חזר לשחק, הוא חזר למשחק win or go home בגמר ה-NBA. זאת אינטנסיביות מסוג אחר ביחס לכל סיטואציה אחרת, גם הצוות הרפואי הטוב והמנוסה ביותר לא יכול להעריך איך שחקן יחזור מפציעה של חודש ישר למשחק כזה כשאין לו אף תקדים להסתמך עליו. לצערנו, עכשיו יש תקדים.

נצטרף לחכות כדי להבין את השלכות הפציעה, ובמקביל נצטרך לחכות כדי להבין את השלכות הדקות ש-KD כן שיחק הלילה. כי אלה היו 14 דקות קסומות בהן גולדן סטייט הייתה בשיאה, הקבוצה הבלתי ניתנת לעצירה של השנתיים הקודמות. הווריירס קלעו ב-14 הדקות הראשונות שמונה שלשות, כולל שלוש זריקות קשות של דוראנט עצמו. טורונטו הצליחה להישאר קרובה בזכות מאמץ עילאי, אבל ניתן להניח שבלי דוראנט המשחק הזה היה מתפתח אחרת לגמרי, סביר ביותר שטורונטו הייתה זו שפותחת פער מוקדם וגולדן סטייט הייתה צריכה לרדוף אחריה במקום להיפך. לדוראנט יש מניות לא מבוטלות בניצחון הזה, ואם הווריירס ישלימו מהפך ויזכו באליפות הדקות האלה יקבלו משמעות עצומה. אחד הנראטיבים האפשריים שהתחילו להיכתב הלילה הוא על ההקרבה של דוראנט והמחיר האישי שהוא שילם כדי לעזור לגולדן סטייט להשלים את התריפיט.

קשה היה להפריד בין סטף קרי לקליי תומפסון הלילה, זה היה אחד מהמשחקים האלה בהם הם נראו כמו יחידה הומוגנית, חבילה שבאה ביחד וממטירה שלשות על יריבה חסרת אונים. ההגנה על קו השלוש של הראפטורס הייתה פחות טובה מהרגיל במשחק הזה, היו יותר מדי מקרים בהם התרגילים הרגילים של גולדן סטייט תפסו את השחקנים של ניק נרס לא מוכנים, מאחרים במרדף, מפספסים את הרוטציה, לא ערים מספיק לסכנה. זו הייתה תזכורת לכך שמול השניים האלה, הגנה פחות ממושלמת פשוט לא מספיקה. אם מישהו חשב שהסיטואציה תלחיץ אותם, הם ענו ב-12 שלשות משותפות.

זה היה עוד משחק גדול בגמר הגדול של סטף קרי, אבל הפעם ראוי להפנות את הזרקור אל קליי. הדבר הזה קלע 20 שלשות מ-35 נסיונות בארבעת המשחקים שהוא שיחק בגמר עד כה, והחלק המפתיע הוא שהיו לו 15 החטאות, כי קשה מאוד לזכור אותו מחטיא שלשה. הוא מחטיא רק זריקות בדרגת קושי בלתי אפשרית ומעלה, כל מבט סביר נכנס בקלילות. הלילה הוא הזכיר שזורם לו קרח בוורידים כשקלע שתיים משלוש השלשות שהפכו את התוצאה בדקות האחרונות, השישית והשביעית שלו במשחק. הוא נמצא בזון לכל אורך הגמר, וזו סיבה מרכזית לכך שהאלופה עדיין בחיים.

גדולה נמדדת לא רק במשחקים הטובים, אלא גם בחלשים. אחרי המשחק המושלם באורקל ארינה, קוואי לא הגיע חד למשחק ההזדמנות הראשונה לסגור את הסדרה ולקחת אליפות. מתחילת המשחק הוא קיבל החלטות לא טובות, התקשה להגיע לזריקות הנוחות שלו והחטיא גם את רוב הזריקות הטובות שלקח, כולל החטאות עונשין לא אופייניות. יש ימים כאלה, גם לגדולים ביותר. הוא עדיין שמר נהדר, לקח את הריבאונדים האלה שרק הוא מסוגל לקחת, עם הידיים הלא נגמרות שמגיעות לאיזורים שהוא לא נמצא בהם, חצב נקודות והפעיל את החברים לקבוצה.

אבל הוא לא היה מוכן להסתפק בכך. לא קוואי, לא בפלייאוף הזה. בסופו של דבר, עמוק בתוך הרבע האחרון, הוא נכנס פתאום לזון והפך לבלתי ניתן לעצירה. תוך פחות משתי דקות, בעיצומן של שש הדקות האחרונות של המשחק, הוא קלע 10 נקודות רצופות, שתי שלשות, קליעה מחצי מרחק וסיומת בסיטואציה קשה בצבע, והפך פיגור של שתי נקודות ליתרון של שש. אלה היו הדקות הג'ורדניות ביותר בפלייאוף הג'ורדני הזה שלו. והוא עשה את זה מול סוללת השומרים האישיים הטובה בליגה, אף אחד לא היה יכול לעצור אותו. בעצם, מישהו אחד הצליח.

המשחק הזה של נרס ייזכר בעיקר בגלל החלטה אחת שלו. שלוש דקות לסיום משחק אליפות, קוואי קלע עכשיו עשר נקודות רצופות, הכדור אצלו ביד והעיניים נעולות על המטרה, ההגנה של גולדן סטייט חסרת אונים מולו, הוא בדקות הכי ג'ורדניות בפלייאוף הג'ורדני הזה שלו, וניק נרס פתאום עוצר אותו ולוקח טיים-אאוט. בהתקפה שאחרי החזרה קוואי זרק איירבול בפייד-אווי, הוא איבד לגמרי את המומנטום, ואז התחיל המהפך של גולדן סטייט. הראפטורס קלעו רק שתי נקודות עד לסיום.

אפשר להבין את ההיגיון של נרס, הוא הרגיש שהשחקנים שלו עייפים ורצה לאפשר להם להיות רעננים יותר במאני טיים. אבל אלה הרגעים בהם ההיגיון נשאר בצד. לא פחות מהיציאה מהזון של קוואי, הטיים-אאוט הזה היה בעייתי כי הוא הכריח את השחקנים של טורונטו לחשוב, לעכל, להבין יותר מדי טוב שהם נמצאים במרחק שלוש דקות מאליפות. הם חזרו מפסק הזמן כשגודל המעמד יושב להם על הכתפיים וזה ניכר בכל פעולה שלהם בשני הצדדים. זה היה קורה בכל מקרה, אבל עוד סל או שניים אולי זה כבר לא היה משנה, המשחק היה גמור. אם טורונטו תאבד את האליפות, ההיסטוריה תזכור את הטיים-אאוט הזה. זה יכול אפילו להיזכר כרגע ה-'דריימונד גרין מאבד את העשתונות ומורחק ממשחק 5 ב-2016' של הגמר הזה. זה לא מגיע לנרס אחרי כזו עונה מדהימה, כזה פלייאוף מדהים וכזה גמר מדהים שלו. הוא והקבוצה שלו הרוויחו עוד שתי הזדמנויות לתקן.

סטיב קר פתח את המשחק עם חמישיית ההאמפטונס הנמוכה והשתמש בקוון לוני ואנדרו בוגוט כסנטרים שעלו מהספסל ב-14 הדקות הראשונות. ככל הנראה, קאזינס לא היה אמור לקחת חלק במשחק הזה, ובהמשך הסדרה. אבל ברגע שדוראנט נפצע, קר שלף שוב את הסנטר היחיד שלו שמסוגל ליצור מצבי זריקה. ואם בדקות של דוראנט קיבלנו תזכורת לאיך גולדן סטייט נראית בשיאה יחד איתו, בדקות הראשונות של קאזינס קיבלנו הצצה חד פעמית לאיך הווריירס היו יכולים להיראות כשגם הוא בכושר משחק. למשך שלוש דקות בוגי נראה כמו אולסטאר לכל דבר, הוא קלע שבע נקודות רצופות, מסר אסיסט נהדר לדריימונד גרין, כל התקפה עברה דרכו וגם בהגנה הנוכחות שלו הייתה חשובה. כמעט לבד הוא סידר ריצה שאפשרה לווריירס לפתוח פער דו ספרתי דווקא אחרי הפציעה של דוראנט.

בהמשך קאזינס המשיך לצבור נקודות והגיע ל-14 בפחות מ-20 דקות, אבל ככל שהמשחק התקדם הוא הזכיר שרוב הזמן הנזק שלו גדול מהתועלת. הוא עשה כמה טעויות קריטיות ובהגנה הפך למיס-מאץ' שהכי נוח לראפטורס לנצל, קייל לאורי הגיע לטבעת כל פעם שהוא קיבל אותו בחילוף. בשורה התחתונה, שני הניצחונות של גולדן סטייט הגיעו בשני המשחקים הטובים של קאזינס ולא במקרה, הם זקוקים לאיכויות ההתקפיות שלו. בשני המשחקים האלה גולדן סטייט ביצעה ריצה ופתחה פער דו ספרתי בדקות הטובות שלו, מה שאפשר לה להגיע לדקות אחרונות צמודות ולנצח. זה לא הגיבור שהווריירס רצו, אבל זה הגיבור היחיד שעומד על הרגליים, אז הם ייאלצו לקוות לקבל ממנו דקות אפקטיביות גם במשחק הבאים.

המשחק הזה נראה כמו קיצור תולדות קריירת הפלייאוף של לאורי ב-42 דקות. רגעים של היעלמות לצד רגעים של התעלות, הברקות לצד פאסיביות, מנהיגות וניהול משחק נפלא אבל הקליעה מבחוץ לא עובדת, ובסוף זה נגמר בזריקה ששווה אליפות על הבאזר שבכלל לא מתקרבת לטבעת. לאורי היה אחד השחקנים הטובים על הפרקט, אבל לא היה מספיק דומיננטי. הוא ויתר על זריקות טובות ובדקות האחרונות היה ברור שהוא ממש לא סומך על הקליעה שלו. יהיה קשה מאוד לגולדן סטייט להתמודד עם משחק גדול ודומיננטי של לאורי, השאלה היא אם יש לו עוד אחד כזה בקנה, במעמד הכי מלחיץ בקריירה שלו.

השחקנים של ניק נרס סוחבים על הכתפיים הרבה יותר מאת המסע האישי שלהם, כאשר עבור חלקם זו אולי הזדמנות חד פעמית לאליפות (לאורי, מארק גאסול, סרג' איבקה). הם סוחבים על הכתפיים הרבה יותר ממועדון שמעולם לא זכה באליפות ואפילו מעיר שצמאה לרגע ספורטיבי גדול. הם סוחבים על הכתפיים מדינה שלמה. ככל שהסדרה מתקדמת, השכנה הצפונית הופכת לאחת הדמויות החשובות ביותר בה. זה מרגש, זה יכול לעורר השראה בשחקנים, אבל ההרגשה שמדינה שלמה נמצאת מאחוריהם יכולה להיות גם מאוד מלחיצה. בלי קווין דוראנט, התחושה היא שטורונטו משחקת נגד עצמה לא פחות מאשר נגד גולדן סטייט. היא זקוקה ליום אחד טוב, יום קליעה אחד סביר ומעלה, יום אחד מהסוג שהיא מצאה בעצמה באופן עקבי בשבועות האחרונים, אבל זה רק יהיה יותר ויותר קשה במשחקים הבאים. כשמוסיפים לכך את הדרמה של גולדן סטייט, דבר אחד ניתן לומר בוודאות: יהיה מה שיהיה בהמשך, הסדרה הזאת תיגמר ברגע היסטורי.