הגדול ביותר בהיסטוריה: על ההשפעה והמורשת של יוהאן קרויף

בווידאו: משדר וואלה! ספורט בעקבות מותו של יוהאן קרויף

"במובן מסוים, אני כנראה נצחי", אמר כבר מזמן יוהאן קרויף, והוא צודק. גם המוות לא יכול לשנות זאת, כי קרויף תמיד צדק. או במילותיו שלו, "לפני שאני עושה טעות, אני לא עושה את הטעות הזו".

הדרך הנכונה ביותר לכבד את קרויף ביום המזעזע הזה, אחד הימים העצובים ביותר שידע הכדורגל אי פעם, היא להיזכר באמירות שלו. יש מאות ציטוטים מבריקים כאלה – רובם פילוסופיים, ורובם מלאים בשחצנות ותחושת עליונות. "אם הייתי רוצה שתבין, הייתי מסביר את עצמי טוב יותר", הוא אמר לעיתונאי שעיצבן אותו. "אנשים שאינם ברמתי לא יכולים להשפיע על הזהות שלי", הוא הצהיר עוד בהיותו שחקן. העניין הוא שקרויף הוא אחד הבודדים בענף, אולי היחיד, לו מותר היה להרגיש עליונות מוחלטת על הסובבים. בזכות.

כי הוא היה גאון בכל ההיבטים האפשריים. קרויף הוא השחקן הגדול ביותר בתולדות הכדורגל, הרבה מעל כל היתר. הוא הגדיר את המשחק מחדש, חולל מהפכה תודעתית, שינה את החוקים והגה השקפת עולם, עוד בהיותו על הדשא. הוא הכוכב היחיד שהיה מזוהה עם סגנון המשחק של הקבוצה אפילו יותר מהמאמן שלה. הוא גם כוכב העל היחיד בתולדות הכדורגל שהפך למאמן על. קחו רשימות של 50 השחקנים הגדולים בהיסטוריה ו-50 המאמנים הגדולים בהיסטוריה. לא משנה מי ירכיב אותן וכיצד, השם היחיד שיופיע בשתיהן יהיה קרויף.

מחלת הסרטן הכניעה אותו: יוהאן קרויף הלך לעולמו בגיל 68 בברצלונה

אבל בעולם הספורט: "קרויף השפיע יותר מכל אחד אחר על היופי של המשחק"

הרגעים הכי גדולים, והשערים הכי גדולים בקריירה האגדית של יוהאן קרויף

חברו הישראלי של קרויף: "הוא רצה לחזור לחגיגות האליפות של מכבי תל אביב"

כשקרויף עשה לליברפול סחרחורת: סיפורו של משחק הערפל של אייאקס

הנקמה באייאקס: כשיוהאן קרויף זכה בדאבל על חשבון קבוצתו האהובה

גביע אירופה בידיו, גם כמאמן: שיחזור הזכייה של ברצלונה בגמר 1992

התקופה הנשכחת של קרויף: סיפורה של הקדנציה של ההולנדי בלבנטה

הארטיסט: סיפורו של המונדיאל היחיד בקריירה הייחודית של יוהאן קרויף

מלאך הוא לא היה. קרויף עשה את הכול בדרך שלו, רב עם אינספור אנשים, התעקש על כל פרט – חשוב או זניח. ואולם, זה היה מותר לו, כי הוא היה פורץ דרך ששבר את המוסכמות ועיצב מחדש את הגבולות. זה בא לידי ביטוי לא רק בפילוסופיה. כסמל איאקס, הוא העז לסיים את הקריירה במדי פיינורד. בעולם בו מספרי החולצות של שחקני הרכב היו חייבים להיות בין 1 ל-11, הוא בחר את 14, וזה נותר המספר שלו עד היום. רק שלו. יש הרבה מספרי 10, אין אף מספר 14 חוץ מקרויף.

קרויף התחיל לשחק כאשר קטנאצ'ו האיטלקי, בניצוחו של הלניו הררה מאינטר הגדולה, נחשב לסגנון השולט – ושינה את הכול תוך שנים ספורות. הכדורגל הטוטאלי הצית הדמיון, והוא מרגש כל אוהד גם היום. גם אנשים שלא נולדו ב-1974, חשים שראו את הולנד ההיא ומזדהים איתה, אפילו אם הגישה קיימת בגרסתה הטהורה רק בתיאוריה. רק במוחם של אנשים.

וזה הרי מה שקרויף רצה. "כדורגל משחקים עם ראש, הרגליים הן רק כלי עזר", הוא טען. מהירות הריצה היתה משנית למהירות המחשבה. "בתקשורת לא מזהים נכון שחקנים מהירים. אני נראה מהיר יותר אם אני מתחיל לרוץ לכיוון הנכון לפני כולם", הוא הצהיר. מה הכיוון הנכון? רק קרויף ידע לזהות זאת. כינויו היפה ביותר הוא "פיתגורס בנעלי כדורגל", כי הוא הבין את הגיאומטריה של המגרש טוב מכולם. מעולם לא היה לו תפקיד מוגדר. הוא היה פליימייקר, חלוץ מרכזי, קיצוני ימני, קיצוני שמאלי וקשר מרכזי בו זמנית. הוא התחיל את ההתקפות וסיים אותן. הוא היה בכל פינה במגרש. הוא הרגיש עליונות על פני כל חבריו לקבוצה ומעולם לא הסתיר זאת, אך גם ידע לשתף אותם במהלכים.

התזמון והמיקום היו קדושים בעיניו. "יש רק רגע אחד בו אתה מגיע בדיוק בזמן. אם אתה לא מגיע בזמן הנכון, אתה מקדים או מאחר", הוא קבע, והגיע בזמן לכל הצמתים החשובים בקריירה – איאקס, נבחרת, ברצלונה, שוב איאקס, שוב ברצלונה. איאקס זכתה בשלוש אליפויות בלבד במשך שני עשורים מאז מלחמת העולם השניה, עד שהבן של כובסת המועדון ערך הופעת בכורה . רינוס מיכלס ממש לא אהב את הרגלי העישון שלו, ולכן החודשים הראשונים של השניים לא היו קלים, אבל המאמן השכיל להבין מי יש לו בידיים. "בלי קרויף אין לי קבוצה", אמר מיכלס, והדבר מעיד יותר מכל על חשיבותו. עד שעזב לברצלונה ב-1973, זכה קרויף בשש אליפויות הולנד, וקיבע את מעמדה של איאקס ככוח המוביל בכדורגל האירופי עם שלוש זכיות רצופות בגביע האלופות.

למעשה, קרויף הפך הולנד למעצמת כדורגל. עד שהגיע, היו הכתומים נבחרת זניחה שלא שיחקה מעולם במונדיאל. הטורניר הבינלאומי הראשון שלה היה ב-1974, והוא נותר הגדול ביותר אי פעם – גדול אפילו מהזכיה ביורו 88'. הנבחרת של 1974 היתה ונשארה המודל האולטימטיבי, עליו נבנה הכדורגל ההולנדי עד היום. כאשר הוא סוטה מהדרך, האוהדים מתקשים לקבל זאת. את האופן בו שיחקה הולנד בדרכה לגמר מונדיאל 2010 הגדיר קרויף כ"כדורגל מכוער, וולגרי ומלוכלך", ורבים במולדתו הסכימו איתו.

גם את ברצלונה בנה קרויף, הן על הדשא והן על הקווים. בעונתו הראשונה במדי הכחולים-סגולים, הוא שבר בצורת של 14 שנה ללא אליפות ספרד, והשפעתו החשובה ביותר החלה כאשר מונה בקיץ 1988 כדי להציל את הקבוצה שהיתה בדרך להתרסקות. "לא העליתי בדעתי להיות מאמן, עד שאמרו לי שאני לא מסוגל להיות מאמן", הוא אמר בתחילת דרכו, אבל הפילוסופיה הרי כבר היתה מוכנה מזמן. "הכדור הוא הדבר החשוב ביותר במשחק", קבע קרויף, ואפילו אימוני הכושר של ברצלונה בתקופתו נעשו עם כדור.

כמי שהעדיף תמיד את היכולת לחשוב על פני היכולת לרוץ, שינה קרויף אחת ולתמיד את לה מאסיה. כיום קשה להאמין בכך, אבל עד 1988 לא נטו במועדון הקטלוני לקבל ילדים נמוכים ושבריריים פיזית לאקדמיה. פפ גווארדיולה הצליח להסתנן רק כי היה גבוה יחסית, אבל לא נחשב להבטחה גדולה בשלב מבנה גופו הצנום.

"זה נורא כאשר פוסלים שחקנים צעירים על סמך סטטיסטיקה ממוחשבת. לו היו משתמשים במחשבים, היו דוחים אותי באיאקס כאשר הייתי בן 15, כי הייתי חלש פיזית. ראיית משחק ויכולת טכנית אינן ניתנות לזיהות באמצעות מחשבים", קבע קרויף באחת האמירות החשובות ביותר שלו. הוא הפך את גווארדיולה לבורג מרכזי במרכז המגרש והנחה לטפל שחקנים מסוגו בלה מאסיה. כך צמחו עשרות כוכבים.

"קרויף צייר את הקפלה, ושאר המאמנים רק משפצים ומשפרים אותה", אמר לימים גווארדיולה. סגנון טיקי טאקה של העשור האחרון מבוסס כולו על המורשת של קרויף. מקור כל הצלוחתיהן של ברצלונה ונבחרת ספרד בגישה קרויף. הוא האב הרוחני, והיתר רק הולכים בדרכו. "צ'אבי ואינייסטה לא היו קיימים בלי קרויף", אמר העיתונאי הקטלוני אוריול דומנק.

על קרויף אפשר לכתוב בלי סוף, ואיכשהו הכל תמיד חוזר אליו. הוא פרש מאימון לפני שני עשורים – הוא פוטר מברצלונה במאי 1996, הבטיח לא לחזור למקצוע ועמד במילתו. עדיין לא הייתי עיתונאי אז, אבל בדקתי היום במחשבי האישי, וגיליתי אזכורים של קרויף ביותר מ-300 כתבות שיצרתי. יותר מ-300 אזכורים של אדם אחרי פרישתו! זה אומר לא מעט. אם מתחשק לכם, אתם מוזמנים לקרוא כאן על המעבר שלו לפיינורד , וכאן על התקופה המשונה בלבנטה.

גם מאחורי הקלעים נותר קרויף רלוונטי, והשפיע על הנעשה בברצלונה, באיאקס ובכל רחבי העולם. ההשפעה הזו לא תיפסק, כי קרויף הוא בן אלמוות. "כל חסרון הוא יתרון" – הנה לכם ציטוט מרהיב נוסף שלו, ואפשר לנסות למצוא יתרונות במותו. כעת הוא לא יהיה עוד דמות שנויה במחלוקת ולא יכעיס איש, אלא ייזכר כאגדה מופלאה. חסרונותיו ייעלמו ויישכחו, ורק גדולתו תאיר את הכדורגל.

אבל למה הוא היה צריך ללכת בגיל 68? למה עכשיו? האם זה באמת היה העיתוי האידיאלי? הרי קרויף הבטיח שהוא מוביל 0:2 במחצית רק לפני מספר שבועות. הוא עדיין לא מיהר לשום מקום. הוא הלך מוקדם מדי, ואין לכך יתרונות. יש רק חסרונות. חלל עצום נפער בלב כל האוהדים, ורק הזיכרונות מקרויף עצמו יצליחו למלא אותו עם הזמן.